כתר הקיסר – פרק 14

XIV

החיצים ננעצו בגופם של אנבל,אלואיס,גוון,וויליאם,ג'וש וכריס. הם נאנקו בכאב,וגוון שלפה חץ מתוך ידה,ודם נזל מהפציעה. היא בחנה את החץ בעיניים מצומצמות,מטושטשות: קצה החץ היה מעוטר בנוצה זהובה,והחץ היה קטן יחסית לחץ רגיל. גוף החץ היה דקיק,ועליו היו חרוטים סימנים מוזרים שגוון לא הבינה את פשרם. ואז היא בחנה את החוד. הוא היה עשוי ארד,והוא היה מגואל בדמה. אבל אז היא שמה לב לשכבה של חומר מתחת לדם,שכבה בצבע ירוק חולני שבעבעה. ואז היא קלטה מה זה החומר."חומר הרדמה." השתנקה גוון,ואז כל העולם החל להסתחרר סביבה. היא הרגישה בטשטוש ובערפול שעטפו את מוחה. קולות דהירה וצעקות אנשים הצטלצלו באוזניה. ואז,כאילו שמעה רעם מחריש אוזניים,הקולות השתתקו,והיא קרסה.

אלואיס,גוון,וויליאם,כריס וג'וש התעוררו לשמע קול רועם שאמר: "קומו,ילדים אווילים!" ידיהם ורגליהם היו קשורות,כך שפסלו את האפשרות לברוח. האיש בעל הקול הרועם היה שרירי וקירח,ונראה כמו מתאבק שדחסו אותו לתוך שריון קרב רומי. הם ישבו על רצפת אבן קשה וקרה,מול כס שעליו ישב איש. האיש נראה משועמם ואצבעותיו נקשו על דפנות הכס."אתה רשאי ללכת,ריסטוס." אמר האיש,ונפנף בידו לעבר הדלת כאילו כדי להרחיק ממנו יתוש שכלל לא היה שם. האיש השרירי,ריסטוס,הלך בצעדים כבדים ובפנים חתומות לעבר דלת עשויה כסף ממורק,ולפני שסגר אחריו את הדלת הסתובב לעבר המלך וקד קידה,עד כמה שאפשר לקוד קידה בשריון. הדלת נסגרה אחריו בחבטה רועמת, ובמשך כמה רגעים עדיין נשמע קול הכסף המצטלצל. כריס הישירה מבט לאיש על הכס,ורצתה להכניס אגרוף לגוון. הרי בגללה הם נכנסו למנהרה,בגללה הם בכלל בתקופת ימי הביניים,וככל הנראה עומדים להיהרג. היא כבר קלטה שהאיש הוא כנראה הקיסר של התקופה ההיא,אז פנתה אליו בנימה רשמית מעושה: "שלום לך,הוד רוממותך,התואיל בטוב לבך לשחרר אותנו?" היא חייכה חיוך זחוח והשתדלה שלא להתפקע מצחוק. האיש צחק קצרות בשקט,והביט בה בעיניים קפואות כקרח."אני אשחרר אתכם,אבל בתנאי שתעשו משהו בשבילי. אתם-"
לפתע הדלת נפתחה,ואיש שמן נכנס פנימה. היו לו עיניים שחורות ושיער חום מטופח,והוא לבש שמלה לבנה. אה,לא שמלה,טוגה רומית. ברגע זה כריס כבר לא יכלה להתאפק עוד,ופרצה בצחוק. הקיסר נעץ בה מבט חודר שהשתיק אותה,ואז פנה לאיש השמן שהחזיק בידו קערה מלאה ענבים."אוגוסטוס,תודה לאלי רומא,כמה זמן להביא קערת ענבים מסכנה?!" "א-אני מצטער,אדוני הקיסר הדגול,פ-פשוט הדרך הייתה ארוכה,מפה ועד למטבח ו-ובחזרה. אני אשתדל להיות מ-מהיר יותר בפעם הבאה." התנצל אוגוסטוס,כרע ברך ליד הכס והרים את הקערה מעל ראשו. הקיסר לקח בידו ענב,ואכל אותו באיטיות מרגיזה."המ,זה מתוק מדי." הוא נאנח וירק את הענב החצי-לעוס בחזרה לקערה."תישאר כאן." הוסיף,כשראה את אוגוסטוס מתרומם ופונה לעבר הדלת.
"טוב,אני רוצה שתלכו להחזיר את כתרי,אשר אבד לפני כשבוע. אני נותן לכם חמישה ימים למצוא את הכתר ולהחזירו לכאן,ולא אני אוציא להורג את חברתכם." אמר,וכריס שכחה כיצד נושמים באותו רגע. אנבל הייתה החברה הכי טובה שלה זה 4 שנים,והיא לא מוכנה לתת לה למות. "בסדר." ענתה בלי לחשוב,וג'וש נעץ בה מבט זועם.
"כמובן,שלפני שתצאו למסע תצטרכו לבקר את טרנוסנס." אמר הקיסר כבדרך אגב."עליהם לשמוע את טרנוסנס קורא באותות." הוא פיהק,מתוך שעמום או עייפות."קדימה,אוגוסטוס,קח אותם לטרנוסנס."
אוגוסטוס הנהן,ואז פנה לשחרר את החבלים שקשרו אותם. כשעמדו לצאת,הקיסר קרא:"חכו!" וניגש אליהם. הוא הביט בהם במבט נוקב.
"שלא תנסו לברוח,כי אז אהרוג את החברה שלכם ואתכם. מובן?" לחש בקול מתקתק ומסוכן. הרביעייה הנהנו ויחד עם אוגוסטוס יצאו מהאולם.

אנבל פקחה את עיניה באחת. היא התנשפה בכבדות ופלטה יבבה: היא הרגישה שכל עצמותיה קרסו וכאילו ניסתה לשאוף אוויר מתוך מכל מלא נוזל מבעבע. בהתחלה ריצדו מול עיניה נקודות שחורות,ולאחר שמצמצה כמה פעמים הצליחה לראות בבירור את החדר שבו ישבה קשורה. היא הייתה באולם גדול, עשוי אבן ממורקת. בצידי האולם היו עמודים עשויים שיש צחור,מעוטרים בציורים ובסמלים רומיים. כמה מטרים ממקומה ניצב כס,ועליו ישב גבר. הגבר היה צנום וחיוור,בעל שיער כהה כפחם ותווי פנים קרירות,מלכותיות. הוא הביט באנבל כאילו הייתה חרק שמפריע לו,והוא רוצה למעוך אותו.
"אה,אני רואה שהתעוררת סופסוף." הוא חייך וחשף שיניים.
"איפה החברים שלי?" התיזה לעברו בכעס,למרות שהייתה מבולבלת ומסוחררת. "אה,את מתכוונת לארבעה הנוספים? טוב,אחרת את המועד,שלחתי אותם למשימה. יש להם חמישה ימים למצוא את דבר-המה שאבד,או שאני אהרוג אותך." הוא חייך בנבזיות,ואנבל הבינה שמצבה גרוע. הסיכויים שהם ימצאו את הכתר הם קלושים,הרי הוא יכול להיות בכל מקום. "מי אתה?" שאלה. היא הבינה שהם כנראה באמת בימי הביניים,אבל לא רצתה להאמין בכך. היא שקלה את האפשרות שהיא בעצם חולמת,אבל זה בלתי אפשרי. "אני הוא קיסר רומא,אופטריבאוס."