כנפי מלאך – פרק 2 (כנסו!)

בס"ד

פרק 2:
הנערה התנשפה במהירות וג'יין יכלה להרגיש את הלחץ ההולך וגובר של הנערה,
"מה אני עושה עכשיו?" מלמלה לעצמה הנערה מנסה לייצב את נשימותיה לשווא,
"למה את עצובה" אמרה ג'יין בחיוך והתקרבה אליה באיטיות וברוך, הנערה שלא הבינה מאיפה צצה הנערה – ילדה המשונה הזו הלא היא ג'יין
הביטה בה בבלבול אך עדיין בלחץ רב "ממ..מי את?" ענתה הנערה בבהלה,
"את מתנהגת מוזר" אמרה ג'יין וצחקקה,
"הם מתקרבים" לחשה לעצמה אך ג'יין שהייתה מלאכית מוכשרת למדי שמעה את דבריה,
"את רוצה להתרחק מהם?" שאלה ג'יין בתמימות, והנערה הנהנה,
"תני לי את ידך" אמרה ג'יין לנערה והושיטה לה את ידה, והנערה עשתה כדבריה, ותוך כמה שניות
שניהן היו רחוקות מהשוטרים בתוך יער יפייפה,
"מממ…..מה קרה פה, מה את?" שאלה הנערה בפחד,
"אני ג'יין מלאכית במשימה ואת?" אמרה ג'יין וחייכה חיוך כובש וחמוד,
"את מה?" שאלה הנערה כבר לא לחוצה 'היא משוגעת לגמרי' חשבה וג'יין צחקה,
"את מטורפת" אמרה הנערה שנראתה מאוד מבולבלת ממה שקרה,
"מה זה?" שאלה ג'יין בתמימות,
"את באמת מלאך?"
"את מוזרה" אמרה ג'יין תוך צחוק, בקול חמוד, "איך קוראים לך?" הוסיפה בחיוך,
"איימי" אמרה הנערה הפעם בהחלטיות,
"איימי" חזרה ג'יין על תשובתה של איימי, "יש לך שם יפה" הוסיפה,
"תודה" אמרה איימי בקול חלש, "איפה אנחנו?" הוסיפה,
"חשבתי שתדעי, הרי את בת האנוש שלי" אמרה ג'יין והסתכלה על איימי שנראתה מבולבלת,
"אני מה?" שאלה איימי את ג'יין מופתעת,
"בת האנוש שלי" חזרה ג'יין על עצמה כמובן מאליו,
"מה זה אומר?" שאלה איימי בבלבול,
"שאת ואני צריכות להשלים משימה ביחד, ואז אני אקבל את כנפי המלאך שלי"
"איזו משימה?" שאלה איימי בסקרנות אך עדיין לא האמינה לג'יין,
"לא יודעת, המורה שלי אמר שנגלה כבר לבד"
"מאוד עוזר המורה שלך" אמרה איימי בציניות, אך ג'יין רק הסתכלה עליה כלא מבינה,
"אם אנחנו כאן אז אנחנו צריכות להיות כאן, מלאכית תמיד מגיעה למקום נכון" אמרה ג'יין בביטחון,
"בואי" אמרה איימי שכבר הרגישה נוח ליד ג'יין ופחות חששה ממנה,
"לאן?" שאלה ג'יין,
"אמרת שאנחנו במקום נכון, לא?" אמרה איימי וחייכה חיוך קטן, וג'יין הנהנה,
"אז אולי אם נמשיך ללכת נדע מה אנחנו צריכות לעשות" אמרה איימי וחיוכה התרחב, וכך גם חיוכה של ג'יין ושניהן התחילו ללכת.
