"ככה זה מרגיש" – פרק 3: 'סיפורי סבתא'

"אבא" רוס אמרה במבט מתחנן. "בבקשה, אני לא אוכל לספוג את זה" היא ניסתה לעצור את דמעותיה שכמעט ונזלו על פניה כמו מפלי הניאגרה.
"מתוקה" הוא אמר נאנח. "הכול יהיה בסדר, תזכרי מה שאני ואמא שלך לימדנו אותך כשהיית קטנה. ראש תמיד למעלה, גוף זקוף ואישיות חזקה" הוא חייך אליה וליטף את פניה.
"תזכרי, אם יהיו בעיות, תמיד תוכלי להשתמש בטריקים שלימדתי אותך" הוא חייך אליה והסתובב, חבש כפפות והתחיל לשפשף את המכונית.
"אוקיי, ביי אבא" היא חייכה קלות ונתנה לו נשיקה בלחי.
רוס נכנסה לבית, ולפני שיצאה העבירה מבט אחרון במראה. היא הייתה לבושה בשמלה תכולה מנוקדת, העוברת מעט את ברכיה. נעליה היו לבנות ועקב קטן להן. שיערה היה שחור, ארוך ומסולסל והיא הוסיפה לו סרט עם פפיון בצד בצבע תכלת. היא החזיקה את תיקה הלבן חזק לבטנה, וחייה למראה. "הכול יהיה בסדר" היא אמרה לעצמה, ופסעה מבעד לדלת הבית. בעוד היא הולכת לתחנת האוטובוס, דופק ליבה עלה. היא פחדה. זהו היום הראשון שלה שהיא הולכת לתיכון, בעיר החדשה. היא הולכת להיות הכהה היחידה בכל העיר ובית הספר. שלא נדבר על העובדה שזה רק היום השני שלה בעיר, כך שאין לה חברים חדשים עדיין.
היא ראתה מרחוק את האוטובוס, איך אפשר שלא לפספס את הגוש הצהוב והגדול הזה.
היא נשמה עמוק, והתקדמה במהירות. הדלת של האוטובוס נפתחה.
"בוקר טוב" רוס אמרה בחיוך אל עבר הנהג. הנהג הביט בה מכף רגל ועד ראש, וגיחך.
חיוכה הפך מיד לקו ישר. היא הסתכלה אל עבר האוטובוס, כולם נעצו בה מבטים. רוס הרכינה את ראשה והתיישבה בכיסא פנוי בצד שמאל לקראת סוף השורה, ובמושב לידה הניחה את תיקה.
"היי, את הבחורה החדשה בעיר לא?" בחור פנה אליה. היא הרימה את ראשה והסתכלה עליו, מבלי להגיד כלום. "הו, אני סאם" הוא חייך והושיט לה את ידו.
"רוס" היא חייכה חיוך קטן ולחצה את ידו. "מהשם רוסמרי?" סאם שאל והיא הנהנה.
סאם היה בעל עיניים חומות ושיער בצבע דומה לעיניו. "נעים להכיר" הוא הוסיף וקטע את מחשבותיה, היא כתגובה חייכה אליו. הוא הסתובב חזרה. היא העבירה מבט על האנשים באוטובוס, שרק הסתכלו עלייה, והרגישה לא בנוח. "טעית אבא" היא לחשה לעצמה בתסכול.
"אמרת משהו?" סאם הסתובב אליה חזרה. "הו, לא, כלום" היא ענתה במהירות.
"אוקיי" הוא אמר והסתובב, אך נעצר לרגע והסתובב חזרה אליה שוב. "רק משהו אחרון, אל תתייחסי לנהג. הוא אידיוט. אם תשימי לב אפילו יש לו ג'קט שכתוב עליו 'אידיוט'" הוא אמר והיא הזיזה את ראשה להסתכל עליו, וראתה את המילה 'אידיוט' בגדול על הג'קט שלו שהיה מונח לידו. היא צחקה.
"ידעתי שאני יוכל לגרום לך לצחוק" סאם חייך אליה.
"ועוד משהו, אל תתייחסי לשאר הנערים והנערות בבית הספר. או אלה שפה באוטובוס. אני אומר לך כבר עכשיו, זה לא יהיה קל, זו עיר גזענית" הוא אמר מסתכל עלייה בעיניה.
