"ככה זה מרגיש" – פרק 21 'תשוקה' ♥

שבוע לאחר מכן, הגיע יום חמישי ונעמדנו ליד האוטובוסים שלוקחים אותנו לסוף שבוע במלון, ליד תיכון 'בריג'סטון' שבו קבוצות הפוטבול יתמודדו זה נגד זה.
השבוע הזה עבר בעייפות מוחלטת – פרי לא הפסיקה לאמן אותנו בשעות בית הספר וגם אחריהן.
קבוצת הפוטבול התאמנה גם המון, ואני התחמקתי מכל תזוזה או דיבור עם אוסטין. אני לא יכולה להפסיק לחשוב על אותו יום בארון, איך שרק המשפט הקטן הזה שלו גרם לי לאבד כל תחושה בגוף. אבל גם נזכרתי שכל משפט קטן יותר שלו, גורם לי לאבד את העשתונות. להיפך – במשך השבוע נקשרתי יותר ללוגן, בהתחשב במה שקרה בינינו..
עליתי על האוטובוס, והתיישבתי במקום ריק בטור אחד, כשבטור השני לידי, אשלי ואוון ישבו.
הוצאתי את האייפון שלי ותחבתי את האוזניות לאוזניי, שומעת את השיר האהוב עליי ביותר.
יד התנופפה מול פרצופי לאחר כמה שניות, והרמתי את מבטי. "היי, המקום הזה תפוס?" לוגן חייך אליי. "לא" חייכתי בחזרה, ומשכתי את האוזניות החוצה. הוא התיישב לידי, עדיין באותו החיוך המקסים שלו. הבטתי הצידה, לטור השני ופתחתי עיניים אל עבר אשלי שגלגלה עיניים אל לוגן. אני עדיין לא מבינה איך אני סלחתי לו, ואשלי שונאת אותו. הוא לא עשה לה כלום.
"מה?" לוגן גיחך והסתובב, כשראה את פניי. "כלום כלום" מיהרתי להגיד, והוא החזיר את מבטו אליי בהנהון. עם שאר התלמידים שנכנסו לאוטובוס, זואי ואוסטין היו ביניהם, שבמשך השבוע נראו יותר ויותר קרובים אחד לשנייה.
זואי חייכה אליי, ואוסטין גלגל עיניים לעבר לוגן – בדיוק כמו אשלי. שילבתי ידיים והסטתי את מבטי ממנו.
"בואי לפה" אוסטין אמר לזואי, והם התיישבו מאחורינו.
"קחי, תשמעי את זה" לוגן חייך והכניס את אחת האוזניות שלו לאוזן שלי, ואת האוזנייה השנייה לאוזן שלו, והשמיע שיר יפה מהאייפוד שלו.
הוא נתן לי מבט של 'איך?' בחצי חיוך. הנהנתי לעברו בחיוך גדול כשהזזתי את ראשי לצלילי השיר.
"או, מצטער" קולו של אוסטין נשמע, לאחר שהוא ב'טעות' פגע ללוגן בראש עם ידיו שהיו מונחות על ראש המושב. הרמתי את הראש אליו, והוא חייך כילד טוב אליי. הבטתי בו במבט קודר ונאנחתי. זה מאחד הרגעים שאני מנסה לא לתת לו סטירה בפנים.
"יש בעיה?" לוגן אמר והסתובב אליו. לא, בבקשה אל תתחילו לריב עכשיו.
האוטובוס בדיוק התחיל לנסוע, כשכול קבוצת הפוטבול וקבוצת המעודדות היו עליה.
"כן, יש בעיה" אוסטין החזיר ובהה בעיניו בקרירות. לוגן החזיר לו את אותה הבעה, והם נשארו ככה לכמה שניות. גיחכתי כשראיתי שאף אחד לא מצמץ, כאילו הם בתחרות.
"אוקי אתה ניצחת, עכשיו שב במקום" אמרתי והזזתי את הידיים של אוסטין אחורה. לוגן הזיז את מבטו ממנו, והחזיר אותו אליי. "איך את מסתדרת איתו בדיוק?" לוגן שאל, לפני שהעביר עוד מבט באוסטין. "לוגן, מספיק" לחשתי לעברו והוא נאנח והנהן.
