"ככה זה מרגיש" – פרק 22 'אמת'

הנשיקה המשיכה, ולא נעצרה. הידיים החמימות שלו החזיקו את מותניי בחוזקה, וידיי עטפו את עורפו.
הוא שיחרר יד אחת ממני, וביד השנייה הרים אותי עליו.
"ואו!" התנתקתי ממנו במהירות, כשהרגשתי דלת מאחוריי נפתחת. לא שמנו לב שכל הזמן הזה נשענו על דלת – לא על קיר.
הסתובבתי וראיתי את פיבי מקבוצת המעודדות שלי, עומדת בפתח הדלת ומשפשפת את עיניה בעייפות.
היא הרימה את מבטה אליי ואל אוסטין שנעמדנו מולה משותקים. "שאנל..? מה את עושה פה?" היא שאלה והתקדמה צעד אחד לעברינו. "הו, היי אוסטין" היא אמרה מיד בחיוך והעבירה יד בשיערה הברונטי והקצר. גלגלתי עיניים. הלוואי ובנות היו מפסיקות להתנהג ככה לידו.
"היי" הוא אמר והחזיר אליה חיוך. "אתה צריכים משהו?" פיבי שאלה, והעבירה את מבטה אליי ובחזרה לאוסטין. "ולמה אתה בלי חולצה?" היא הוסיפה, ובחנה אותו. אוי שיט, שכחתי מזה.
"היה לי חם" הוא ענה והרים כתפיים. היא הנהנה בצחקוק וסלסלה את שיערה עם האצבע שלה.
"באמת חם פה.." היא הוסיפה, וצחקקה שוב. נאנחתי בקול ושילבתי ידיים.
"טוב אז, היה נעים לפגוש אותך אבל.. אנחנו.. צריכים ללכת.. לישון" אוסטין הביא לה תירוץ בקלילות, והיא הנהנה. "רגע, אתם ישנים יחד?" היא שאלה לפני שסגרה את הדלת. "לא לא, אנחנו פשוט חדר לצד חדר" הוא הוסיף. פיבי הנהנה בחיוך מפלרטט אליו, וסגרה את הדלת בעדינות.
מה אני אמורה להגיד לו עכשיו? התנשקנו, וזה היה מדהים.. אבל.. מאיפה אנחנו אמורים להמשיך?
הייתה שתיקה מביכה, עד שבמהירות התקדמתי לתוך דלת החדר שלי ונכנסתי. שמעתי את צעידותיו המוכרות של אוסטין נכנסות לחדר אחריי, והוא סגר את הדלת.
הייתי עם הגב אליו, ונשמתי עמוק. "אוסטין.. אנ – " הנשיקות הקטנות שלו בצווארי השתיקו אותי וגרמו לי לתחושה מצמררת בגוף. הוא הניח את ידיו מסביב לגופי, והרגשתי את נשימותיו החמות.
לפני שכמעט גרמתי לעצמי להיכנע אליו ולנשק אותו, התרחקתי ממנו. "הן יכולות לחזור כל רגע ו.." אמרתי והסתובבתי אליו. אוסטין הסתכל עליי לכמה שניות ונאנח. לבסוף התקרב אליי ובהה בעיניי ובשפתיי. עמדתי מולו משותקת ונשמתי עמוק, מרגישה כל איבר בגופי שמתרגש. הוא נישק אותי במצח והסתובב. אוסטין התקדם אל עבר המיטה ולקח את החולצה שלו, מכניס אותה דרך ראשו וידיו. הוא התהלך לכיוון הדלת הדו צדדית, שמובילה לחדר שלו, הזיז אותה ונכנס לתוכה.
נאנחתי וזרקתי את עצמי על המיטה.

"שאנלי" קול מוכר ניער אותי. פתחתי את עיניי בעייפות, ולפי אור השמש שהיה בחדר, הבנתי שבוקר. לא שמתי לב שנרדמתי בכלל אתמול. אשלי המשיכה לנער אותי, עד שקמתי והתיישבתי על המיטה.
