כתר הקיסר – פרק 13

XIII

בתוך האחוזה פגש אותם ג'רי,המשרת האישי של אלואיס. הוא היה זקן ומקומט,ונראה עייף
מאוד. "מכאן,ילדים,אלואיס והשאר כבר נמצאים במרפסת." הוא אמר בקול סמכותי,והחל
להוביל אותם דרך מסדרון ארוך,עליו היו תלויים יצירות של אמנים מפורסמים:ואן גוך,לאונרדו דה
וינצ'י ועוד. הם עלו במדרגות הלבנות משיש שהובילו לקומות האחרות באחוזה. לבסוף הגיעו
לקומה האחרונה,הקומה החמישית. "מכאן,בבקשה." אמר ג'רי בקולו הסמכותי והאיץ בהם
להתקדם. לבסוף הם נעמדו מול מסך של שרשראות חרוזים ארוכים,ורודים חומים וירוקים,
שהזכירו נוף טרופי. הם עברו דרכם והגיעו למרפסת גדולה. במרפסת היו כיסאות מתקפלים
מפלסטיק,ומעליהם הצילה שמשיה עשויה גלילי עץ חלולים ודקים. ניצבו שם שני שולחנות
עגולים קטנים,ועליהם היו כוסות ובהם משקאות טרופיים וקשית. ממש מרפסת בסגנון טרופי.
על הכיסאות המתקפלים ישבו כבר אלואיס,כריס,ג'וש ואנבל,ואכלו פרוסות אבטיח טרי. "אדון,"
פנה ג'רי לאלואיס,"התרצה דבר מה?" עכשיו שם לב וויליאם שג'רי מדבר במבטא אנגלי,
ושהוא נראה מתורבת מאוד."לא,ג'רי." חייך אלואיס ומשרתו פנה והלך."אוקיי!" נעמד
אלואיס והניח את פרוסת האבטיח שלו על מגש שהיה על השולחן."יש לי כרטיסי כניסה לפארק
ימי הביניים,והייתי רוצה להזמין אתכם לבילוי." כריס קפצה ממקומה בהתלהבות."יהיו שם
מתקנים מפלצתיים ורכבת הרים גבוהה במיוחד?" שאלה ואלואיס הנהן,אם כי נראה מוטרד.
"אז יופי,אני באה!" היא התיישבה בחזרה בכסאה,ואז שאלה,"מתי נלך?" אלואיס השתעל
שיעול קטן ואמר,"מחר,בשעה 15:30. למישהו יש בעיה?" הוא הביט בסובבים והם הנידו
בראשם לשלילה. "אז יופי." הוא התיישב ולקח בחזרה את פרוסת האבטיח שלו. "מחר
ב-15:30,כן?" חזרה אנבל כשעמדו בפתח היציאה מהאחוזה,ואלואיס הנהן. "נתראה!"

***

"וואוו." התפעלה גוון."אכן וואוו." אישר ג'וש. שערו השחור החלק שהסתלסל מעט בקצוות
זהר בשמש,ועיניו הכחולות המקסימות הקרינו ביטחון עצמי ועומק. הוא לבש ג'ינס משופשפים,
חולצת טי סגולה ועליה מעיל עור שחור. הוא נראה נחמד מאוד בבגדים הללו,ותמיד משך תשומת
לב,בעיקר מהבנות השטחיות שהרבו לנעוץ בו מבטים חולמניים. לא פעם ולא פעמיים המקובלים
הציעו לו להצטרף אליהם לארוחה או סתם לבלות,אבל הוא תמיד העדיף את החבורה הממוצעת.
"טוב,קדימה!" אמרה כריס ונכנסה דרך שערי הברזל של הפארק. ג'וש הביט בה כאשר נכנסה.
הוא תמיד חיבב את כריס משום מה,אבל בחיים לא העז להביע את רגשותיו בצורה מילולית
או פיזית. הוא השתדל להתנהג כאילו מבחינתו היא הייתה סתם ילדה מעצבנת שנאלץ להסתובב איתה. האחרים נכנסו אחריה,להוטים,והוא נכנס אחרון."בואו לרכבת ההרים!" הציעה כריס,אבל אנבל אמרה:"לא,בואו נלך לרכבת השדים." וויליאם אמר שילכו למזון,וכך נמשך הוויכוח עד שהם החליטו להתפצל."ניפגש כאן בעוד שעה." אמר אלואיס,וכל אחד פנה למתקן אחר.