"אתה לא כזה" רוס אמרה פתאום, מופתעת מעצמה. הוא חייך. "טוב נו, אני פשוט נחמד" סאם אמר והיא צחקקה והרכינה את ראשה.
"היי הנרי" "התגעגעת אלינו?" קולות רועשים נשמעו מתוך האוטובוס, רוס הרימה את ראשה וראתה חבורת צעירים נכנסים ביחד ברעש. הם היו שלושה בנים ושלוש בנות.
"התכוונתי אליהם" סאם אמר במבט מפוחד על פניו, והסתובב חזרה. הסטתי את ראשי והסתכלתי על החלון, מנסה להתחמק מהם. "רק שלא יראו אותי" היא לחשה לעצמה. היא לא ידעה מי הם, אבל לא זה היה לה קשה לנחש שהם הפופולאריים של בית הספר.
"תראו תראו מה יש לנו פה" קול גברי נשמע, היא הרימה את ראשה וראתה נער בלונדיני, לא כל כך גבוה מביט בה בחיוך, משחק עם קיסם בפיו.
רוס הסתכלה עליו לכמה שניות, ואז העבירה את מבטה אל שאר הנערים שבא איתם. "מי זאת?" בחורה ברונטית בעלת שיער גלי וקצר, הסתכלה עליה וגיחכה.
"היא חדשה בעיר" אחת שעמדה לידה, בעל שיער אדמוני וארוך ענתה.
הם כולם התיישבו מאחוריה, אבל הנער הבלונדיני עדיין עמד לידה. "אני יכול לשבת?" הוא חייך עם הקיסם שהציק לרוס בעין. היא לא ענתה ורק הזיזה את תיקה והניחה אותו על הרצפה.
"תודה" הוא חייך והתיישב. "הו, כמה לא נחמד מצדי. אני וויל" הוא אמר בנימה מזלזלת. "רוס" היא ענתה קלות, והעבירה את מבטה אל עבר החלון.
"היי את" נשמע קול מעליה, היא הרימה את ראשה וראתה את הבחורה האדמונית ואת הברונטית, שישבו בכיסאות שמאחוריה. "שמלה יפה" הברונטית אמרה. רוס חשבה לעצמה, שיכול להיות שהן כן נחמדות.
"תודה רבה" היא ענתה להן בחיוך. הן הסתכלו אחת על השנייה בחיוך שרוס לא הצליחה להבין.
"מה השם שלך?" האדמונית שאלה. "רוס" היא ענתה בחיוך. "אני קייט, וזאת ליסה" האדמונית הוסיפה והצביעה על הברונטית שהייתה לידה.
"אז את החדשה?" קול של בחורה נשמע, היא הסתכלה קדימה וראתה בחורה בלונדינית יפיפייה עומדת מולה בשילוב ידיים ומביטה בה, לידה עמד בחור ברונטי עם עיניי דבש שחייך ובחן אותה מכף רגל ועד ראש.
"שלום" היא פצחה בפיה, שצחקוק נשמע מאחוריה, של שתי הבנות.
"קוראים לה רוס" וויל אמר לבלונדינית, שרק המשיכה להסתכל עליי. הבחור שעמד לידה הסתכל עליה, היא הורידה את ראשה וראתה שהוא מסתכל על החזה שלה, שהוסתר בשמלה. היא שילבה ידיים במהירות, והוא גיחך.
"את יודעת," הבלונדינית אמרה פתאום. " אנחנו לא מקבלים שחורים אצלנו בעיר, למרות שאת דיי יפה" היא אמרה בוחנת אותי שוב, ואני הבטתי לכיוון החלון באי נוחות.
"תסתכלי עלייה כשהיא מדברת אלייך" קולה של קייט, האדמונית נשמע וידיים שהיו מאחוריה סובבו את ראשי חזרה אל הבחורה הבלונדינית. "אח'.." השמעתי קול כאב קטן.
"תעזבו אותה" זיהיתי את קולו של סאם הנחמד. "סאם סתום" הבלונדינית אמרה במהירות אליו.