לפתע איימי נעצרה בפתאומיות,
"מה קרה?" שאלה ג'יין בסקרנות,
"קחי" אמרה איימי והושיטה לג'יין אבן בינונית בצורת אליפסה,
"אבן?" שאלה ג'יין את איימי בפליאה,
"את יודעת מה זה?" שאלה איימי,
"בטח, אני אולי לא יודעת כל כך הרבה על בני האדם אבל על העולם אני יודעת הרבה" אמרה ג'יין בחיוך,
"אם למדו אתכם על כדוה"א אז למה לא לימדו אתכם על בני האדם?" שאלה איימי בגיחוך,
"בגלל שאתם בני האדם עושים הרבה דברים לא טובים, ואנחנו המלאכים מאוד יכולים בטעות ללכת בדרככם" אמרה ג'יין בעצב,
איימי השתהתה לרגע "תזרקי אותה?" אמרה לפתע איימי בחיוך קטן,
"את מה?" שאלה ג'יין בפליאה,
"את האבן" אמרה איימי,
"למה שאעשה דבר כזה?" שאלה ג'יין כלא מבינה,
"אנחנו הולכות כבר הרבה זמן ואנחנו לא מוצאות דרך לחזור אז חשבתי שאולי נעצור כאן עד שמישהו יעבור ויעזור לנו, אבל עד אז כדי שנמצא דרך להעביר כאן את הזמן" אמרה בחיוך שובב,
"איזה משחק משונה" איימי הנידה בכתפיה "המשפחה שלי ענייה ולכן לא היה לי משחקים בילדותי, אז אבא שלי לימד אותי את המשחק הזה מי שזורק למרחק הרב ביותר הוא המנצח"
"ענייה?" שאלה ג'יין את איימי,
"לא היה לנו הרבה כסף, לבני האדם יש מעין עיגולים קטנים וגדולים שחלקם עשויים כסף וחלק זהב שאיתם הם משיגים אוכל, לבוש וכו', לאנשים החשובים מהמעמד הגבוה יש יותר ולאנשים הפשוטים מהמעמד הנמוך יש פחות והמשפחה שלי מהמעמד הנמוך, הבנת?" שאלה איימי את ג'יין ,
"ידיד שלי סיפר לי על זה אבל אני לא מבינה כל כך"
"תזרקי" אמרה איימי וג'יין זרקה את האבן הכי רחוק שיכלה,
לאור העובדה שהיא מלאך יכולות הזריקה של ג'יין היו מדהימות ואיימי הביטה בה בפליאה אך לפתע נשמע זעקת כאב מהמקום שנפל בו האבן,
"אני חושבת שפגענו במישהו" אמרה איימי ועיקמה את מצחה,
"זה דבר רע?" שאלה ג'יין בחשש,
"זה תלוי אם הוא ירצה לעזור לנו אחרי זה" אמרה איימי ושתיהן רצו לעבר המקום שבו נפל האבן,
וכשהגיעו איימי קפאה על מקומה והבעת פחד עלתה בפניה כשראתה נער, בעל שיער שחור ארוך במקצת,
עיניו היו ירוקות אפורות ולבושו היה מהודר כך שניתן היה להבחין בכך שהוא מהמעמד הגבוה,
לעומת איימי, ג'יין מיהרה להתקרב אל הנער ולבדוק את ראשו שנפגע מהאבן,
"זה לא כזה נורא" אמרה ג'יין "יש לו רק בלוטה קטנה בראשו" הוסיפה,
"ז..זה…זה…" התחילה איימי לומר בגמגום ובפחד, "זה מה?" ניסתה ג'יין להבין מה איימי רוצה להגיד,
אך לפני שאיימי הספיקה לומר משהוא, ג'יין הרגישה יד חזקה אוחזת חזק בזרועה,
"אה.." זעקה ג'יין, ועל פניו של הנער היה נראה כעס רב,
"תעזרי לי לקום!" פקד על ג'יין, וג'יין הושיטה את ידה השנייה כדי לעזור לו לקום, הואהתרומם מהאדמה וניער את בגדיו, '
"הרגשה מוזרה" מלמלה לעצמה ג'יין,
"א..אנחנו מצטערות הוד מעלתך" אמרה איימי בגמגום והשתחווה לפני הנער שכבר עמד זקוף אך על פרצופו עדיין מבט כועס,
"מה את עושה?" שאלה ג'יין בצחקוק והנער החטיף בג'יין מבט רציני,
"תעשי כמוני אני אסביר לך אחר כך" לחשה לה איימי וג"ין התקרבה אליה וחיכתה את מעשיה,
"מי זה?" שאלה ג'יין את איימי בלחש, "הנסיך" אמרה איימי בלחש, "המה?" שאלה ג'יין כלא מבינה,
"אני אסביר לך אחר כך" לחשה איימי ובדיוק כשג'יין עמדה לומר דבר מה קטע אותה הנסיך "שקט!" פקד בכעס,
איימי נראתה מבוהלת למדי לעומת ג'יין שמעשיו של הנסיך הצחיקו אותה מאוד,
"יש לכם מושג מה עשיתן?" שאל הנסיך בשקט ובאיטיות, "לא ממש" אמרה ג'יין ואיימי נתנה לה מכה קטנה עם המרפק, "אאוץ" אמרה ג'יין בשקט, "אנחנו מאוד מצטערות, אנחנו עשינו טעות נוראית שלעולם לא נחזור עליה שוב" אמרה איימי כשהיא מגמגמת בפחד, והנסיך בהה בה בשקט ולאחר כמה דקות של שתיקה, שבר את השקט "את עוד צוחקת עליי, קומו!" פקד, וג'יין עשתה מיד כדבריו לעומת איימי שנראתה מבולבלת למדי, אך לאחר כמה שניות של היסוס קמה גם היא, הנסיך ניגש לסוס לבן שעמד לא רחוק משם, והקים אותו "הוא כנראה נבהל" מלמל לעצמו ועלה על הסוס,
"לכו אחריי" פקד, וג'יין ואיימי הנהנו והלכו אחרי הסוס.

