כנפי מלאך – פרק 9

בס"ד

מהפרק הקודם:
"מוזר" מלמלה ג'ניפר בפנים חשדניות,
"קרה משהו?" שאל דרק את ג'ניפר,
"לא כלום" אמרה ג'ניפר בחיוך מאולץ ושתתה מכוסה, היא נזכרה בפרט קטן שקשור בלילה שבו
הכירה את דרק שאותו לא סיפרה לשרמונט, היא ידעה שאסור לאף אחד לדעת אותו,
אסור לאף אחד לדעת שהאדם שאותו חיפשו המתנקשים היה היא!

פרק 9:
ג'יין הרימה את שאריות האוכל מהשולחן ואספה אותם בערמה אחת על מנת לזרוק אותם,
מכיוון שהייתה המשרתת היחידה בעלת המרץ הרב בארמון הוטל עליה לעשות זאת ואילו
השאר נאלצו לעשות מטלות שוליות כמו להציע את מיטות האצילים או לסדר מעט את חדרם,
האווירה בארמון הייתה שלווה מאוד ורוב אנשי הארמון מלבד המשרתים שעשו מטלות בסיסיות
היו חסרי מעש, "האם את ג'יין?" שאלה ג'ניפר וראשה הציץ מבעד לדלתות העץ הגדולות בחדר
האוכל, "אכן" אמרה ג'יין בחיוך והפנתה את ראשה אל ג'ניפר, "ראית אישה בשם בלה?" שאלה ג'ניפר ונכנסה אל תוך החדר באיטיות וסגרה אחריה את הדלת מה שגרם לג'יין לפחד מעט אך כמובן שאינה ידעה שהיא מפחדת הרי הפחד אינו קיים בעולם המלאכים, "לא, מדוע את מחפשת אותה?" שאלה ג'יין בתמימות,
"היא צריכה להחזיר לי דבר מה" אמרה ג'ניפר בחיוך, "אני יכולה לחזור לעבודתי גברתי?" שאלה
ג'יין בחצי חיוך, היא למדה כמה דברים מאז שהגיעה לארמון ואחד הדברים הוא שלא כל בני האדם
טובים ומסיבה שלא הייתה מובנת לה היא פחדה מאוד מג'ניפר ורצתה להתרחק ממנה ככל האפשר,
"בוודאי" אמרה ג'ניפר במעין נעימות והסתובבה לעבר הדלת, "ג'יין?" שאלה לרגע והסתובבה לכיוון ג'יין,
"מה?" שאלה ג'יין רועדת וצמרמורת עברה בגופה,
"בפעם הבאה תזהרי משהו עוד עלול לגלות מה את" אמרה בחיוך רחב ויצאה במהירות מהחדר
בעוד ג'יין פוערת את עיניה בהפתעה ובבלבול לא מבינה מה פשר מילותיה של ג'ניפר אך כשנזכרה
בעבודתה ושעליה לסיים את מטלתה, חזרה לעבודתה והחליטה להשאיר את העניין לערב כשתיפגש
עם איימי הרי היא יודעת הרבה יותר ממנה בבני האדם ותוכל להסביר לה הכול.