היא הסתכלה על הבחור שעמד לידה וחייכה אליו, והוא חייך חזרה אל וויל. "היה נעים להכיר" וויל פנה אליה וקם ממקומו, היא הייתה בטוחה שהבלונדינית הולכת לשבת לידה, אבל ראתה שהבחור שבהה בה עם עיניי הדבש, מתיישב לידה בחיוך ממזרי, והבלונדינית התיישבה לידנו, אך בשורה שבצד ימין, יחד עם עוד בחור שלא יכולתי לראות את פניו.
"אני דן" הבחור לידה חייך והניח יד על רגלה. "רוס" היא אמרה ללא הבעת פנים.
"אז, רוס" הוא חייך והעביר את שערה לצד השני כשהיד השנייה שלו גולשת אל מתחת לשמלתה.
"מספיק" נשמע קול גברי שגרם לדן לעצור את ידו במהירות. רוס הרימה את ראשה וראתה בחור גבוה, בעל עיניים כחולות יפייפיות ושיער שחור כפחם מביט בו בכעס. למרות הפחד שהיה בה, היא לא יכלה להתגבר על העובדה שהבחור היה כל כך יפה. "אוקיי, רק רציתי לכייף קצת" דן אמר וקם ממקומו באנחה. "אנחנו נמשיך את זה בפעם אחרת" הוא פנה אל רוס, והתיישב במקום אחר.
רוס ניסתה לעצור את דמעותיה. הבחור הסתכל עלייה לכמה שניות. "ג'ק! למה עצרת את זה?" הבחורה הבלונדינית קמה ממקומה והתקרבה אליו, רוס הבינה שזה הבחור שישב לידה. "נעומי, מספיק עם השטויות האלה" הוא לחש לה, אך רוס שמעה את שיחתם. "שיהיה, אתה אף פעם לא יודע איך לעשות כיף" היא אמרה משלבת ידיים בכעס, מעבירה אל רוס מבט אחרון והתקדמה למקום שלה חזרה.
האוטובוס פתאום עצר, וגל של ילדים ירד ממנו. רוס קמה במהירות ויצאה מהאוטובוס.

"תמשיכי!" אליס התחננה אל סבתא רוס ואני עדיין הייתי בשוק. "ככה הם התנהגו אלייך?" שאלתי בעיניים מכווצות. "כן" היא אמרה מגישה לכל אחת מאיתנו את הוופל, והוציאה מהמקפיא שתי קופסאות גלידה.
"סבא לא נשמע כזה גרוע, חוץ מהחברים המגעילים שלו" אליס אמרה.
"ככה גם אני חשבתי, סבא שלכן אולי לא הציק לי, אבל הוא היה חסר רגש. לא היה אכפת לו מכלום" היא אמרה מסתכלת ישר, כאילו היא נזכרת בתמונה בראשה.
"בכל מקרה," היא פתחה את קופסת הגלידה. "גלידת וניל לך" סבתא רוס אמרה לוקחת כף גלידה, ומוציאה מתוך הקופסה שני כדורי גלידת וניל והניחה אותם בצלחת שלי.
"וגלידת תות לך" היא חייכה לאליס ולה שמה שני כדורי גלידת תות, האהוב עלייה מגיל ארבע.
"בבקשה תמשיכי לספר לנו" הפעם אני זו שהתחננתי. "כן כן" אליס הוסיפה וסבתא חייכה וצחקקה.
"אוקיי, רק עוד קצת ואז רואים סרט" היא אמרה ואנחנו הנהנו יחד.
"איפה הייתי? או כן, בדיוק יצאתי מהאוטובוס…"

רוס הביטה בכל הילדים שבהו בה, כשהיא התקדמה במהירות לכניסה לכיוון בית הספר.
"מי זאת?" "מה היא חושבת לעצמה?" "ממתי לאפרו אמריקאיות יש עיניים ירוקות?" "איך זה שהשיער שלה כל כך יפה וגלי?לאנשים כמוהה אין שיער כזה"
התלחששו כל הנערים והנערות מסביבה. היא רצה לתוך הכניסה, חיפשה את השירותים ונכנסה לתא כשהיא מנסה לנשום כרגיל.
