"ככה זה מרגיש" – פרק 6 'מוגנת'

"שאנל!" הקול של אבא שלי גרם לי וללוגן להפסיק להתנשק. "כן?" צעקתי בחזרה. לוגן קם ממני במהירות, והתיישב בחזרה על המיטה, וכך גם אני. הדלת נפתחה לאחר כמה שניות, ואבא עמד בפתח. "לדעתי לוגן צריך ללכת הביתה, כבר מאוחר" הוא אמר ואני העברתי מבט אל לוגן, שניסה לא לצחוק. "כן אדוני" הוא אמר וקם, לוחץ לו יד.
"היה טעים בארוחת הערב רוס" לוגן חייך אל סבתא כשירדנו למטה, ונשק על ידה. "או, תודה רבה מתוק" היא חייכה אליו. "מה איתי?" אמא אמרה עם ידיים למעלה ואני גיחכתי. "גם את גרייס" הוא חייך ונשק ליד שלה גם. "אוקי אוקי, הבנו שאתה מקסים, לילה טוב ילד" אבא התערב ולוגן הרכין את ראשו בצחקוק.
יצאנו מהדלת וסגרתי אותה מאחורינו. "לילה טוב" לחשתי בחיוך, והוא רכן אליי. "לילה טוב לוגן" אבא פתח את הדלת וחיכה עד שהוא ילך. "לילה טוב אדוני" הוא גיחך, וחייך אליי כשהוא מתרחק אל עבר המכונית שלו.
"אבא.." נאנחתי והוא רק הניח את ידו על גבי והכניס אותי לתוך הבית, גלגלתי עיניים.
"הוא נורא מקסים שייני" אמא פנתה אליי בחיוך, כשאספה את הצלחות מהשולחן. 'שייני' הוא כינוי שנתנה לי מאז שהייתי בת שנתיים. "תודה אמא" חייכתי בחזרה, והעברתי את מבטי אל אבא, שלא הביע שום רגש במבטו. "סבתא, תגידי לאבא שאם לוגן יתחיל לבוא אלינו מידי פעם, שיתנהג יפה!" אמרתי בכעס, ועליתי למעלה במדרגות. בזמן שעליתי יכולתי לשמוע את סבתא ואמא מדברות איתו, וחייכתי לעצמי.
ביום למחרת, אני, זואי, אוון ואשלי התיישבנו במקום הקבוע שלנו בקפיטריה. "היי שיין," אוון קרא לי. "הא?" שאלתי ונגסתי ביס בתפוח שלי. "את יודעת איפה אוסטין? מאז הפעם האחרונה שיצאתם החוצה מהכיתה, אני בקושי רואה אותו בביה"ס" הוא שאל בדאגה. "אין לי מושג, למה אתה שואל אותי?"
"טוב כי, אתם מסתובבים הרבה יחד, ובטיול בעוד יומיים אתם תהיו יחד בהדרכה אז חשבתי שא – "
"היי בייב" לוגן קטע אותו כשהתיישב ליידי ונתן לי נשיקה. "היי" חייכתי ברכות.
"לא, אין לי מושג" פניתי חזרה אל אוון, שהנהן בהבנה. "אז יש פתיחה של היריד החדש היום, בואי איתי" הוא אמר מניח את ידו על המותן שלי, ומחייך אליי. "הייתי שמחה לבוא, אבל הערב הבטחתי לזואי ואשלי שנל – " העברתי את מבטי אליהם ונעצרתי כשהן הנידו בראשן. "אל תהייה טיפשה" אשלי אמרה מיד בעיניים גדולות וקרצה לי. "תלכו, אנחנו גם נבוא" היא אמרה וחייכה אל אוון כשאלה, שהנהן לכיוונינו כתשובה. "אז זה דייט" הוא לחש לי באוזן ואני הרכנתי ראשי בחיוך גדול. לוגן מושלם, מכל הבחינות. הוא בדיוק מה שאני צריכה.
"הינה הוא" זואי פצחה את פיה לראשונה היום, וכולנו הסתכלנו לאותו כיוון, אוסטין התקרב אלינו והתיישב לידי מהצד השני, לוקח את התפוח שלי ונותן בו ביס. כרגיל. "רוצים גם תמונה?" הוא רטן בכעס כשכולנו הבטנו בו, ואז חזרנו לעיסוקינו. "היי את" הוא אמר פונה אליי, והרגשתי את היד של לוגן על המותן שלי, מושכת אותי יותר צמוד אליו. "מה?" שאלתי מבלי להסתכל עליו. "מי מביא אוהל?" הוא שאל ויכולתי להרגיש את הזעם שהציף את לוגן. "אני אביא, יש לי אוהל של שש" אמרתי ואוסטין כיווץ את גבותיו. "למה אוהל של שש, אם אלו רק אני ואת?" הוא שאל ואני הסתכלתי עליו במבט של 'אתה יודע למה'. הוא צחק כתגובה, והסיט את מבטו לצד השני שלידי וחייך, "הו היי לוגן" הוא הסתכל עליו. לוגן ניסה בכל הכוח וחייך חיוך קטן אליו. אוסטין הסתכל על היד שלו, שמחצה את המותן שלי. "אה הבנתי אתכם" הוא אמר מחייך ולוקח עוד ביס בתפוח. "את הבייבי שלו?" הוא פנה אליי בקול תינוקי. "אוסטין שתוק" הפעם הסתובבתי אליו והסתכלתי לו בעיניים בכעס. "אוקיי.. צ'יטה" הוא המשיך את המילה וגיחך. גלגלתי עיניים והפסקתי להסתכל עליו.
