לא הכל כפי שהוא נראה 4#

ישבתי בפינת החדר, גופי שורף מכאבים ומדמם. האיש שדיבר איתי מקודם הציג את עצמו בשם סעיד, ומכיוון שלא האמין לי שלא השתתפתי במבצע הוא עינה אותי כדי ש"אכנע" כביכול ואגיד מי הגורמים שהשתתפו בו.
גם אם הייתי יודע לא הייתי אומר – זה מה שחשבתי לפני שהוא פתח את מזוודתו וניסה עליי כמה כלי עינויים. טוב, אולי כן הייתי אומר, רק כדי לא לסבול את הכאב העצום – חזרתי בי בעודי יושב רצוץ על הרצפה הקשה ומנסה לשקם את גופי בלי ציוד רפואי. רקה מדממת, כוויות נוראיות בידיים שחלק מהן חשפו את בשרי, זרת כף רגל קטועה. סעיד חיבר אלקטרודות לראשי, חזי ולאיבר האינטימי שלי וחישמל אותי. הרגשתי כאב בלתי ניתן לתיאור, מרגיש כל איבר ואיבר כאילו הוא נשרף מבפנים ונהפך לעיסה. כשזה סוף סוף נגמר, נשמתי לרווחה, אבל אז הזרם חזר, חזק יותר.
רק כעבור 3 שעות עינויים סעיד שיחרר אותי מהכאב האדיר בהבטחה של "חכה חכה, מחר יהיה עוד יותר גרוע".
נשענתי על הקיר וגבי כאב מהפצעים המדממים ומהשריטות הארוכות הרבות שעליו, שנגרמו משוט שסעיד הצליף בי איתו. הורדתי את הגופיה שמתחת לחולצתי וקרעתי ממנה סרטים עבים – תחבושות. חבשתי בזהירות את המקום שבו הזרת נקטעה לי והרגשתי כאב חד מפלח את כף הרגל שלי. נשכתי את שפתיי, מתאמץ לא לבכות. כרכתי תחבושת סביב הרקה שלי ולחצתי על הפצע המדמם. הכוויות צרבו, היה לי קר וצמרמורת השתלטה על גופי. ראשי כאב ופי היה יבש, מתחנן למים ולאוכל.
"ארוחה", מגש החליק לכיווני מבעד לחריץ מתחת לדלת. היו עליו פיסת לחם יבש וקערת מים. שתיתי מעט מים ואכלתי את הלחם כדי לאגור כוחות מחודשים. במים שנותרו השתמשתי כדי לצנן את הכוויות ולנקות את הפצעים מהגב. כאב לי קצת פחות עכשיו, אמנם הבטן שלי עדיין קירקרה אבל טעם הלחם נשאר בפי.
פתאום נשמעו צעקות ויריות, קפצתי ממקומי על אף הכאב והצמדתי את אוזני לדלת כדי לשמוע מה הולך בחוץ. היו עוד כמה חילופי יריות ואז דממה. בהיתי בפחד בדלת, חושש מהבאות. כעבור חצי דקה הדלת נפתחה בחוזקה והעיפה אותי לאחור. הרמתי את ראשי למרות הכאבים.
בפתח נראו שני אנשים.