"בואי, יש חזרות כל היום" היא אמרה וקמה מהמיטה גם היא. נאנחתי, אין לי כוח לאימונים המפרכים של פרי. העברתי מבט על החדר.
"איפה זואי?" שאלתי משפשפת את עיניי, וקמתי מהמיטה. "היא ירדה למטה לאכול" אשלי ענתה ואני הנהנתי בגיחוך. כמובן.
החיוך שהיה על פניי הפך לקו ישר, כשנזכרתי בנשיקה המושלמת עם אוסטין. זואי לא יכולה לגלות על זה.
במהירות הרמתי את האייפון שלי וסימסתי לאוסטין – 'שום דבר לא קרה אתמול.'
הנחתי אותו בחזרה על השידה, ונכנסתי לחדר המקלחת, כדיי לצחצח שיניים ולשטוף פנים.
לאחר מכן אני ואשלי התלבשנו למדי המעודדות הכחולים שלנו, וירדנו למטה במעלית.
"השתעממת אתמול?" אשלי שאלה, בזמן שהיא לוחצת על כפתור קומת הלובי.
"לא, התקלחתי ו.. הלכתי לישון" אמרתי וחייכתי חיוך קטן אל עבר אשלי. אני לא הולכת לספר על הנשיקה, שאני ביצעתי.
"זהו? אוסטין גם לא הלך, היית מבלה איתו או משהו" היא אמרה ונשענה על המעקה. "הא באמת? לא ידעתי.. לא נורא" מלמלתי בלחץ והרמתי כתפיים בחצי חיוך. דלת המעלית נפתחה. היא הנהנה לעברי בחיוך מבולבל חזרה, ושתינו יצאנו יחד.
נכנסנו לתוך אולם התיאטרון, וראינו את הקבוצה בינתיים עושה תרגילי חימום. "איפה זואי?" פרי שאלה בשילוב ידיים כשהתקדמנו אליה. "הו, היא אוכלת" אשלי אמרה בצחקוק, ועלתה על הבמה להתאמן יחד עם הבנות.
"אוכלת? שאנל לכי תביאי אותה" היא פנתה לעברי. "כן גבירתי" מלמלתי באנחה. היא גלגלה עיניים וחזרה לשאר הבנות. הסתובבתי ויצאתי מתוך אולם התיאטרון.
חיפשתי למשך כמה דקות, עד שלבסוף מצאתי את המסעדה שבתוך המלון. נעצרתי מיד, והסתתרתי מאחוריי אחד העציצים. מרחוק ראיתי את אוון ואוסטין נכנסים לאותה מסעדה. באמת?
נשמתי עמוק, והתקדמתי אל דלת המסעדה השקופה. אמרתי שלום לשומר שבכניסה, ונכנסתי.
ראיתי את זואי יושבת בשולחן קטן לבדה בבגדי המעודדות, ואוכלת ארוחת בוקר. התקדמתי אליה, והתיישבתי בצד השני. היא הרימה את ראשה אליי וחייכה. "היי" היא חייכה. "היי" חייכתי בחזרה, והעברתי מבט על המסעדה, מחפשת את אוון ואוסטין.
"מחפשת מישהו?" היא שאלה ושתתה מהמילקשייק שלה. "לא.. באתי לקרוא לך, פרי רוצה שנעשה חזרות אחרונות לפני התחרות היום" אמרתי והיא הנהנה. "טוב, אני אסיים ונלך.. רוצה?" היא שאלה ומסרה לי כריך. הנדתי לשלילה בחיוך קטן, והיא הרימה כתפיים והמשיכה לאכול.
שוב התחלתי להסתכל סביב, עד שראיתי אותם יושבים בפינה בצד. אוסטין קלט את מבטי, והסתכל עליי.
במהירות העברי את ראשי בחזרה אל זואי. "את בסדר?" היא שאלה בצחקוק. "כן" הנהנתי במהירות.