"באיזה שעה היום?" זואי התעלמה מכל השיחה ופנתה אל אשלי. "באיזה שעה מה?" אוסטין התערב. "אנחנו הולכים לפתיחה החדשה של היריד היום" אוון ענה לו, ואני הסתכלתי עליו במבט של 'למה עשית את זה עכשיו.'
"או, יריד" אוסטין התלהב. "ולא חשבת להזמין אותי קאפקייק?" הוא חייך אליי מקרוב. "אוקיי תתרחק" לוגן התערב בכעס. אוסטין רק חייך, והניח את התפוח הגמור על השולחן. "נתראה בערב" הוא חייך חיוך ממזרי אל כולם וקם, מעביר מבט אחרון אליי. הוא הסתובב והמשיך ללכת אל היציאה מהקפיטריה.
"בן זו – "
"לא," עצרתי את לוגן, שרק הנהן אליי ושתק. "היית חייב?" אשלי לחשה אל אוון. "מה? הוא עדיין חבר טוב שלי. וחוץ מזה, זואי העלתה את הנושא קודם" הוא האשים אותה. הבטנו בה, והיא הסתכלה עלינו בחזרה עם אוכל בפה. "מה?" היא הרימה כתפיים וצחקנו.

היריד היה ענק ויפהפה, הבטתי למעלה וראיתי את הגלגל הענק והמואר שהיה מעלינו. הוצאתי את האייפון שלי וצילמתי אותו. החזרתי את האייפון חזרה לכיס, והסתובבתי אל השאר. "אומייגאד!" זואי לחשה אליי בהתלהבות. "מה?" שאלתי בחיוך והסתכלתי לכיוון שהיא הסתכלה אליו. "דילן פה!" היא אמרה מדלגת בהתרגשות. נזכרתי שהוא מדריך עם לוגן. "מה איתו?" שאלתי, והיא הסתכלה עליי בעיניים גדולות. "מה לא איתו?! הוא מושלם! הלכתי, תיהנו" היא התרגשה ורצה אליו, הבטתי בהם מתחבקים ומתהלכים יחד למתקנים, חייכתי.
"טוב, אז אנחנו הולכים לגלגל ה – "
"היי לכם צ'יטה גירלס" אוסטין קפץ משום מקום, וחייך אל ארבעתנו. "קאפקייק" הוא הנהן פעם אחת לעברי בחיוך. הסתכלתי עליו ללא הבעה. "אוקיי.. מישהי פה לא שמחה לראות אותי" הוא זז קדימה ואחורה במקומו.
"אז, כמו שניסיתי להגיד" אשלי הסתכלה על אוסטין, שהרים כתפיים. "אני ואוון הולכים לגלגל ענק" היא משכה אותו בידה והם הסתובבו במהירות, השיער הבלונדיני והארוך של אשלי התעופף באוויר.
"ואז נשארנו שלושה" אוסטין חייך אליי ואל לוגן. "אז מה עושים אמיגוס?"
"אנחנו לא עושים כלום איתך" אמרתי בחוסר סבלנות והוא חייך. "לא חשבתי שתעשי איתי משהו.. רק אם את רוצה כמובן" הוא קרץ בחיוך. הרגשתי את היד של לוגן מתכווצת לאגרוף. החזקתי לו אותה והרגשתי שהוא לאט לאט מרפה.
"אוסטין?" בחורה התקדמה אלינו בחיוך. "אני לא מאמינה שאתה פה!" היא חייכה וקפצה עליו. שיערה היה בלונדיני בעל גוונים בצבעים שונים של שטני, והיה לה גוף מושלם.
"היי, קת'רין, מה את עושה פה..?" הוא שאל ולא נראה שמח לראות אותה. "טיפשון, זה פתיחת היריד החדש! ברור שאני אהיה פה" היא אמרה מביאה לו מכה קטנה בכתף. "כן, כן, צודקת" הוא גיחך בעיניים מבוהלות. צחקקתי. "בוא, ננסה כמה מתקנים" היא משכה לו את היד והוא התרחק, מסובב את ראשו אלינו. נופפתי לו לשלום בחיוך ממזרי.
אני ולוגן הסתכלנו אחד על השנייה, ונקרענו מצחוק. "אוקי מספיק" הוא ניגב דמעה דמיונית.
"איזה מתק – "
"רכבת הרים" קטעתי אותו ישר. הוא חייך ושנינו התחלנו ללכת.
מאוחר יותר בערב, עמדנו בתור לרכבת האימה. "אוקיי, ווידוי" אמרתי מסתכלת על התור, וראיתי שעוד שני תורות אנחנו עולים.
