כלואה – פרק 5

יש לי שתי דברים לומר לפני תחילת הפרק ^ ^:
1. תודה רבה לכל המגיבות למיניהן בפרק שעבר, אשמח לתגובות גם הפרק :)
2. אני יודעת שההתקדמות איטית מאוד, ושקצת לא מתאים לכתיבה של הסיפור לעשות נקודות מבט, אבל זה הרעיון היחידי שהיה לי.. אם יש למישהו יש עצה כלשהי להעביר את הסיפור בדרך שונה אני אקבל בברכה :)
קריאה מהנה!
פרק 5
זו הייתה סטייסי. מבעד למבט שנעצתי בה בהלם, יכולתי לראות את קייל מובך. הוא גירד מאחורי צווארו, מה שאומר שהוא מרגיש לא בנוח. הוא כל כך שקוף וקל לקריאה, שאפילו סטייסי יכלה לראות זאת. היא ישבה על הכיסא, מסתכלת על ציפורניה בהתנשאות, מנסה להיראות אדישה למצב. נשענתי על הקיר והסתכלתי על הרצפה המלוכלכת. לאחר כמה דקות נשמע קול צעדים קלילים שמתקרב לכיוון החדר, והדלת נפתחה. בפתח עמדה מגי, מטושטשת בלי המשקפיים שלה, שואלת:" מישהו יכול לעזור לי עם המשקפיים? שכחתי אותם בקפיטריה". כנראה היא לא ראתה את סטייסי, שהיה אפשר לראות אותה מקילומטרים, עם המבט המתנשא שלה והעקבים הגבוהים והורודים. הרמתי את ראשי לכיוון מגי.
"אני!" שמעתי את סטייסי אומרת למגי בהתלהבות. כנראה היא רוצה שהיא תשים לב אליה, או שהיא מנסה להיראות נחמדה כדי להתחבר אל מגי. מגי נראתה מופתעת. "סטייסי?" היא שאלה. "כן, זו אני. בואי, אני אלווה אותך" היא ניגשה אל מגי, טפחה על גבה בעדינות, וליוותה אותה מהחדר כשקול עקביה הדקים דועך לאט.
הדלת נסגרה אחריהן, והתיישבתי על הכיסא באי- נוחות. "צבועה", לחשתי לעצמי. קייל הרים את ראשו. "מה?" היה נראה שהוא לא חש במבוכה כמו מקודם. כמובן, סטייסי היא החברה לשעבר שלו. הוא נפרד ממנה בתחילת שנת הלימודים השלישית בפנימייה.
"צבועה!" חזרתי על עצמי בכעס. הרגשתי שבכל פעם שאומר את המילה הזו רק אתפוצץ עליה יותר.
"היא באמת קצת מזויפת" הוא הסכים איתי.
הנהנתי בראשי להסכמה, על אף שהדעה שלי הייתה הרבה יותר קיצונית לגביה. היא לא 'קצת מזויפת', היא משחקת בכולם בהנדת העפעפיים המושלמים שלה ובתלתול השיער שלה על האצבע. ובטח עכשיו היא מנסה להיות נחמדה כלפי מגי.

(בקפיטריה, נקודת מבטה של מגי)
"המשקפיים שלי אמורים להיות על השולחן פה.." הסברתי לסטייסי.
היא לקחה אותם מהשולחן, וקיפלה אותם אל תוך ידיה.
"תקשיבי!" היא ציוותה עלי בשתלטנות. " אני יודעת בדיוק מה את והאחרים פה חושבים עליי. אם לא תסיטי את כולם לחשוב שאני לא כמו שאתם חושבים, את עוד תשלמי על זה. אני אדאג לחסל כל שבריר של רגש שיש לו כלפייך!".
"על מי את מדברת, על ממ..מייק?" שאלתי אותה ברעד. גל של צמרמורת עבר בגופי.
"בדיוק!" היא זרקה את המשקפיים על הרצפה, ויצאה מהקפיטריה במהירות על נעלי העקב שלה, מסיטה את שיערה הבלונדיני על גבה.