"את יכולה" רוס לחשה לעצמה. "זה לא יהיה הרבה זמן" היא המשיכה לעודד את עצמה.
היא נשמה עמוק והציצה מתוך תא השירותים, כשראתה שהשירותים ריקים, יצאה ממנו בזהירות.
היא חיפשה את חדר המזכירות, וניסתה להתעלם מהמבטים הנעוצים בה, "אולי כי השמלה שלי יפה" היא חשבה לעצמה, מנסה למצוא תירוץ אחר לכל המבטים סביבה.
"צריכה עזרה?" נשמע פתאום קול מאחוריה, היא הסתובבה וחיוך עלה על פנייה.
"סאם, היי" היא אמרה והעבירה חתיכת שיער מאחוריי האוזן שלה.
"היי, את בסדר? את יודעת, באוטובוס? מצטער שלא ניסיתי יותר לעצור אותם, אני – "
"תפסיק, זה בסדר, שמעתי שניסית, חוץ מזה לא נראה לי שהיית יכול לעצור אותם" היא גיחכה.
"צודקת" הוא הנהן בהסכמה עם חיוך נבוך על פניו. "למרות שאני יכולתי" היא אמרה בלחש.
"מה זאת אומרת?" הוא שאל עם גבה מורמת. "אבא שלי לימד אותי כמה תרגילי הגנה עצמית, למקרים כאלה.." רוס אמרה ושיחקה עם אצבעותיה. "אבל לא רציתי לגרום לו לכאב" היא הוסיפה והוא גיחך.
"מה?" היא אמרה בעיניים גדולות. "לדעתי היית צריכה לגרום לו לכאב, וליותר מזה" סאם אמר בחיוך.
"אה וכן, אני צריכה עזרה" היא אמרה לאחר כמה שניות. הדיבור עם סאם גרם לה לשכוח את כל מי שהיה מסביב. הוא נתן לה להרגיש בנוח. "למזכירות" היא הוסיפה.
"זה בהמשך המסדרון, בפנייה ימינה, זה דיי גדול, אז לא תפספסי את זה" סאם הצביע קדימה.
"אוקיי, תודה" היא חייכה והסתובבה. "הו" היא אמרה לעצמה והסתובבה חזרה לכיוון סאם, הוא חייך עם מבט מבולבל. "עוד משה – " היא נתנה לו מיד נשיקה על הלחי, חייכה והסתובבה קדימה.

"אוו" אליס אמרה בחיוך. "סאם נשמע מתוק" היא הוסיפה. "כן, הוא כן, הוא עזר לי לעבור את התקופה הקשה הזאת" סבתא אמרה מחייכת. "תמשיכי!" ציוויתי עליה.
"לא שאנל, מחר" היא אמרה ואני נאנחתי. "בבקשה" אליס התחננה. "לא מתוקות, מחר, מבטיחה, עכשיו נראה סרט" היא אמרה ואנחנו הנהנו באי רצון.
יום למחרת, אני, זואי ואשלי התיישבנו בקפיטריה ואכלנו. מדויק יותר, אני וזואי אכלנו. אשלי רק שתתה דייאט קולה.
"התמונה הזאת יפה?" אשלי שאלה מוסרת לי את האייפון שלה, עם תמונה שלה בו מחייכת. "כן" אמרתי והחזרתי לה אותו. "אוון לא חושב ככה." היא נאנחה. "אוון?" שאלתי בפרצוף מבולבל. "בחור שאני יוצאת איתו" היא אמרה ממשיכה לבהות בתמונה שלה. "ולמה אני לא יודעת על זה?"
"הו" היא אמרה מניחה את האייפון על השולחן ומסתכלת עליי. "כי לא רציתי שתתאכזבי" היא אמרה נושכת שפתיים בחשש. "למה שאני אתאכזב? זה נהדר שיש לך חבר! אני תמיד שמחה בשבילך" הרמתי ידיים. "אני יודעת, ואני אוהבת אותך על זה, אבל.. פשוט, הוא החבר הכי טוב של אוסטין." היא אמרה בבת אחת ועצמה את העיניים שלה חזק, מפחדת לראות את המבט על פניי. "אוקיי" אמרתי מרימה כתפיים וממשיכה לאכול. "אוקיי?" היא הרימה גבה, ולגמה מהקולה שלה. "זה לא שאני מכירה אותו, אבל הוא בטוח לא נורא כמו אוסטין, וזה לא ענייני עם מי את יוצאת".