היא סיימה לאכול, ושילמה על הארוחה שלה. "אני שנייה הולכת לשירותים, אוקיי?" פניתי אליה. היא הנהנה אליי בחיוך, וחיכתה מחוץ למסעדה.
נכנסתי לתוך שירותי הבנות ונעמדתי מול המראה, מסדרת את שיערי שהיה מפוזר, עם בננה נפוחה בקצה המצח בשילוב של פפיון כחול. התכופפתי כדיי לשרוך את השרוך שהשתחרר לי בנעל הימינית.
הרמתי את ראשי בחזרה אל המראה וקפצתי במקום. אוסטין עמד מאחוריי, ושילב ידיים. "אוסטין!" הסתובבתי אליו. "אלא שירותי בנות! מה אם יראו אותך?" שאלתי ונתתי לו מכה בכתף. "אז בואי לפה" הוא אמר ופתח את אחד התאים, והכניס את שינינו לתוכו. הבטתי בו בעיניים גדולות. "מה?" שאלתי. הוא הביט בי בכעס. "שום דבר לא קרה אתמול?" הוא הזכיר את ההודעה ששלחתי לו הבוקר. "כן.. אנ – "
"את רוצה להגיד לי ששום דבר ממה שקרה, לא חשוב לך?" הוא אמר והתקדם אליי, נשען קרוב מעליי. הוא הניח יד אחת מצד הראש שלי, והרגשתי את הנשימות המצמררות שלו. "לא! יש סיבה" אמרתי והסטתי את מבטי ממנו. "איזו סיבה בדיוק?" הוא שאל ונראה מבולבל.
נאנחתי בקול. "זוא – "
"היי! מי זה פה!" קולה של המנקה הצרפתייה נשמע, ומגב פגע ברגלינו, מתוך דלת התא.
פתחתי את הדלת במהירות, ויצאנו מהר לפני שהיא תראה איך אנחנו נראים ותלשין למורים שלנו.
יצאתי בריצה קלה מהמסעדה לפני שאוסטין ישים לב, ונעמדתי ליד זואי שחיכתה ליד המעלית. "קרה משהו?" היא שאלה כשהתקרבתי אליה מתנשפת. "לא, בואי נלך" אמרתי ישר והיא הנהנה.
נכנסנו אל תוך אולם התיאטרון ועלינו על הבמה לעשות חזרות. "הינה היא" כמה בנות מהקבוצה התלחששו, והסתכלו עליי. "מה הן רוצות?" אשלי שאלה והרימה גבה, לפתע הן התקרבו אליי.
"תגידי, יש מצב שאת מסדרת לי את אוסטין?" אחת מהן שאלה. "לא! אני רוצה!" השנייה התפרצה. "אלא אם כן אין ביניכם משהו.." היא הוסיפה ובחנה אותי. "לא, אני.. בקושי מכירה אותו" מלמלתי בשקר והרמתי כתפיים. פיבי הצטרפה אלינו. "לא נכון! אתמול הייתם יחד בערב" היא אמרה בצחקוק תמים לעברי. הנחתי את היד על הראש. נהדר, פיבי.
"עופו מפה!" אשלי צעקה לעברן והן התפזרו במהירות. "אמרת שישנת" היא לחשה לעברי בעיניים גדולות. "כי ישנתי" אמרתי בחיוך קטנטן. היא הסתכלה עליי במבט של 'את האמת'. נאנחתי והסתכלתי סביב, מקווה שאף אחד לא שומע אותנו – במיוחד זואי, שנעמדה ליד אחת הבנות בקבוצה והתאמנה על הריקוד.
"נישקתי אותו" אמרתי במהירות שאפילו אני לא הבנתי את עצמי. "הא?" היא שאלה מבולבלת. נאנחתי והתקרבתי לאוזנה – "נישקתי את אוסטין" לחשתי והתרחקתי ממנה. היא פתחה את עיניה בהפתעה, כאילו היא ראתה רצח מתרחש מולה.
