טיוטה 1

"כל שיר הוא יצירה מעוררת השראה עד שאינך מבין כל משמעות של כל מנגון המחזיק את רוב היצירה, האדם חי טוב יותר כאשר אינו מוצא כל עניין בתעסוקת החיים, כאשר אינו מוצא עניין בחפירת העניינים להגעת התשובה שיכולה לסכן אותו, אנושות מחזיקה שנים, והחשש לכך שתיכחד יורדת לאחר כל התפתחות שהאדם מייצר, אם זו התפתחות שהאנושות יוצרת עם ידיה, למשל ההתפתחות הטכנולוגית, האדם נולד עם כלים הניתנים לו לסביבה שבה הוא חי, ניתן לכך את הדוגמה את תקופת האדם הקדמון, האדם הקדמון נולד עם כלים הניתנים לו לסביבת המחייה, כאשר האנושות התפתחה כך גם הכלים הניתנים לאדם הנולד כיום, האנושות שמנה לב להתפתחות ולשם כך רבים האנשים האומרים שהטכנולוגיה תתפתח ותזוז בעתיד הרחוק שכיום הוא אפילו כבר קרוב וחלק מהתכנונים התקיימו כבר כרגע, עכשיו אנו למדים מכך שהאנושות יכולה לעשות הרבה אבל אינה צריכה להתעסק באנושות עצמה באיך אנו נולדים ואיך אנו מתפתחים, שאלות אלו מסוכנות למסלול שנקבע, רבי האנשים מאמינים ב"אלוהים", שכך גם זה יצר המון מריבות בכל רחבי העולם, עכשיו אנו צריכים להגיע לתחתית העניין, אנו מאמינים שהכל קורה מתוך הגורל הנקבע לנו, ואיננו מסתכנים בלקיחת השתתפות בחקר שלך, אנו מתנצלים מראש."
יכולתי להבין בין רגע למה התכוון אדון קווין כשאמר שהחקר שאציב לעולם ירעיד אותו, לא אדון קווין זה לא האדון שסירב לי.., אדון קווין זה הבן אדם היחידי שהאמין בי ותמך ביכולות שלי, היום הוא כבר נעלם מהעולם, אבל הנוכחות שהייתה לו לעולם לא תיעלם, לא הנוכחות ולא המוטיבציה שהציב בפני, הוא היה זה שניהל את סדנאת הכתיבה שמימנה נפתחתי לכל כך הרבה עולמות, הוא הלך לעולמו בשנה שעברה, אני זוכר את היום ההוא שזה קרה, אותו היום שבו הוא הכיר לי את הפילוסוף ששינה את התפיסה שלי, "הרעיון של ניטשה", הוא ידע תמיד מה להגיד ברגע הנכון,
טוב אז עוד פרופסורים הכי נחשבים סירבו לי, האמת שידעתי שהם יסרבו, זאת אומרת לא האמנתי שהם יסכימו, למה כי איזה מין אדם "נורמאלי" יסכים לחקור את סיבת חיינו בעולם הזה, למה אנחנו חיים כאן ועכשיו, מי אנחנו בכלל ואיך נוצרנו, אפילו שאני לא הייתי עם ידע כזה רחב, והייתי די צעיר, צעיר יחסית לבחור שרוצה לשנות את תפיסת העולם, אחד כזה שרוצה לטרוף את כל העולם, טוב נו זו לא בדיוק המטרה שלי, אני בסך הכל רוצה להבין למה נולדתי ומי אנחנו?….. האנשים……………
אז לקחתי את ההצעה שלי מיד הפרופסורים ההם שסירבו לי, "זה בסדר שאתם נורמאלים מידי בכדי לקחת הצעה משוגעת כמו שלי." אמרתי בקול מתנשא, ואספתי את החפצים שלי משם ויצאתי ברצון להתרחק מהמקום הזה כמה שיותר מהר, לא כעסתי עליהם.., אני רק לא מבין מה הבעיה בהצעה לפתיחת חקר שהבאתי לידם, זאת אומרת אני כן מבין, אבל..אני לא מבין מימה הם כל כך פוחדים?, וגם למה הם השאירו אותי לחכות ליד חדרם ולגרום לי להרגיש די מושפל, האמתי שלא אני לא אפסיק, אין סיכוי שאפסיק לחפש אנשים שישתפו בחקר שלי.
אז יצאתי מתוך הבניין הגבוה ההוא, ההוא עם הפרופסורים ה"נורמאלים מידי", היה כל כך חשוך כבר שבקושי הצלחתי להבחין בגרם המדרגות הניצב בפני, היו עשרות סטודנטים כמעט בגילי בחצר הקדמית לבניין, רובם מחזיקים בבחורה נאה, לא כמוני…., אז עברתי את חבורת הסטודנטים והמשכתי לכיוון השמאלי, רק פנסי הרחוב האירו את הדרכים, אפילו חלק מהחנויות כבר נסגרו, טוב נו אולי קצת כעסתי על כך שסירבו, עברתי עוד שבעה מטרים והגעתי לבניין גבוה ומעט בלוי שלו אני קורא הבית, נכנסתי וזרקתי את המפתחות על השולחן המתנדנד, הלכתי לשעון שהיה בחדרי והכנתי מקהלת שעונים ליום שלמחרת, אני חושב שעבר כבר כל כך הרבה זמן מאז שלא הייתה לי שגרה, אדון קווין ההוא מקודם, הוא זה שלימד אותי שיש ציר חיים, ושאני צריך לדעת איך לנצל אותו מבלי לפספס אפילו רביעית מהזמן ללא עיסוק מועיל, זה מעייף אבל זה שווה את זה,