ככה חיה דפני -פרק 1!

טם-טם-טם. לה-לה-לה. אני מתעסקת בשערי החום-כהה, כמעט שחור לדעתי, ותוהה על העתיד.
הריב הזה עם ריקי לא בא לי טוב! אוליי כדיי לי לקחת את ההצעה של מאיה ולדבר איתה על זה?
פעם לא ראשונה שאני פוסלת את הרעיון.
ריקי ניסתה לכפר על מעשה, וזה היה בסוף לא אמיתי. רק לצורך של משהו.
היא רוצה לנקום, זה בטוח.
למרות שלא עשיתי כלום.
כלומר, עשיתי, אבל לדעתה.
אני קוראת את השיחה שוב.
כן אמרתי לה מה קרה באמת והיא ממשיכה להאשים אותי. עוד יומיים נגמר החופש!
אני לא אשקר ואומר שאני נטולת חששות.
כי אני כן. אני יודעת מה היא עומדת לעשות. אני חושבת. לי עצמי יש רעיונות:
היא יכולה לנדות אותי, לגרום למי שאהבתי לאהוב אותה…
אהבתי. מה שווה להיות מאוהבת אם את יודעת שהוא מאוהב? ועוד בבת דודה שלך!
אוי, זה סיפור מצחיק ומוזר כאחד. אבל כל זה לא קשור! כלומר זה כן, אלו שתיים מהבעיות שלי בחיים.
אני גם מקורית: אני חותכת בעיפרונות ועטים חסרי דיו. וזה כואב…
וזה שורט, תתפלאו.
יש לי רק שני "חתכים" נכון לעכשיו, כי אני מתאפקת.הם על היד. במקום, שם רוצים, שמים לב.
אבל לא אכפת לי.
אני רוצה שהיא תדע שהיא לא היחידה שנפגעה.
שלא תחשוב, שלי לא אכפת. העט בו אני חותכת מאוד רוצה שאחזיק בו.
עוד חתך. אבל בלי דם, כמו תמיד. אני מפחדת לפצוע את עצמי. אני מודה בזה.
וזה לא משהו מביך…
אני שוב גולשת לנושאים לא קשורים!
איזה כיף לא לאהוב.
בחיי לא הרגשתי טוב כל כך! אבל זה מקשה עליי.
אין לי מה לדמיין בשביל לא לחלום על הנקמה של הילדה שאיתה רבתי.
תאמינו או לא, אבל הלכתי לישון ב-00:24 פעם בגלל זה. האמת, אתמול.
אני מדמיינת אתכם מביטים בזה ומפקעים מצחוק, כי אתם הולכים לישון ב-00:24 מינימום.
אבל לא אני. היו לי שתיי קייטנות ורק אחרי, מדיי פעם. עכשיו אני צריכה לחזור לשגרה של ללכת
לישון-מוקדם-כדיי-לקום-מוקדם שבזמן הלימודים.