"אז זה לא יפריע לך אם הוא יבוא לשבת איתנו?" היא אמרה מסתכלת לכיוון השני, הסתכלתי וראיתי כמה בחורים עומדים בפינה, ביניהם אוסטין.
"רק אוון." היא אמרה ישר. "הבחור עם החולצה האפורה" היא אמרה ואני חיפשתי אותו בין הבנים והנהנתי כשמצאתי אותו. הוא היה בעל שיער שחור ומתולתל, סגנון של הארי סטיילס, ולבש חולצת וי אפורה וג'ינס שחור עם נעלי ואנס.
"שיבוא" חייכתי אליה והיא ישר צעקה את שמו בכל הקפיטריה, מסמנת לו לבוא. גיחכתי.
המשכתי לאכול ושמעתי קול נשיקה, הרמתי את הראש וראיתי את אוון מתיישב לידי אשלי שנראתה קורנת מתמיד. "את זואי אתה כבר מכיר, ותכיר את שאנל" היא חייכה והציגה בינינו. "היי אני אוון" הוא אמר בחיוך חושף שיניים. "היי" חייכתי ואני זואי החלפנו מבטים.
ראשי היה כלפי מטה, לכן השיער שלי הסתיר את פניי מצד אחד. הרגשתי שמישהו מתיישב לידי, והעברתי חתיכת שיער מהפנים אל האוזן. הבטתי באוסטין במבט קר. הוא חייך והסתובב אחורה, מחפש על מי אני מסתכלת. "הו! את מסתכלת עליי" הוא אמר מגחך בהנהון. המשכתי להסתכל עליו.
"מה, המקום הזה תפוס?" הוא שאל מעביר מבט אל אשלי ואוון, ואז אל זואי.
"אוסטין" אוון ואשלי אמרו יחד, והחליפו מיד מבט מחויך אחד עם השנייה. "אוקי, אני לא אפריע" הוא אמר אליהם ואז העביר מבט אליי. "מבטיח" הוא הוסיף.
גלגלתי עיניים והמשכתי לאכול. "ממ צ'יפס" הוא אמר לוקח אחד ומכניס לפה. "אכפת לך?" שאלתי בכעס. "מה?" הוא שאל עם פה פתוח. "אכפת לך לא לדחוף את הידיים המגעילות שלך לאוכל שלי? מי יודע איפה הם היו" אמרתי במבט נגעל והוא חייך. "את יודעת איפה הם היו" הוא לחש לאוזניי. לא הגבתי ורק הסתכלתי עליו במבט נדחה והנחתי יד על המצח בייאוש. "אני צוחק"
"לא אתה לא" אמרתי מעבירה מבט אל זואי שצחקקה לעצמה. "אני יכול?" הוא שאל עם היד שלו מעל האוכל שלי. "קח הכול, אני לא מתכוונת לאכול את זה." אמרתי נגעלת והוא הרים כתפיים והמשיך לאכול.
הצלצול נשמע, וקמתי ממקומי. "לאן? יש עוד כמה דקות עד שהמורה תגיע לכיתה" אשלי אמרה מסתכלת על השעון שבידה. "כן, אבל אני צריכה לקחת ספר מהלוקר, ואז אני יוצאת 20 לפני סיום השיעור" אמרתי ולקחתי את הפחית קולה שלי. "הו, יש לך חזרה בבריכה?" זואי שאלה ואני הנהנתי, כשאני מנופפת להן ולאוון. התעלמתי מאוסטין ויצאתי מהקפיטריה.
אני נמצאת בקבוצת השחייה של בית הספר, כך שיומיים בשבוע, אני משתחררת בערך כ20 דקות לפני סיום השיעור השלישי, לחזרה אישית בבריכה.
המורה שחררה אותי, והתקדמתי לבריכת השחייה של בית הספר. בדרך כלל הבנות בקבוצה לובשות את הבגד ים השלם עם השם של בית הספר עליו, אבל בגלל שרק אני הולכת להיות בבריכה, לבשתי ביקיני בצבע שחור.
