כעלה נושר בסתיו – סיפור בהמשכים פרק 1 –

~ סיפור בהמשכים (ראו למטה ) ~
פרק 1
סתיו לחצה על דוושת הגז במלוא הכוח. המנוע חרק והמכונית זינקה קדימה בשאגה אדירה, שמילאה את הרחובות עד שעור התוף של סתיו עמד להתפוצץ. היא דהרה ברחוב הראשי מכוונת את הרכב בביטחון. האור ברמזור התחלף לאדום וסתיו בלמה בחריקה שצמררה את כל ישראל, מתל-אביב ועד אילת. לפתע הצבעים שוב התחלפו ומישהו צעק: "ירוק, סע!" סתיו צפרה לנהג שלפניה. "נו, סע! כולם מחכים!" הנהג התחיל לנסוע ולחץ על הדוושה בכוח, אך המכונית, שהייתה שרוטה, מאובקת וישנה, חרקה וזזה באיטיות. הנהג הצליח להכפילה, כך שהמכונית נסעה אומנם לאט, אך כמו מכונית רגילה. הנהג, בחור שחום, בלונדיני ובעל עיניים תכולות, הציץ במראה והניע את ראשו לקצב המוזיקה שבקעה מהרדיו מזמזם בהנאה, עיניו נעוצות בכביש. לפתע, לחצה סתיו בכוח על הדוושה וצרחה, כולה מבוהלת. פיה נפער בהלם, ומתוך צרחותיה, שלפתע נשמעו רחוקות, נשמעה צעקה חזקה, שזעזעה את גופה: "סתיו!" המכונית היטלטלה בעוד הצעקה נשמעה שוב, חדה יותר." סתיו!"

"סתיו ה-י -ק-ר-,ה! השעה כבר שבע וארבעים דקות! קומי!" סתיו קפצה בבהלה והפילה את השמיכה אל הרצפה, שכרגיל, כוסתה ב"שמונצעס" כפי שכנתה אותם אמה. "עוד מעט אמא…" מלמלה סתיו בתשישות ונפלה חזרה למיטה. היא שמעה זרימת מים מן האמבטיה הסמוכה וברז נסגר. "שחף מתקלחת…" מלמלה מבלי משים. דלת נטרקת. "שחף יצאה?" שאלה בנמנום. היא כיסתה את גופה בשמיכה והתכוונה להמשיך בחלומה המתוק אך לפתע הרגישה זרם מים ניתך על ראשה. היא פקחה עיניים בזעם וצעקה: "השתגעת?!" שחף חייכה. "אמא אמרה לי". סתיו נאנחה. היא התיישבה על מיטתה, שהסדין אשר נמתח עליה לפני השינה היה ספוג כעת במים, ואספה את שערה השטני לזנב סוס ארוך. "אגב, אפשר לשאול ממך את העיפרון הזה?" שחף חייכה את חיוכה המושך והצביעה על עיפרון לעיניים שחור. שוב אנחה בקעה מגרונה של סתיו. שחף תופפה בציפורניה הארוכות על שולחן הכתיבה, עשוי העץ והפילה בטעות את ספר מדעים. "ש-חף!'" רגזתי. הנחתי יד אחת על מותני, אך הרפיתי אותה מיד. "טוב, קחי…" מלמלתי. "יש!" צהלה שחף. "תודה, אחות קטנה!" היא שלחה לעברי נשיקה באוויר ודילגה לחדרה. סתיו עיקמה את אפה. "אל תשכחי להחזיר!" צעקה וחייכה כששחף צעקה בתשובה: "טוב!" לא עברה דקה ואימה קראה מן המטבח: "סתיו, התרחצי, התלבשי ובואי!" היא נאנחה, בפעם השלישית בחמש הדקות האחרונות. היא גררה את עצמה לחדר האמבטיה הסמוך לחדרה, בעיניים חצי עצומות והתנגשה בדלת.
* * * * *
סתיו ניסתה לעמוד על רגליה, אך רגליה רעדו בחולשה והיא מעדה על האדמה הקשה. ראשה כאב והיא חשה כאילו פטישים הולמים בו. היא נשארה לשכב על הרצפה בעיניים עצומות עוד דקות ספורות, וכשכאב הראש התחיל להירגע בהדרגה היא התיישבה אט אט ופקחה את עיניה.
היא שמעה את שחף מסתובבת ברחבי הבית ומחפשת את החולצה הוורודה ה"עדינה המהממת עם הפרחים" ומפריחה האשמות בחלל הבית לכל איש. לאפה הגיעה ניחוח השוקו המתוק שאמה העטופה בחלוק מכינה כעת במטבח, וצהלות אחיה הקטנים המתרוצצים בסלון ורודפים זה אחר זה. סתיו נאנחה ונעמדה. היא החלה ללכת שקועה בחלומות בהקיץ על שמיכת פוך חמימה, כשלפתע היא הרימה את ראשה בחדות ותהתה בקול רם: "אני כבר שעות הולכת, חדר האמבטיה אמור להיות פה בעוד כמה צעדים. משהו כאן לא הגיוני!" פסקה בהחלטיות. היא נעצרה ובחנה טוב טוב את המסדרון. במבט ראשון, לא היה זה אלא מסדרון ביתה, עם המרצפות הלבנות-שחורות… רגע. מרצפות לבנות-שחורות?! היא נגעה ברצפה. ניתן היה לגרד ממנה אדמה ולפורר בידיים. "מה קורה פה?" היא קראה בבהלה. היא אמצה את עיניה והסתכלה על הקירות. לפתע היה נדמה לה שהקירות מהבהבים כמו מין הולוגרמה וביניהם מבליחות תמונות נוף. פיסת שמיים נקיות מעננים, הרים זהובים, דשא רך… סתיו התמוטטה על הרצפה. היא עצמה את עיניה בחוזקה, ספרה עד שלושים ופקחה אותן שוב. הקיר היה רגיל לגמרי. קיר בטון חלק. סתיו נגעה בו בחשש ומיד נרתעה. הקיר הבהב שוב והיא החלה לסגת לאחור, נועצת עדיין את עיניה בקיר שמולה. "זה לא ייתכן, אני חולמת…" מלמלה. לפתע התנגשה בקיר שמאחוריה בחוזקה. אך אף כאב לא היכה בה. לעומת זאת, היא חשה ברוח חזקה נושבת, אך היא הביטה סביבה ולא ראתה שום חלון. הרוח רק התחזקה, וסתיו המבולבלת והמבוהלת נשארה נטועה במקומה, אובדת עצות. הרוח החזקה החלה להידמות יותר ויותר להוריקן, היא נשבה בחוזקה, סותרת את שערה של סתיו, ומפילה אותה לרצפה. הרוח התחזקה והתחזקה, ולפתע עלה מן האדמה הוריקן וסחף את סתיו היישר אל תוך הים.
ים?!