***

כעבור שעה הם נפגשו בכניסה לפארק. אנבל נראתה מבוהלת,וויליאם וכריס נראו כאילו הם עומדים
להקיא,גוון הייתה מסוחררת,ג'וש התיישב על הרצפה ונשם עמוק ואלואיס היה על סף התעלפות.
הם הלכו לעבר הספסלים והתיישבו."אני בחיים לא עולה יותר על ספינת הגיליוטינה. בחיים." אמר אלואיס ונראה חיוור מאוד. לפתע גוון הצביעה,"למה המתקן הזה חסום?" שאלה,ואנבל הפנתה
את ראשה כדי לראות למה כוונתה. כמה מטרים מהספסלים ניצב פתח למנהרה חשוכה,שהכניסה
אליה הייתה חסומה בקרשים. שלט לבן גדול נתלה על מסמר שהיה על קרש אחד, והיה כתוב
עליו באותיות אדומות גדולות:"הכניסה אסורה! שער מעבר לימי הביניים!" וויליאם פלט נחרת בוז.
"באמת,שער לימי הביניים? הם כאלה מטומ…" אמר בלגלוג. "בואו ניכנס." אמרה גוון,ואז
הוסיפה למראה הבעת פניהם של חבריה שהסתכלו עליה כאילו היא משוגעת."נו,הרי אלו סתם
שטויות. או שאתם פחדנים?" המשפט הזה מחץ אותם,והם התקדמו לעבר המנהרה. הם
התכופפו כדי לעבור מתחת לקרשים,ונעמדו בתוך המנהרה. היא הייתה רטובה ולחה,והריח
היה אדמה וסלעים. היא הייתה חשוכה לחלוטין,ואי אפשר היה לראות מה יש בהמשך. נשמע
קול טיפות מים נוטפות,ומים שחלחלו בקרקע הסלעית."אה…בואו נצא מכאן." אמרה אנבל בחשש,
אבל גוון גיחכה."תפסיקי לשקשק,מה כבר יקרה עם נתקדם עוד קצת?" גוון לא יכלה לראות
את אנבל באותו רגע,אבל לפי הרטינה שפלטה מפיה היא כנראה מאוד כעסה. הם המשיכו ללכת,
מידי פעם מישהו החליק,ועד מהרה האור שהאיר מפתח המנהרה נבלע בחשכה. "אני חושבת
שהתקדמנו מספיק. בואו נצא מכאן,ומהר." אמרה אנבל בתקיפות. גוון עמדה להגיד משהו ציני
שיגרום לה להמשיך ללכת,אבל אז אור מסנוור האיר מתחת לרגליהם ואפף אותם. מישהו פלט צרחה. הם נבלעו במעגל האור המסנוור.

הם נחתו בחוזקה על קרקע חולית. אלואיס פתח את עיניו לאט,וראה שהם נמצאים במדבר,
או ככה זה נראה בגלל החול שנמשך ברדיוס אינסופי. "מה קו-" התחיל אלואיס,אבל קול
פרסות דוהרות התקדם לעברם. אלואיס התרומם על רגליו וניסה לראות מה מקור הרעש,
אבל החול עף ברוח והסתיר את שדה הראייה שלו. האחרים התרוממו אחריו,ואז לפתע
נשמעה צעקה:"לתקוף!!" וכעשרה חיצים נורו לעברם במהירות.