"כל הכבוד" (1)

"כל הכבוד, אמה" חשבתי. "הצלחת לאבד את הבן-אדם היחיד שאהב אותך כמו שאת. ועוד על דבר כל כך טפשי".

-פלאשבק-
"הלהקה הכי טובה בעולם היא ללא ספק ביטלס" אמר ג'ורג'.
"תחלום!" קראתי. "פלורנס אנד דה מאשין הרבה יותר טובים".
"תחלמי את. אני לא אוהב לחלום" אמר.
"למה?" שאלתי, מופתעת.
"כי תמיד יש לי סיוטים"
"אויש, נו. אז תחשוב מחשבות חיוביות"
"זה כל כך קיטשי! אלוהים, מי היה מאמין שתגידי כזה דבר!"
"זה לא טפשי" התחלתי להתעצבן.
"או-הו, זה כן"
"לא היינו בנושא הלהקה הכי טובה?" שאלתי.
"כן" הוא אמר, ומשך בכתפו. "אז מה סיכמנו? הביטלס שולטים?"
"לא!" קראתי בצחוק. "פלורנס אנד דה מאשין"
"ביטלס"
"פלורנס אנד דה מאשין"
"ביטלס"
"פלורנס אנד דה מאשין".
בשלב הזה שנינו היינו עצבניים בדרך כלל מישהו ויתר.
"שמת לב שאנחנו לא מסכימים על כלום?" הוא שאל.
"כן" עניתי בפשטות.
"אולי עדיף שנפסיק כהר להיות ידידים? כאילו אני לא חושב שמישהו מאתנו נהנה מהריבים והכל. די!"
הבטתי בו, דמעות בעיני. מה הוא אמר עכשיו? לא! לא!
"אז לך" אמרתי בשקט, כמעט שלא שמעו אותי.
הוא סובב את גבו והלך, אפילו לא אמר ביי.
העלבון נותר בי, ורק אחרי שעות הבנתי מה עשיתי.

-חזרה לזמננו-
"כל הכבוד, אמה" חשבתי. "הצלחת לאבד את הבן-אדם היחיד שאהב אותך כמו שאת. ועוד על דבר כל כך טפשי". הכעס על עצמי ביעבע בי. ישבתי על הספה והפעמון צלצל…