לא זמן טוב: פרק שלישי

"אתה צריך להחליט אם אתה אידיוט,
או שאתה אותו בחור חמוד שאיתו ביליתי את הערב הקודם"
היא אמרה, ועזבה את המקום, סוגרת את הדלת בשקט מצמרר.
הייתי יכול להתמודד עם זה אם היא הייתה טורקת את הדלת, זאת פעולה פשוטה שאני מבין,
אבל אני לא ממש יודע מה לעשות עכשיו.
כי, מצד אחד, זה כאילו כלום לא קרה חוץ משיחה שקטה, אבל מצד שני,
היא השאירה ריק כלשהו ששיחה רגילה לא יכולה להשאיר.
"אני ממש צריך להפסיק לנסות להבין דברים" אני ממלמל ביני ובין עצמי.
הלכתי אל עבר המקרר מנסה לא לחשוב על השאלה שאלה.
בעיקר, משום שהתשובה ידוע לי כבר מזמן.
"לעזאזל" אני אומר כאשר הכאב מאחורי עיניי מתחזק.
אני בוחן את תכולת המקרר ובוחר בבקבוק עם נוזל חסר צבע וריח של אלכוהול.
רק האלים יודעים מה יש בבקבוק הזה, אבל למי אכפת?
האמת, שלי היה אכפת, אבל זה היה לפני כול-כך הרבה זמן, שאני כבר לא בטוח איך זה מרגיש.
פעם, הייתי אחד מאותם בחורים רומנטיים שבחורות אומרות שהן רוצות,
אבל בסוף תמיד הולכות עם האידיוטים שלא יודעים איך להתייחס אליהן.
אז פשוט הפכתי להיות אחד כזה.
הפכתי לנער מסיבות שיכול להסיג את כול מי שהוא רוצה.
לפתע, החלטתי שאסור לי לגרום לה לחכות לתשובה.
הרמתי את הטלפון וחייגתי אליה.
"החלטת?"היא שאלה, ואפילו לא חיכתה שיגיד שלום או משהו.
"כן, החלטתי שמגיע לך לדעת, שלפני זמן רב, הייתי אותו אדם שבילית איתו את ליל אמש,
אך מגיע לך גם לדעת, שאני כבר לא הוא"