לא בטוחה מי אני פרק ראשון
"מה מעשיך כאן?" שאלתי אותו "באתי לקחת אותך
ביחד איתי בחזרה לארץ שלנו" אמר לי "אין לי שום דרך
לברוח מכך, נכון?" שאלתי אותו בכניע "מתי אנחנו עוזבים?"
שאלתי אותו בעוד הלכתי חזרה אל חדרי "הטיסה בעוד 5 שעות"
אמר לי "חיכית לרגע האחרון, אה?"שאלתי אותו" יש לך משהו נגד
לתת לי כמה ימים או שבועות להחליט?" שאלתי אותו "היית מתחרטת
אם היה לך יותר מידי זמן" אמר לי "למה אתה רוצה לקחת אותי איתך?"
שאלתי אותו לפתע כאשר ארזתי את המזוודה שאימי תמיד השתמשה בה
כאשר נסע למקום כלשהו "זה ברור לא?" אמר לי "אולי לך, אך לי לא"
אמרתי לו ואספתי את ציורי ומכשירי הציור אל תוך תיק קטן
"אני צריך יורשת " אמר לי בכנות והסתכל אל תוך עיניי עיניו בניגוד לעיניי
היו אפורות בעוד שלי היו גדולות ותכולות והליפו את צבען לפני מצב רוחי
מה שאומר שרוב הזמן הן היו כחולות-אפורות המסמנות
"טוב קדימה אפשר לזוז" אמרתי לו לאחר שווידאתי שכול שהייתי צריכה
כבר היה ארוז "טוב אני אחכה לך למטה" אמר לי ואני הסתכלתי על
הבית במחשבה שזאת יכולה להיות הפעם האחרונה שאני אראה אותו
יצאתי מהדירה ונעלתי אותה וכאשר יצאתי לא ראיתי דבר חוץ מאור ממש חזק
לקח לי כמה שניות בכדי להיתרגל לאור לפני שהבנתי שהאור היה מהמצלמות
כי ליד מביתי עמדו מלא צלמים וכתבי חדשות הלכתי מהר וניכנסתי אל הלימוזינה
שעמדה בקצה המדרכה "אלוהים נרעלי שכול הצלמים של אנגליה הגיעו לכאן"
אמרתי לגורג כאשר הלימוזינה החלה לנסוע "חכי עד שנגיע הביתה"
אמר וכנראה שנירדמתי כי זמן מה לאחר מיכן התעוררתי בגלל שהפסקנו לנוע
וגיליתי שאנחנו עומדים מול מטוס פרטי ענק "יש יתרונות להיותי מלך"אמר וחייך
"כנראה שיש " אמרתי לו בעוד נכנסתי אל תוך המטוס הוא היה די מרווח
והיתה בו אפילו מיטה! "לאלה שמייצרים מטוסים ציבוריים יש הרבה ללמוד"
אמרתי לגורג, משום מה לא יכולתי לחשוב עליו כאל אבי, עדין לא.
"מי אלה?" שאלתי אותו כאשר שמתי לבלאנשים שעמדו בחזית המטוס
"הם הסטייליסטים החדשים שלך" אמר גורג "הם ידעגו שעד שנינחת
את תיראי כמו יורשת עצר מכובדת" הוסיף
תגובות (1)
תמשיכי