לאחר כרבע שעה של הליכה ביער אחרי הנסיך, הגיעו איימי וג'יין לשער גדול שמשני צדדיו עמדו שני שומרים, אחד מכל צד, השומרים השתחוו לנסיך והסתכלו על איימי וג'יין בתמיהה, "הם איתי" אמר הנסיך בקול סמכותי והשומרים פתחו את השער ונתנו להם להיכנס, כשנכנסו הנסיך, איימי וג'יין לארמון, איימי הייתה בהלם מוחלט היא לא האמינה כמה גדול ויפיפה הארמון לעומת הנסיך שכבר היה רגיל למראות הללו וג'יין שגם היא הייתה רגילה לראות דברים ומקומות יפים אך השתהתה מבני האדם ובגדיהם המשונים שעברו לא רחוק מהם, "חכו פה" פקד הנסיך וג'יין ואיימי הנהנו לחיוב ונסיך התקדם לאורך המסדרון לעבר נער צעיר כבן גילו של הנסיך שדיבר עם אחת מנשות הארמון וכשראתה את הנסיך מיהרה להסתלק, "חמודה" מלמל הנער לעצמו, "אז אחי איך עבר עליך היום כי עליי הוא עבר פשוט מעולה" אמר הנער במבט חולמני, "לצערי עליי הוא לא עבר כל כך טוב" אמר הנסיך, "מה קרה לא הביאו לנסיך אדוארד את האוכל בזמן" אמר הנער בקול לעגני, "לא, הנסיך כספיאן"
אמר אדוארד והדגיש את מילותיו "ניסו להתנקש בי היום" הוסיף, "ועשו עבודה לא כל כך טובה" אמר כספיאן בחיוך לעגני, ואדוארד התבונן באחיו במבט כועס, "נו באמת אד, אתה תמיד מגזים אני בטוח שזה כלום" אמר שרמונט, "דבר ראשון אל תקרא לי אד, אחת המשרתות עלולה לשמוע" אמר אדוארד, והנסיך שרמונט גלגל את עיניו, "דבר שני זרקו עליי אבן ביער והפילו אותי מסוסי זה נראה לך כלום?" שאל אדוארד את אחיו, "כן" ענה כספיאן, "מי עשה את זה?" הוסיף, ואדוארד הצביע על איימי וג'יין שעמדו אחד ליד השנייה איימי בצד ימין בהתה בכד מסויים וג'יין בצד שמאל בהתה בתקרה,
וכספיאן הביט בהם מחניק את צחוקו, "וואו השמאלית יפיפיה" אמר כספיאן בחיוך, "ושוב הוא מתחיל.." מלמל אדוארד לעצמו,
"אני חושב שמצאתי את החברה הבאה שלי" אמר כספיאן בלחש, "אתה לא" אמר אדוארד כאילו מופתע,
"למה לא?", "כי היא משרתת בארמון" אמר אדוארד, "באמת? אף פעם לא ראיתי אותה כאן"
"כי היא מתחילה מחר וכך גם החברה שלה" אמר אדוארד במבט רציני,
"חשבתי שפגשת אותן ביער" אמר כספיאן כלא מבין,
"הבנות צריכות לקבל עונש על מה שעשו, ואני צריך להפגין יותר רחמים כלפי פשוטי העם, כי בקרוב אוכתר למלך אז החלטתי לתת להם עונש קל,
הם ישרתו פה כמשרתות כמה שנים" אמר אדוארד "ומתי בתוכנית שלך אני מציע לשמאלית להיות חברה שלי?"
"אתה לא, לבנות האלה יש מזל שנתתי להם עונש כזה קל" אמר אדוארד בגאווה,
"מאוד קל" מלמל שרמונט, ושניהם התקרבו לעבר הבנות שעמדו בסוף המסדרון.

