לא הכל כפי שהוא נראה 5# (פרק אחרון)

"ניקח מהר את אריאל ונלך, כל רגע נוסף פה הוא סכנה", תום הסתכל על שלושת האנשים המתים. דניאל בדקה את החדר שלימינה. "כלום", היא חזרה בהליכה מהירה. תום הסתכל על ראשה. "מה, מה קרה?" היא שאלה בחשש. הוא מישש את רקתה. היא הרגישה משהו חם ונוזלי. "אוי, באמת", היא העיפה את ידו. "אז נשרטתי מכדור שפיספס את הראש שלי בחצי מילימטר, לא ביג דיל. זאת רק שריטה קטנה, אני אהיה בסדר. בוא נתרכז עכשיו בלמצוא את אריאל". תום הנהן בשקט ופתח דלת כבדה בסוף המסדרון. הם הבחינו באיש שישב על הרצפה ותום בקושי הצליח לנווט את דרכו אליו בחשכה. "אריאל!" הוא קרא כשהגיע אליו וחיבק אותו חיבוק דוב. אריאל התקשח ולא הוציא הגה. זה בטח בגלל ההלם, חשב תום. "חייב להיות פה מתג כלשהו", דניאל מיששה את הקיר והרגישה מתכת קרה. היא הרימה את הידית ואור לבן הציף את החדר והאיר אותם. תום עדיין חיבק את אריאל, מתקשה לעזוב את חברו הטוב ביותר. "תום.." דניאל ניתקה אותו מהחיבוק ומשכה אותו אליה. "מה-" תום הסב את מבטו ממנה והסתכל על חברו.
הוא השתתק.
"זה לא אריאל".
שלושת האנשים המבולבלים נורו בראשם לאחר חמש שניות ונפלו דוממים על הרצפה.
***
לוח אם למחשב. חישוק מתכת בקוטר 20 ס"מ. פתקים קטנים וצהובים המלאים ברישומי אותיות משפות שונות, מספרים וסימנים לא מזוהים. נוצת נץ. מיכל דלק. ערכת שחמט קטנה וישנה מעץ. אבן ירקן. תווים ליצירה לפסנתר "Blues In A- Minor". בקבוקון קטנטן עם כמה טיפות דם מסוג O- בתוכו. ורד.
הוא הוציא הכל חוץ ממיכל הדלק מהמגירה של אריאל ושם אותם בשק עור שחור. הוא שם את השק אל מחוץ לצריף, נכנס בחזרה ושפך את הדלק על הרהיטים הדלים ועל קורות העץ. הוא הדליק גפרור, זרק אותו מעבר לכתפו, לקח במהירות את השק ורץ.