"אני לא אוהבת את הדברים האלה" אמרתי בעיניים מכווצות ללוגן, והוא חייך. לוגן עמד מאחוריי ועטף את גופיה בידיים שלו. "אני אגן עלייך" הוא לחש לי באוזן ונישק את צווארי, חייכתי אליו ועצמתי את עיניי.
"היי זוג יונים" קולו של אוסטין נשמע, פתחתי את העיניים וראיתי אותו עומד מולנו, עם הבחורה הבלונדינית. "אתה רציני?" מלמלתי והוא גיחך. "מה? אני בתור, גם פה את אוסרת עליי להיות?" הוא שאל ואני הסתכלתי הצידה, רק לא עליו.
"היי, אני קת'רין" הבלונדינית חייכה אלינו ברכות. "היי" עניתי בחיוך חזרה. היא נשמעת נחמדה. "קת'רין, תסתובבי מתוקה" הוא 'ציווה' עליה והיא הסתובבה עם הגב אלינו עדיין בחיוך. "אוסטין" אמרתי בשוק. "לא עניינך קאפקייק" , גלגלתי עיניים. "פשוט תסתובב גם אתה" לוגן אמר בזעם. "אוקיי נסיכה" אוסטין אמר לו מחייך חיוך ממזרי, והסתובב.
"אידיוט.." לחשתי לעצמי. "את יודעת, אני ממש לידך, אני יכול לשמוע אותך" הוא הסתובב חזרה. "אני יודעת, אתה אמור לשמוע" עניתי בחיוך מזויף חזרה. הוא צחק והמשיך להסתכל עליי.
"תורכם" המפעיל פנה אל קת'רין ואוסטין. "תעלו אתם קודם" הוא חייך חיוך נחמד הפעם. הסתכלתי עליו לכמה שניות, ואז התקדמתי יחד עם לוגן אל המושב. ברגע שהתיישבתי, הסתכלתי לאחור כדיי לראות אם לוגן מתיישב ליידי, אבל ראיתי את אוסטין נותן לו דחיפה קלה, ומתיישב מהר צמוד אליי. "תפעילו את זה!" הוא צעק והמתקן התחיל לפעול. "מה לעזאזל?!" שמעתי את לוגן צועק מאחורינו. "מה לא בסדר איתך?!" צעקתי וניסיתי להתעלם מהחושך והרעשים המפחידים במתקן. "אוי נו, שנינו יודעים שאת יכולה להתמודד עם פחד רק איתי" הוא אמר מחייך אליי. המושב היה כל כך צמוד שזה הרגיש כאילו אני כמעט ומתיישבת עליו. ניסיתי לזוז אבל לא היה לאן. שלד הופיע מולנו וצעקתי, מניחה ידיים על העיניים. אוסטין צחקק, ועטף אותי בידיו. "תזוז" הזזתי את הידיים שלו ממני. "אני לא צריכה את העזרה שלך" שילבתי ידיים בכעס.
"אה כן? אוקיי" הוא אמר וחייך כשבובה של תינוק מלא בדם עמד מולנו קפצתי במקום. הידיים שלי התחילו לרעוד, לא יכולתי להשתלט על הפחד. אני שונאת את זה בי. הדברים הכי קטנים, תמיד הפחידו אותי. שהייתי קטנה אליס הייתה מניחה לי על המיטה חיות מזויפות כמו לטאות או עכבישים, והייתי בוכה ורצה אל אבא שיחבק אותי. זה הרגיע אותי, הרגשתי מוגנת.
הבטתי באוסטין, שהפעם לא היה נראה מרוצה מעצמו, אלא נראה אפילו דואג. הוא נאנח. "תפסיקי להתנגד" הוא אמר שנייה לפני שהוא הניח את ידיו מסביבי שוב. עצמתי את העיניים ולא התנגדתי, רק רציתי שזה ייגמר כדיי שאני אוכל לרדת מהמתקן הזה ולחזור ללוגן.
"קאפקייק" אוסטין קרא בקול רך, ואני פתחתי את עיניי, המתקן נעצר. אוסטין קם והושיט לי יד כדיי לרדת, אבל התעלמתי ממנו וירדתי לבדי. יצאנו מהמתקן, וממרחק קטן ראיתי את לוגן נשען ליד עץ. כשראה אותנו הוא התקדם בכעס. "מה הבעיה שלך?" הוא צעק וכיווץ אגרופים, מתקרב כדיי להכות אותו. "דיי" לחשתי.
"אוי באמת, ממילא היא לא הייתה מרגישה מוגנת איתך" אוסטין אמר רגוע מאחוריי גבי ולא הרים את קולו.
"חתיכ – "
"לא" עמדתי מולו ועצרתי אותו. "את רצינית? הוא דחף אותי ועלה איתך למת .. " הוא קטע את עצמו כשראה שאני מהנהנת ומביטה בעיניו. לוגן נאנח, נשק לי במצח והתקדם איתי, כשהוא מניח יד אחת מסביב למותן ומחבק אותי. הסתובבתי אחורה בזמן שהלכנו וראיתי את אוסטין צופה בנו מתרחקים.