כנפי מלאך – פרק 5

בס"ד

מהפרק הקודם:
"בני האדם כל כך מוזרים, וגם החדרים שלהם, מה זה בכלל?" מלמלה ג'יין והסתכלה על
שידת העץ, "אדון, מילה מצחיקה" אמרה ג'יין וצחקקה, "אז לפי מה ששמעתי, ניקיון זה להפוך משהוא לנקי יותר, אז אולי הכוחות שלי יוכלו לעזור" אמרה ג'יין והניפה את ידה, אך בדיוק לפני שהספיקה להשתמש בכוחותיה היא הרגישה יד אוחזת בכתפה…………"

פרק 5:
ג'יין קפאה במקומה והסתובבה באיטיות לכיוון האדם שאחז בכתפה,
"שוב את" אמר שרמונט בחיוך,
"אתה אדוני?" שאלה ג'יין בתמימות,
"מה?" שאל שרמונט מבולבל,
"האם אתה אדוני שהאישה המוזרה דברה עליו?" שאלה ג'יין,
"את מתכוונת לבלה?" שאל שרמונט מבולבל,
"כן, אני חושבת שזהו שמה, אז אתה אדוני?" שאלה ג'יין,
"כן, אני חושב" אמר שרמונט,
"אז עליי לעזוב" אמרה ג'יין והתקדמה לעבר הדלת,
"חכי" קרא שרמונט לעבר ג'יין, וג'יין הסתובבה לעברו "כן" אמרה בשלווה,
"אולי תשארי?" שאל אותה שרמונט,
"למה שאשאר?" שאלה אותו ג'יין,
"כי אני מבקש" אמר הנסיך שרמונט,
"אני מצטערת, אבל אני לא אוכל להישאר" אמר ג'יין בפנים מתנצלות ויצאה מהחדר,
"היא משהו מיוחד" אמר שרמונט בחיוך ויצא אף הוא מהחדר.

איימי נכנסה למטבח באיטיות והתבוננה סביבה, "הנה זה מתחיל" מלמלה לעצמה והתקדמה
כמה צעדים, "אז את האסירה החדשה" אמרה קול מאחוריה, איימי הסתובבה לכיוון הקול
ולעיניה נתגלתה דמותו של נער בעל שיער חום ועיניים ירוקות ואף מעט סולד, יושב על שולחן מעץ
ומחייך אליה חיוך שובב, ולידו נערה שהייתה עסוקה בחתיכת יקרות והכנסתם לסיר, הנערה הייתה
בעלת שיער שחור מתולתל, עיניים ירוקות ואף מעט סולד אף היא, "היא לא אסירה טיפש"
אמרה הנערה, "הכריחו אותה לעבוד פה מבחינתי היא אסירה" אמר הנער,
ואיימי התבוננה בשניהם כלא מבינה, "אל תתייחסי אל שינהם" שמעה איימי קול שמתקרב אליה
וכשהפנתה את ראשה אליו היא ראתה את אנה מתקרבת אליה עם קרעה גדולה בידיה,
"איימי תכירי אלו האחים ג'ונסון, זה איתן" אמרה אנה והצביעה על הנער שנופף לשלום בידו,
"וזאת אליזבת" אמרה אנה והצביעה על הנערה שגם הם נופפה לשלום בידיה,
"שלום" אמרה איימי בשקט,
"שמעתי שיש עוד נערה חדשה" אמר איתן וירד מהשולחן עליו היה,
"כן, קוראים לה ג'יין, היא איתנו בחדר" אמרה אנה,
"אז למה היא לא פה?" שאלה אליזבת',
"האישה הזקנה ההיא לקחה אותה לעשות משהו אחר" אמרה איימי בפרצוף מודאג,
"אז למה את מודאגת?" שאלה אנה,
"זה רק שג'יין לא ממש יודעת ל…." אמרה איימי,
"לעבוד" השלימה אותה אליזבת',
"בערך" אמרה איימי,
"אל תהי מודאגת, אני בטוחה שג'יין תהיה בסדר" אמרה אנה בחצי חיוך,
"אני מקווה" מלמלה איימי לעצמה, "אז מה אני צריכה לעשות?" שאלה איימי,
"את ואיתן תשטפו את הכלים" אמרה אנה,
"ניראה שמישהי נתקעה עם הכלים" אמר איתן בחיוך, "רגע מה!" אמר איתן מופתע,
"כן, בדיוק, נגמרה שעת הבטלנות שלך איתן, עכשיו קום ותשטוף עם איימי את הכלים"
אמרה אנה, "שיהיה" אמר איתן והלך לעבודתו כשאיימי מאחוריו בחוסר רצון מובהק.

"לאן אני צריכה ללכת" מלמלה ג'יין לעצמה בזמן שהלכה במסדרון ארוך,
"ספריה" קראה מאחת הדלתות במסדרון, "נשמע נחמד" מלמלה ג'יין לעצמה ופתחה את הדלת,
לעיניה של ג'יין נתגלה חדר ענק, ובתוכו שורות ארוכות של מדפי ספרים, ג'יין נכנסה לתוך החדר
באיטיות והתקרבה אל אחד ממדפי הספרים, "סודות המלאכים" קראה על כריכת ספר
שהחזיקה בידיה, "מה זה?" שאלה את עצמה בשקט, ופתחה את הספר באיטיות,
"הדפים ריקים" אמרה בהפתעה, "מוזר" חשבה לעצמה, "מה את עושה?" שמעה קול
עצבני מאחריה, וג'יין הסתובבה במהירות לכיוון הקול ולעיניה התגלתה דמותו של
אדוארד במבט כועס, "האדון הגיע ואמר לי להישאר אבל הייתי צריכה ללכת אז הלכתי
ולא ידעתי לאן ו.." ניסתה ג'יין להסביר, "לא משנה" אמר אדוארד מבולבל,
"פשוט תחזרי לעבודה" אמר אדוארד, "כן" אמרה ג'יין, יצאה מהחדר והלכה במהירות במסדרון,
ונתקעה במישהו, "אני מצטערת" אמרה ג'יין בפרצוף מתנצל, והסתכלה על נער בלונדיני,
בעל עיניים כחולות, "זה בסדר" אמר הנער בביישנות וחייך חיוך מאולץ אל ג'יין
"נפגעת?" שאלה ג'יין, "לא אני בסדר, האמת עדיף שתעזבי" אמר בחיוך מאולץ,
"למה?" שאלה ג'יין כלא מבינה, "את!" שמעה קול כועס מתקרב אליה……..

המשך יבוא………