"העלמה בריג'יט" קרא אדוארד ככשני ידיו מאחורי גבו ומיהר להתקדם לעבר בריג'יט במסדרון הגדול,
"הוד מעלתך" אמרה בריג'יט בחיוך וקדה קלות ואדוארד נשק לידה של בריג'יט וגרם לה להסמיק,
"תצטרפי אליי לטיול בגן?" שאל אדוארד בחיוך ובריג'יט רק חייכה לחיוב,
"נהנת אמש?" שאל אדוארד על מנת לפתח שיחה,
"הייתי במסיבות טובות יותר אבל היה נעים" אמרה, "אם כי.." התחילה לומר,
"מה?" שאל אדוארד סקרן,
"אני די בטוחה שראיתי את ג'ניפר חברתו של אחי מדברת עם אחד המשרתים ואני חושבת שהיא עזרה
לו להבריח אוכל" אמרה בריג'יט בחיוך מתנשא,
"בלתי אפשרי, דבר זה אסור בהחלט ואני בטוח שג'ניפר לא תעשה זאת, למה לה מבני
האצולה היא" אמר אדוארד,
"אני מקווה שאתה צודק, ג'ניפר אומנם מבני האצולה אך לפעמים היא מתנהגת כאיכרית פשוטה,
אני לעולם לא אבין מדוע אחי כל כך אוהב אותה" אמרה בריג'יט והבעת גועל על פניה,
"אינך מחבבת אותה נכון?" אמר אדוארד בחצי חיוך,
"היא כל כך שונה, יש לה רעיונות משונים איני מבינה אותה כלל" אמרה בריג'יט בהבעת זלזול,
"אני בטוח שהיא לא איומה כלל" אמר אדוארד מנסה להרגיע את הכעס שהצטבר בתוך בריג'יט
בעיקבות דיבורם על ג'ניפר, "שתיכן" קרא אדוארד בקשיחות לאנה ואיימי שעברו במקרה
לידם וניסו להתחמק מבריג'יט ואדוארד אך לשווא, שתיהן הסתובבו באיטיות לעברם וקדו קלות
"אני רוצה שתשרתו אותה, תעשו כל מה שתרצה ואני רוצה לראות חיוך על פניה כשאחזור,
זה מובן?" אמר אדוארד בקול מעט מאיים ואייימי ואנה רק הנהנו לחיוב והוא חייך לבריג'יט והלך משם,
"שמעתם אותו עכשיו בואו אחריי" אמרה בריג'יט בקול מתנשא ואנה ואיימי הלכו אחריה בשקט מאוכזבות מביש מזלם, "אחותי" קרא דרק לבריג'יט כשג'ניפר לידו כשפניה כעוסות ושניהם התקדמו אל בריג'יט
והבנות, "אחותי, תהיתי אם תרצי לבלות עם ג'ניפר את היום?" שאל דרק בתקווה,
"איתה?" אמרה בריג'יט והתבוננה בג'ניפר בהבעת זלזול,
"יש לך בעיה" אמרה ג'ניפר בקול כעוס ודרק הסתכל על שתיהן במבט מבקש,
"אבלה את היום איתה" אמרה בריג'יט מאוכזבת מכך שתאלץ לעבור את היום עם שנואת נפשה,
"תודה" אמר בחיוך והשאיר את ג'ניפר עם בריג'יט והבנות וכולן הלכו ביחד אל הגן.
"זהו יום נפלא הלא כן?" שאלה בריג'יט בחיוך מאולץ,
"כן מאוד" אמרה ג'ניפר ובחיוך נבזי נחתה על הדשא הרך ונשענה על ידה מה שגרם לבריג'יט לעקם את פרצופה בגועל ולאיימי ואנה לצחקק, "את" אמרה בריג'יט בכעס והצביעה על איימי,
"הביאי לי מים אני צמאה ומהר עלובה שכמותך" אמרה בריג'יט בכעס,
"אל תדברי אליה כך" גערה בה ג'ניפר,
"אני אדבר אליה איך שארצה, אדוארד נתן לי אותן להיום ולכן הן שלי" אמרה מתנשאת,
"נתן לך? הם לא חפץ שנותנים לאנשים" אמרה ג'ניפר בכעס וקמה מהדשא,
"הם משרתות, אינך אמורה להגן עליהם" אמרה בריג'יט בכעס,
"הן בני אדם כמוני וכמוך" אמרה ג'ניפר מתפלאת מדבריה של בריג'יט,
"הן נחותות מאיתנו" אמרה בריג'יט ואיימי ואנה לקחו כמה צעדים אחורה על מנת להתרחק מעט מזירת הריב, "הן לא נחותות ממנו רק בגלל שהן עניות" אמרה ג'ניפר,
"אני לעולם לא אבין אותך, את בת אצולה אינך צריכה להגן על הפשוטות, מדוע אחי אוהב אותך כל כך" אמרה בריג'יט בנימת זלזול,
"כי אני לא מזוייפת כמוך" אמרה ג'ניפר בכעס,
"אני מבטיחה לך, אני לא אתן לך להשפיע לרעה עוד על אחי, את תצטערי על כך שנכנסת
לחיינו" אמרה בריג'יט בכעס והלכה משם נחושה בעצמה,
"לא את תצטערי" אמרה ג'ניפר בלחש והלכה משם אף היא משאירה את איימי ואנה מבולבלות מתמיד.

המשך יבוא….