כתר הקיסר – פרק 9 – אנבל

IX
אנבל

כאשר נשמע צלצול הפלאפון הנייד שלי,
והרמתי אותו בידיים נוקשות במהירות מהשידה.
קיוויתי שזוהי כריס שמתקשרת,אבל על המסך היה כתוב וויליאם.
עניתי לשיחה ב"הלו" מאוכזב וחשבתי שאשמע את וויליאם
רוטן ושואל במה להשתמש "שמפו לבנדר" או "שמפו לימון",
אבל כאשר אמר שכולנו מוזמנים לביתו של אלואיס הייתי טיפה מופתעת,
"למה?" שאלתי בבילבול.
"אני יודע? הוא אמר לי להתקשר אליכם." אמר וויליאם בקוצר רוח.
"אוקיי,באמת שאין צורך להתרגז." אמרתי בעצבנות.
"טוב,עכשיו כשאת יודעת שצריך ללכת לבית של אלואיס.." אמר וויליאם
ופשוט ניתק לי בפרצוף!
התעצבנתי,והנחתי את הפלאפון בחבטה על השידה בחזרה.
"אני יודע? הוא אמר לי להתקשר אליכם." חיקיתי את קולו המתנשא של
וויליאם בנימה מתגרת.
יצאתי מהחדר שלי ונעלתי את נעליי האול-סטאר שלי והתכוונתי לפתוח
את הדלת,כאשר אמי הופיעה במעלה המדרגות.
"לאן זה,אנבל?" שאלה,ותלתליה השחורים יצרו בלורית קטנטנה ומסורבלת
שהתנדנדה על מצחה.
"אממ…אני רוצה לטייל קצת,אמא,וזהו." מיהרתי לענות.
מצחה התקמט בבלבול ואז שאלה,"קרה משהו,אנבל?"
"לא! אני בסך הכול רוצה לצאת לטיול,מה כבר קרה?!" צעקתי טיפה
יותר חזק משהתכוונתי,וזה כבר הסגיר את זה שכן קרה משהו.
"אנבל,את תמיד יכולה לדבר איתי אם את רוצה.." אמרה החלה לרדת במדרגות לעברי.
"יופי,עוד שיחות של 'ילדה ואם'." רטנתי ורקעתי ברגלי הימנית על הרצפה.
"באמת,אנבל,את לא חייבת להיות כזאת." נזפה בי.
"אבל באמת,אמא,אני מסתדרת מצוין גם ללא השיחות הללו." התעצבנתי.
"בסדר." אמרה אמי בקלילות,ונגבה את ידיה במגבת.
"תודה." חייכתי לעברה ויצאתי מן הבית לעבר ביתה של כריס.