"עשית מה?!" היא צעקה ומבטים הופנו אלינו. "אשלי!" לחשתי לעברה והנחתי יד על פיה.
כשהיא נרגעה הורדתי את ידי מהפה שלה, אבל ההבעה המופתעת עדיין הייתה על פניה. לפני שיכולתי להגיד עוד משהו נוסף, פרי נעמדה לידנו עם ידיה שלובות. "אתן מוכנות להתחיל או לא?" היא שאלה בקוצר רוח. אני ואשלי העברנו מבט אחת אל השנייה באנחה, גלגלנו עיניים ונעמדנו במקומות שלנו.
"שלוש ארבע ו.."
הגיע הערב, והגענו לתיכון בריג'סטון. כולן היו מאופרות ומוכנות לתחרות. עשינו עוד כמה תרגילים מאחוריי הקלעים וחיכינו לתור שלנו. "אוקי בנות, אנחנו הולכות לנצח את זה מובן?" פרי אמרה בחיוך גדול. פעם ראשונה לדעתי שאני רואה אותה מחייכת ככה. "אנ – "
"מוכנות להפסיד?" קולה של ג'ניפר קטע את פרי מלהגיד משהו נוסף. היא והקבוצה שלה נעמדנו מולנו, ולא יכולתי שלא להבחין כמה זולות הן נראות.
"מוכנות לנצח, נתראה שם" פרי אמרה בחיוך מתגרה וכולנו התרחקנו ממנה. "בוורלי הילס!" המכריז קרא את שמנו, ויצאנו בריצה ובקפיצות אל עבר הרחבה עם המזרון העצום והכחול, מול השופטים והקהל.
פרי חייכה אל כולנו במבט של 'זה שלנו', כשנעמדנו במקומות שלנו. המוזיקה התחילה. אשלי, זואי וכמה בנות התחילו את הריקוד. כמה בנות החזיקו אותי ואת פיבי ברגליים, כשאנחנו עושות תרגילים.
קפצתי בסיבוב למטה ונחתי על הידיים של הבנות. המשכנו את הריקוד, וכמה סלטות מסביב. "בוורלי! הילס!" פרי צעקה בחיוך ומחאה כף, בזמן שאנחנו מבצעות את הריקוד.
הסתכלתי אל עבר השופטים, שהיו מחויכים והמומים, וכתבו כמה דברים בדפים שמולם.
כשסיימנו את הביצוע שלנו, מחיאות כפיים סוערות נשמעו. יצאנו בחיוך מקופץ בחזרה אל מאחוריי הקלעים.
"זה היה מדהים! היינו מעולות!" אשלי אמרה בחיוך, והתחבקנו כולנו.
"תיכון בריג'סטון!" המכריז אמר בקולו הבוגר, והתקדמנו במהירות אל הווילון הגדול והשחור, שמציץ אל עבר הרחבה. הבטנו בג'ניפר והקבוצה שלה נכנסות לרחבה – בצורה דומה לזו שאנחנו נכנסו איתה, בחיוכים וקפיצות.
"מוכנות?! אוקיי!" ג'ניפר צעקה ועשתה סלטה באוויר. כמה בנות החזיקו בנות באוויר שקיפצו, וחלק רקדו.
לאחר עוד כמה תרגילים, הבנתי כמה הן טובות, ולמה פרי הרגישה מאוימת מהן.
כמה בנות נעמדו קדימה והתחילו לשיר יחד עם המוזיקה, בזמן שמאחוריה שאר הבנות עשו תרגילים.
"בריג'סטון! כן! בית הספר השולט!" הבנות שהיו מקדימה, שביניהן ג'ניפר הייתה – צעקו. "יפות, מוכשרות, מדהימות אלא אנחנו, אל תפסיקו לבקש את החתימות שלנו" הן המשיכו וניערו את ישבנן.
"ואו, הן.. צנועות" מלמלתי בציניות. "מאוד" אחת הבנות הסכימה איתי.
