כל כך קשה לשמור על הכללים-פרק שני
פקחתי את עיניי
ולמספר שניות מבורכות שחכתי
את כול מה שקרה לפני שנרדמתי
אך מיד פגע בי המציאות
תגידו, אתם זוכרים את החוקים שלי?
מכוון שיש חוק אחד שלא הזכרתי
משום משהוא ברור לחלוטין :
לעולם לא לחזור למקום הזה!
אך היה ברור שיום אחד אני אחזור לכאן
ולא בנסיבות שלי ,
בכול זאת לכולם נגמר מתי שהוא המזל.
קמתי מן מקומי ליד עץ כולשהו והתמתחתי
ליד העץ ראיתי נחל קטן, התכופפתי בשביל
לרחוץ את פני ונזכרתי בדבר מה
כאשר גרתי פה, עיניי עוד היו ירוקות ועכשיו הן
כחולות-סגולות ושיערי היה אז חום,
עכשיו הוא שחור יותר מכול לילה .
ואני חייבת את ההקלה הזאת לפריט הקסום הראשון שלי
הוא היה חזק מכדי שאוכל להישתמש בו ללא הכנה
ולכן צבע שיערי ועיניי השתנו
ידעתי שבזכות השינויים הללו יהיה יותר קשה לזהות אותי
כילדה שהייתי בעבר, במיוחד כששמי שונה
פעם הייתי קלייר מונרו הקטנה
ועכשיו אני טיילור סן אונורה
אני יודעת שם מסובך,
אך אני למדתי מניסיון
כי ככול שהשם משפחה נשמע מסובך יותר
כך אנשים מאמינים יותר כי הוא אמיתי יותר
הורדתי את השכמיה והכנסתי אותה לתיק
מתחתיה היו לי ג'ינס משופשף ודהוי
וחולצה בצבע אפור לאחר שסירקתי את שיערי
שמתי פעמיי אל עבר העיר היא לא הייתה רחוקה
מן המקום בו לנתי
ידעתי כי עליי ללכת מעט קדימה ואז לפנות שמאלה
בעץ הענקי והעתיק שדרכו הגעתי
בדרך אל העץ שקעתי במחשבות על כול הנסיונות וההצלחות שלי
בבריחה מהמקום הזה, מעט לפני שהגעתי אל העץ
נשמע רחש מן השיחים ידעתי שאלה לא יצורים על טבעים
מכוון שאין אפשרות לשמוע אותם כול עוד הם לא רוצים, ולרוב הם לא נוהגים
לעורר מהוהמות על הבוקר בזמן שחשבתי על זה יצא מן השיחים נער
הוא היה בערך בן 17 גדול ממני רק בשנה לקח לי רגע לקלוט מי הוא,
זה היה ג'יימס, עבר כול כך הרבה זמן אבל ידעתי כי זה הוא, ידעתי זאת בוודאות,
היו לו את אותם עייני-ים אותו שיער בלונדיני ואותו חיוך מעט מבויש ומדהים
שעלה על פניו ברגע ששם לב שאני עומדת לא רחוק ממנו
"אני מניחה שאתה נוהג לצאת משיחים לעיתים קרובות "
אמרתי הנפתי את תיקי על כתפי ופניתי ללכת במסלולי
"לא! רגע! תני לי להסביר"הוא אמר ורץ אחרי "מה יש לך להסביר?"
אמרתי והרמתי לעברו גבה כהה "אני לא רוצה שתחשבי שאני איזה פריק
שמסתובב ביער ומנסה להפחיד אנשים"אמר וחייך אליי את חיוכו המבויש
"האמת שחשבתי שאתה יותר איזה תמהוני שסובל מהתקפי בלבול"
אמרתי לעברו וחייכתי חיוך קטן והוא רק צחק בתגובה"אז, ספר מה עשיתה שם?"
שאלתי אותו ופניתי אליו בקול ששמור להעברת שערוריות "סתם חיפשתי משהו,
היה לנו מסיבה באזור לא מזמן ואיבדתי פה משהו וחזרתי לחפש אותו פה "
אמר ומשך בכתפו "אז תגידי לאן מועדות פנייך?" שאל אותי
"לשם"אמרתי והצבעתי לעיר אשר נפרסה תחתינו "אז, יש לך איפה לשהות?"
הוא שאל אותי "לא. אני לא מתכוונת להישאר פה זמן רב"אמרתי וקימטתי את אפי
"אם כך, לשם מה את מגיע לפה?כאילו יש לך פה משפחה או משהו?"
הוא שאל אותי "לא, אין לי פה דבר, העיר הזאת פשוט נמצא תלי באמצע הדרך"
אמרתי ושיקרתי לו בלי להניד עפעף, אבל אני מניחה שהעיר הזאת באמת תקועה לי קצת באמצע
באמצע ההרפיה מן העבר "אז הייתי פה פעם?" שאל אותי ג'יימס "מעולם לא"אמרתי והנדתי בראשי
"אז בואי, אני אראה לך את המקום"הוא הושיט אליי את ידי וחייך את חיוכו המדהים
תגובות (0)