כתר הקיסר – פרק 2 – כריס

II
כריס

לפתע צלצל הנייד של מר אוליבר,הוא יצא מן הכיתה ואחר 10 דקות לערך,
הוא נכנס והודיע שהוא צריך ללכת מסיבותיו האישיות ושהוא
דוחה את הגשת העבודה לשבוע הבא.
כל כך שמחתי עד שנפלט לי "יש" כזה שמח שכולם הביטו בי
בפליאה ואני שקעתי בכיסאי במבוכה.
אחרי השעתיים הראשונות הלכתי לקפיטריה והתיישבתי בשולחן הממוצעים ליד אנבל .
"תודה שניסית לעזור ." לחשתי לה והיא מלמלה בפה גדוש בתרד "בבקשה .." .
בשולחן ישבו חוץ ממני ומאנבל גם גוון , ג'וש , וויליאם ואלואיס .
"מה קרה שכל כך שמחת כשמר אוליבר הודיע שתאריך הגשת העבודות נדחת?" שאל אלואיס
וג'וש ענה לו , "כנראה כי היא לא הכינה את העבודה ."
נימת קולו הייתה קרירה כמו של מר אוליבר אבל בשונה היה אפשר לראות סימן לשעשוע .
"אני שמחה שזה משעשע אותך , אדון מארק." והוא חייך אליי את אחד מהחיוכים
המהממים שלו , "שמח שאת שמחה ." הוא גיחך לעברי בזלזול .
קפצתי אגרופים והתכוננתי להחטיף לו אבל גוון אחזה בידי
באחיזת הברזל שלה שמיד קפאתי במקום .
"דיי , בלי מכות , מובן ?" היא סננה לעברי בכזאת
קשיחות שהתיישבתי והנהנתי לעברה בפחד .
אני חייבת להודות , אני דיי מחבבת את ג'וש ,
למרות שאני והוא לא ממש מסתדרים , אבל בחיים לא אעז לומר לו דבר כזה ,
הרי זה יהיה מטופש לומר "היי , ג'וש , אני מחבבת אותך . מה אתה חושב ?" ואני אצא דפוקה לגמרי . וחוץ מי זה , אני לא יודעת מה הוא מרגיש כלפיי. יודעים מה? נעזוב את הנושא הזה .
הלכתי לרגע כדי לבקש בראוניס וכאשר הלכתי בחזרה לשולחן הממוצעים ,
התנגשתי בטעות במלודי, מנהיגת המקובלים , ואיך שהיא צרחה .
"מטומטמת אחת , טיפשה אחת .." היא קללה אותי בכזאת גסות שהחלטתי שלא
לציין את מה שהיא אמרה . "המ . סליחה . המ ." אמרתי והתאפקתי אבל
בכל זאת צחקתי כמו משוגעת.
"מה את צוחקת , חזיר בר לא מחונך ומכוער שכמוך ?!!" היא צרחה עליי את זה
בעוצמה מרבית , שהשתתקתי והבטתי בה , אבל אז שוב התחלתי לצחוק ולחבוט בשולחן המקובלים .
"את הכי רעה שיש !" צרחה עליי מלודי ורצה משם, בוכה דמעות מזויפות .
כל הנוכחים היו בהלם ואני פשוט משכתי בכתפיים והתיישבתי בשולחן של הממוצעים.
אפילו החבר'ה היו המומים עד שגוון נתנה לי בוקס בזרוע . "וואוו . מישהי שצוחקת על מלודי בפומבי ." היא לחשה לי בארסיות והצביעה על התלמידים ההמומים.
שחקתי אותה מתעלמת , אבל בתוך תוכי מתי מבושה.
"מה אתם מסתכלים ?" שאלתי לאחר דקה ארוכה
ומיד כולם חזרו לעיסוקיהם למרות ששמתי לב שמדי פעם מצביעים עליי ומגניבים לעברי מבטים. אפילו חברי לקבוצה לא דברו איתי כך שהחלטתי לצאת אם האוכל שלי החוצה.
אכלתי בשקט בחוץ ,חציי כועסת על חברי על שלא דברו עמי
וחציי מבוישת על שגרמתי למלודי לבכות בפומבי.
אז מה שהיא ילדה סנובית ומגעילה ומרושעת? זה באמת מגיע לה שיביכו אותה ככה?
הרהרתי וגמרתי לאכול .
החלטתי שאני לא מתכוונת להשאר בבית הספר להמשך היום
אז לקחתי את התיק שלי מהכיתה , תפסתי על גדר בית הספר
וברחתי משם לפני שצלצל הפעמון להודיע על גמר האוכל ועל תחילת ההפסקה .