נכנסתי לתוך המבנה, והנחתי את המגבת שלי ועוד כמה דברים כמו פלאפון על הכיסא. התקדמתי לקדמת הבריכה, אבל אז ראיתי צל מתחתית הבריכה, עולה למעלה. "היי" אוסטין חייך ושחה אליי, מסתכל עליי מלמטה. הוא נשך את השפה התחתונה בחיוך ובחן את גופי. "אסור לך להיות פה" אמרתי מרימה את המגבת מהכיסא ומכסה את הגוף שלי.
"אז" הוא אמר בקלילות. "כנסי, המים נעימים" הוא המשיך לחייך את אותו חיוך שאני חייבת להודות, היה ממכר ומושך.
"אני לא נכנסת עד שאתה לא יוצא."
"טוב, אז חבל" הוא אמר צולל עד למטה וחוזר למעלה בחיוך. "כי אני לא זז מפה"
נאנחתי בעוד אני משפשפת את המצח עם היד בייאוש.
"טוב, בסדר, תעזרי לי לצאת" הוא הושיט לי יד רטובה. הרמתי גבה. "אני לא מפגרת" צחקקתי.
"מה?" הוא הביט מבולבל. "אני אושיט לך יד, ואתה תפיל אותי לבריכה" אמרתי במבט מרוצה, יודעת שהתוכנית שלו נכשלה. "וחוץ מזה יש שם מדרגות כדיי לצאת מהבריכה" אמרתי מצביעה לצד השני.
"אני באמת התכוונתי לצאת, אני לא צריך שתושיטי לי יד כדיי שאני אפיל אותך לבריכה" הוא אמר מגחך, ותוך שניות ספורות הוא קיפץ מעט מהבריכה, תפס לי את הרגל ומשך אותי לבריכה. נפלתי בחוזקה לתוך המים, והמגבת עפה ממני.
הוצאתי את ראשי מהמים והעברתי אצבעות בשיער. "אתה אידיוט! מה הבעיה שלך?!" אמרתי מביאה לו מכה חזקה בכתף והוא רק צחק. "זה היה שווה כל רגע" הוא אמר מרוצה.
"אה, נזכרתי, אני אוון ואשלי הולכים לראות את הסרט החדש של "הרוע שבפנים", רוצה לבוא?" הוא חייך ואני לא האמנתי לקלילות שלו. "אתה רציני?! הרגע הפלתי אותי למים, שלא נדבר על כמה שאני לא סובלת אותך!" הפעם צעקתי.
"ולמה נראה לך שאני ארצה ללכת איתך דווקא? כדיי שאני אגמור כמו כל בחורה שהייתה איתך?" אמרתי מסתכלת לו בעיניים. הוא גיחך. "כידידים" אוסטין אמר.
"אתה לא ידיד שלי" אמרתי מתקדמת לצד הבריכה, והנחתי את יד ימין שלי על המעקה.
"אבל אני רוצה להיות"
"אני בטוחה." הסטתי את מבטי כשראיתי שהוא שוחה לעברי.
"באמת" הוא אמר נעצר בסוף מולי. "אחרי מה שעשית לי?" אמרתי הפעם מסתכלת עליו.
"אוקי, אולי זה לא היה בסדר.. אבל תני לי הזדמנות לפצות אותך" הוא אמר בחיוך והסתכלנו אחד על השנייה לכמה שניות.
"זה עוד משחק." אמרתי שוחה לעבר המדרגות ועליתי בהן. הוא עלה אחריי ועצר אותי. נאנחתי והסתובבתי אליו.
"נו מה?" אמרתי ברוגז. הבטתי בגוף המושלם שלו וניסיתי לשמור על פוקוס. הוא חייך.
"ניסיון לפחות? אני יודע שאת רוצה" הוא חייך מתקרב אליי יותר ויותר, עד שהרגשתי את הגוף הרטוב שלו נוגע בשלי.
"לא" אמרתי לאחר כמה שניות שאיבדתי בהן את הראש, לקחתי את הדברים שלי מהכיסא ויצאתי.