לאמת אין רגליים (פרק 2)

התעוררתי במושב האחורי של רכב שלפי רעש המנוע שלו- ניחשתי שזה טנדר.
ניסיתי לזוז ואז הבנתי שאני כבולה.
לא יכולתי לזעוק לעזרה כי פי נאטם ברצועת בד, אך בכל מקרה הדבר היה חסר תועלת מאחר ואף אחד לא היה שומע.
הבחנתי בשני בחורים שהיו בקידמת הרכב.
לא יכולתי לראות את פרצופם אבל לפי גבם השרירי ועומק קולם, שיערתי שהם בשנות העשרים לחייהם.
הבחור במושב הנוסע הסתובב לכיווני ומיד העמדתי פני ישנה.
״איזה כוסית היא, אם דרו לא היה אוסר עלינו עכשיו הייתי עושה אותה.״
שמעתי אחד מהם אומר ושיערתי שזה קולו של הבחור במושב הנוסע.
״דרו״. הרצתי את השם במוחי מנסה להיזכר היכן שמעתי אותו בעבר.
״כן אה אחי״ ענה קול אחר.
צמרמורת עברה בי.
מה קורה פה? איפה אני? התחלתי להילחץ ולהתנשם בכבדות. חרדה תקפה אותי.
״הוו, הנסיכה התעוררה״ אמר הבחור במושב הנוסע.
״מה אתם רוצים ממני?״
שאלתי בטון תוקף מהול בפחד, אך פיסת הבד עירפלה את דבריי.
״מצטער נסיכה אני לא מבין אותך״ אמר הבחור בטון מתגרה.
״דרך אגב אני מאט וזה דילן״ אמר הבחור במושב הנוסע והצביע על הבחור הנוהג.
״ואנחנו הולכים לעשות חיים משוגעים ביחד״ השלים אותו דילן, משועשע.
מאט גיחך לדבריו.
״כל עוד לא תעשי בעיות כמובן, אחרת נצטרך ללמד אותך לקח״ אמר מאט והסתכל לתוך עיניי במבט חודר.
בחנתי אותו. הוא אולי שמוק אמיתי אבל הוא די חתיך. שניהם היו חתיכים למעשה.
למאט היה שיער שטני פרוע, בדיוק באורך הנכון; עיניי שקד ירוקות ושפתיים מסורטטות ועבות. על זרועו התפתל קעקוע נחש שהבליט את שרירי ידיו.
לדילן היה שיער בלונדיני ועיניי דבש מהפנטות. הוא היה בלי חולצה אז יכולתי להבחין בצלקת ארוכה שהשתרכה על שכמו.
״אז יש בינינו הבנה?״ שאל מאט, עדיין מסתכל לתוך עיניי.
הנהנתי בפחד.
״יופי״.