"משרתות?" שאלה ג'יין בבלבול,
"כן" ענה אדוארד בקול גאוותני, "תתחילו מחר, בלה תדריך אותכן" הוסיף
"מי?" מלמלה איימי,
"בוא אחי, אתן חכו פה" אמר אדוארד והחל להתקדם, בניגוד לאחיו שנעץ מבטים חולמניים בג'יין,
"כספיאן!" קרא לו אדוארד באיפוק רב,
"א..אמ..מה?" שאל בבלבול,
"אנחנו צריכים ללכת עכשיו" אמר אדוארד בקול כועס אך מאופק,
"עוד נתראה" אמר כספיאן לג'יין בחיוך וגלגל את עיניו לעבר אחיו הנרגז והתקדם איתו ומותיר את איימי מבולבלת וג'יין אדומה כמו עגבנייה,
"הוא ממש חמוד" אמר ג'יין בחיוך,
"הוא לא שונה מהם" אמרה איימי,
"למה את מתכוונת?" שאלה ג'יין בבלבול,
"מה אנחנו צריכות לעשות עכשיו?" שאלה איימי מתעלמת לחלוטין משאלתה של ג'יין,
"לא יודעת" אמרה ג'יין, "לחכות?" הוסיפה ג'יין בהיסוס,
"טוב" אמרה איימי בקול מיואש, והתיישבה על הרצפה ונשענה על הקיר,
"מה את עושה?" שאלה ג'יין,
"מחכה" ענתה איימי,
"כשאת על הרצפה?" שאלה ג'יין כלא מבינה מה איימי עושה,
"ככה נוח לי" אמרה איימי,
"כשאת על הרצפה?" שאלה ג'יין,
"כן" ענתה איימי, וג'יין עברה לשבת על ידה, "לשבת על הרצפה זה ממש מוזר" אמרה ג'יין,
ואיימי רק חייכה לעבר ג'יין, "ג'יין?" אמרה איימי בהיסוס, וחיוכה ירד במקצת,
"מה?" שאלה ג'יין בחיוך,
"אל תתקרבי אל הנסיכים יותר מידי" אמרה איימי והשפילה את פניה,
"למה?" שאלה ג'יין לא מבינה,
"פשוט ככה, את עלולה להיפגע" אמר איימי,
"ממה?"
"פשוט תיזהרי" ג'יין הנהנה לחיוב,
"שניכן!" קראה אישה נמוכת קומת בשנות החמישים לחייה לאחר כחצי שעה והתקרבה אל איימי וג'יין במהירות,
"כן?" אמרה ג'יין בהיסוס,
"אתן המשרתות החדשות?" שאלה בתקיפות,
"כן, אני חושבת" אמרה איימי,
"יופי בואו איתי" אמרה ושלושתן התקדמו במסדרון, האישה המבוגרת מלפנים ואיימי וג'יין
הולכות אחריה בשקט, עד שהגיעו לדלת עץ עבה, "כנסו!" פקדה האישה עליהם ופתחה את הדלת,
"מה זה המקום הזה?" שאלה איימי כשנכנסה לתוך מסדרון חשוך קטן ובו דלתות עץ עבות,
"שם החדר שלכן" אמרה האישה והצביעה על דלת עץ בקצה המסדרון, הלכהוהשאירה את איימי וג'יין לבדן,
"את באה?" שאלה ג'יין את איימי חרישית והתקדמה לעבר הדלת,
ואיימי הלכה אחריה, "תפתחי ,את" אמרה איימי והסתכלה על הדלת בגועל,
"טוב" אמרה ג'יין בשקט ופתחה את הדלת באטיות, לעיניהן של איימי וג'יין נתגלה חדר לא גדול
ובו שלוש מיטות, ארון אחד בינוני ושידה, "זה יותר טוב ממה שהיה לי קודם" מלמלה איימי ונכנסה לחדר
ואחריה ג'יין, "שלוש מיטות?" מלמלה איימי לעצמה בבלבול,
"איימי אני יכולה לשאול אותך משהו?" שאלה ג'יין את איימי,
"מה?" שאלה איימי מסוקרנת,
"מה זה משרתות?" שאלה ג'יין בהיסוס, ואיימי צחקקה קלות,
"משרתות זה מעין תפקיד של אנשים פשוטים, הם עושים כל מיני דברים בשביל האנשים החשובים" אמרה איימי,
"למה?" שאלה ג'יין,
"כדי לחיות" אמרה איימי בעייפות ופיהקה, היא נשכבה על המיטה וג'יין חיכתה את מעשיה,
"לילה טוב" אמרה איימי,
"ליל מה?" שאלה ג'יין, ואיימי העלתה חיוך על פניה, "פשוט תעצמי עיניים"
"לילה טוב" החזירה ג'יין בחיוך ושניהן נרדמו במהירות…..