לאחר שהן סיימו את ביצוען ואת המשפטים המאוד צנועים שלהן, נשמעו מחיאות כפיים, והן יצאו מתוך הרחבה.
ג'ניפר והבנות נעמדו מולנו בחיוך מתגרה. "אז.. כנראה שאנחנו בכל זאת מנצחות, כמו בכל שנה" היא ענתה בחיוך והסתובבה. מישהו צריך לתת לה אגרוף.
שאר הקבוצות סיימו את הביצועים שלהם – והגיע שלב הכרזת המנצחים.
כל ששת הקבוצות עמדו ברחבה, והחזיקו ידיים. מתוך שש אלה – יש רק שלושה מקומות. "במקום השלישי.. תיכון קליינט!" המכריז צעק, והקבוצה של תיכון זה קפצה מאושר ולקחה את הגביע.
"במקום השני.." המכריז אמר, והרגשתי את ידה של אשלי מוחצת את שלי. "תיכון בוורלי הילס!" הוא צעק ועינינו נפתחו בהפתעה. "אומייגאד! מה?!" פרי צעקה בהתרגשות, וכולן קפצו. פרי רצה לקחת את הגביע, וחזרה אלינו בחזרה, כשהיא מוחצת את כולנו בחיבוק. "את שמחה? חשבתי שרצית לנצח.." שאלתי בגבה מורמת, אך עדיין הייתי נלהבת מהמקום שהגענו אליו.
"אף פעם לא הגענו למקום שני! זה מדהים! לא אכפת לי מג'ניפר והכלבלבות שלה" היא אמרה קופצת מאושר. חייכתי לעברה בהנהון.
"ומקום ראשון, פעם שלישית ברציפות.. תיכון בריג'סטון!" המכריז צעק, וג'ניפר לקחה את הגביע בחיוך ממנו. היא העבירה אלינו מבט קר. פרי חייכה ונפנפה את הגביע מולה מרחוק. ג'ניפר גלגלה עיניים, וחזרה אל הקבוצה שלה. כנראה שלג'ניפר לא באמת אכפת מהמקומות של הזכייה, היא פשוט שונאת לראות את פרי מאושרת.. שזה עצוב מאוד.
יצאנו מהרחבה הגדולה בחיוך ובקפיצות, והגענו לתוך מגרש הספורט שבחוץ – למשחק הפוטבול. התיישבנו בשורות האמצעיות, וראינו שהמשחק כבר התחיל.
"מי מוביל?" אשלי שאלה והתעסקה עם האייפון שלה. "אנחנו" אמרתי לעברה, והמשכתי לצפות במשחק.
חיפשתי בעיניי את המספר '23' על החולצות של השחקנים, זהו המספר של אוסטין. כשמצאתי את המספר, לא הורדתי את ממנו את העיניים. אני לא כל כך מבינה בפוטבול – אבל הוא שחקן מעולה לדעתי. כל הזמן שצפיתי בו, לא הפסקתי לחשוב עליו. בזמן מסוים, החלטתי להסיט את מבטי ממנו והסתכלתי על שאר השחקנים.
"הו, לא יצא לנו לדבר על מה שסיפרת לי" אשלי אמרה והרימה את מבטה אליי. פתחתי לעברה עיניים, בידיעה שזואי יושבת לצידי.
"לא עכשיו" לחשתי לעברה והיא נאנחה. "כן עכשיו! חשבת שאני אשכח לך את זה?" היא אמרה. "מה קרה?" זואי שאלה והתכופפה עם ראשה לעברינו. "כלום" אני ואשלי אמרנו במהירות. היא הרימה גבה, וצחקקה. "מה יש לשתיכן היום?" היא שאלה והחזירה את ראשה אל המשחק.
"את תצטרכי להגיד לה את האמת מתישהו.." אשלי לחשה לי. הנהנתי באנחה. אני יודעת, ואני אדבר איתה.