לא אותו הדבר- פרק 5 (מסיבת השנה החדשה)

יום שלישי, ה31 בדצמבר 2013
אז מסתבר שהוא לא היה זה שמצא אותי. אני חושבת.
וזה דבר טוב, נכון? עכשיו הוא לא יודע שאני הסטוקרית מלאת המסטיקים שנתקעה בעץ כשהיא ראתה אותו.
לא יודעת.
בבית הספר אני כמו אלילה. אף אחד לא ממש ראה שנשענתי על קיר המסטיקים ולא שמו לב שנתקעתי בעץ. השמועה שמסתובבת היא שאחד היוד"בתניקים דחף אותי על הרצפה בלי לשים לב בסוף ההפסקה ואני סתם נפלתי חסרת אונים על הגב.
טוב זה לא לגמרי שקר, אפשר לומר שהעץ חבט בי והפיל אותי אחורה. תלוי איך מסתכלים על זה. ולמזלי, אף אחד לא הסתכל.
אז כולם מרחמים עלי ובטוחים שאני גיבורה. מנסים לחתום לי על התחבושת אבל זה לא ממש עובד. בכל זאת- היוד"בתניק לא דחף אותי מספיק חזק בשביל לשבור איזושהי עצם.

פתאום נהייתי מקובלת.
יושבת בשיעורים במרכז הכיתה. מסתובבת בהפסקות עם יחידת העילית של בית הספר שלוקחים את זכויות הכאב שלי לעצמם ("כן המורה, אני אשאר איתה במקום לשחק מחניים"). יושבת בקפיטריה בשולחן המרכזי. מקשיבים למה שאני אומרת, מכבדים אותי.
ומזמינים אותי למסיבות.

בין לילה הפכתי ליוד"אלפניקית הכי מדוברת בעיר.
ולמען האמת, זה לא כזה נורא כמו שחשבתי שזה יהיה.

כל היום פגשתי אנשים חדשים מתיכונים אחרים שבחיים לא שמעתי. החברים לקחו אותי לפגוש את האורחים היוקרתיים של מסיבת השנה החדשה הערב. עשיתי שופינג עם הבנות מלינגסטון, צפיתי בסרט עם החבר´ה משילדס, הרצתי סטנדאפים ובדיחות מוכרות עם החבורה של ווידהטן.
וקיבלתי שלוש הזמנות למסיבות השנה החדשה.

חזרתי מותשת וכחלק מהוראות הרופא הלכתי לנמנם. כשקמתי הרגשתי ממש כמו חדשה. מוכנה לחגוג את השנה החדשה, מוכנה להפוך להיות חדשה.
ארזתי תיק והלכתי לבנות, בדיוק בזמן להתכונן למסיבה.
הן היו מדהימות.
השאילו לי שמלת מסיבות, איפרו אותי, עשו לי תסרוקת, התאימו לק לעיניים.
והכי חשוב- סידרו לי דייט. "הטוב ביותר" כך הן אמרו.
לבושה בשמלה לבנה, עם נגיעות איפור, ושיער שמתגלש בגלים זוהרים על גבי. בחיים שלא לא נראיתי כל כך יפה.
התבוננתי בדמות היפה שנגלתה אלי במראה עד שקראו לי לצאת.

כל הנסיעה עברה בצחוקים עם החברות בלימוזינה. נזכרנו בבדיחות מהבוקר והחלפנו ליפגלוסים.
יצאתי מהלימוזינה בהליכה זוהרת. ככה לפחות חשבתי. בדיעבד אני די בטוחה שצלעתי קצת עם נעלי העקב ונשענתי יותר מידי על הסרט האדום.
הבנות מצאו את בני הזוג שלהן ויצאו לקרוע את הרחבה.
ואני חיכיתי לדייט המסתורי שלי.
יד הונחה על כתפי.
פקחתי עיניים והבטתי עמוק בעיני הנער שמולי.
הסתכלתי היישר לעיניים שלו.

"לא… זה לא יכול להיות" מלמלתי.
"סליחה? אמרת משהו?" הוא שאל בבלבול.
"זאת בטוח טעות" אמרתי במבוכה והסמקתי. "רק רגע, את מוכרת לי מאיזשהו מקום" הוא אמר.
שלא יזהה, שלא יזהה, שלא יזהה! צעק הקול במוחי.
"את?" הוא שאל ועיניו התרחבו, "את!" ההפתעה שעל פניו הפכה לצחוק.
אז זה הטוב ביותר שיש להן להציע לי?
הסתובבתי והתחלתי להתקדם לכיוון היציאה.
"חכי שנייה! תחזרי!" הוא צעק מאחורה וניסה ללכת אחרי.
פניתי למאבטח והצבעתי עליו "הוא מנסה לאנוס אותי", מה שלא היה אפילו שקר. יצאתי משם.
נשטפתי בגל קור, אבל לא היה לי אכפת.
חזרתי הביתה בריצה והסתגרתי בחדר.
את השנה החדשה חגגתי במיטה, וכשכולם צעקו את עשר השניות האחרונות של 2013, אני קברתי את פני בכרית והחנקתי את הבכי.
יופי של התחלה חדשה.