הסתכלתי עם עין אחת בין החורים של שני המושבים שלי ושל לוגן, והבטתי באוסטין שהסתכל עליי בחזרה.
"מה?" הוא שאל לאחר שהמשכתי לבהות בו. רק הרמתי כתפיים, והסתובבתי בחזרה.
הנסיעה עברה יחסית בשקט, לוגן ואני שמענו שירים יחד עד סופה.
ירדנו כולנו כשהאוטובוס חנה, לקחנו את המזוודות והתיקים שלנו מתא המטען והתקדמנו לתוך המלון הגדול. "אני, את וזואי בחדר" אשלי אמרה לעברי והנהנתי.
היא הלכה להביא מפתח לחדר, ואני וזואי דיברנו בינתיים בלובי.
"אוסטין מדהים" היא אמרה לעברי בחיוך. הנהנתי בשקט. "תלוי איך את מגדירה מדהים" פלטתי מפי, והיא גיחכה. "את צריכה ללמוד להתמודד איתו" היא חייכה לעברי. אני כבר יודעת איך זואי, תאמיני לי. האידיוט הזה יכול לעצבן אותי, אבל גם יכול לגרום ללב שלי לפעום בחוזקה באותו מצב.
"הינה המפ – " אשלי התקדמה לעברינו, אך נקטעה כשפרי ושאר המעודדות נעמדנו לידנו.
"הינה היא" פרי סיננה והסתכלה ביני לבין לזואי. כולנו הסתובבנו, ובהינו בקבוצת מעודדות בלונדיניות, במדים אדומים עם הכיתוב 'BHS' בלבן. הן חייכו והתקדמנו אלינו. פרי עברה אותי ואת זואי, ונעמדה מלפנינו, בשילוב ידיים.
"הן מתיכון בריג'סטון?" אחת הנערות מאיתנו שאלה. "כן" היילי ענתה לה, ונעמדה ליד פרי.
"היי פרי, התגעגעתי אלייך" בחורה שנראית בלונדינית טבעית, בעלת שיער ארוך ומסולסל ועיניים ירוקות, עמדה מול פרי בחיוך מזויף ושילבה את ידיה. לא פלא שהן מרגישות מאוימות ממנה, היא יפיפייה.
"גם אני אלייך ג'ניפר" פרי ענתה באותו טון דיבור מזלזל. ג'ניפר זה שמה.. הגיוני, נשמע כמו שם לביצ'ית.
"את יודעת למה התגעגעתי יותר?" היא אמרה בחיוך ושחררה את ידיה מהשילוב. "התגעגעתי לנצח אותך כמו בכל שנה, והינה – זה הולך לקרות שוב" היא אמרה, והבלונדיניות שמאחוריה גיחכו.
"מה לעזאזל את רוצה יא ב – "
"לא לא לא" אני וזואי עצרנו את אשלי מיד כשפתחה את פיה. היא יודעת בדיוק איך להתחיל ריבים – ואיך לסיים אותם.
"מי אלה? הוספת לעצמך עוד מעודדות באמצע השנה מרוב פחד שתפסידי שוב?" ג'ניפר גיחכה, והעבירה מבט אל שלושתנו. "תקשיבי לי טוב – "
"אשלי" הפעם אני קטעתי אותה, והיא נאנחה והשתחררה מהאחיזה בי ובזואי.
"לא, הוספתי אותן כי יותר טובות מכל הקבוצה שלך ביחד" פרי ענתה והתקדמה צעד אחד לעברה. חייכתי, זו הפעם הראשונה שפרי אומרת משהו טוב עלינו. היא לא כזאת גרועה כמו שחשבנו האמת.
"אוי באמת, הן נראות חובבניות לגמרי" אחת מהבנות שעמדה ליד ג'ניפר, שהייתה גבוהה בצורה קיצונית, העבירה אלינו מבט מזלזל.
"ג'ירפה" אשלי סיננה לעברה ושילבה ידיים. הבחורה פתחה את עיניה בהפתעה אל עבר אשלי, והביטה בה באימה. "מה? אף פעם לא אמרו לך שאת נראית כמו עץ מז – "
"אשלי" פרי הפעם קטעה אותה, אבל לא יכלה להסתיר את החיוך המצחקק שעלה על שפתיה.
"אם הן באמת כאלה טובות כמו שאת אומרת, בואו נראה אם תנצחו אותנו" ג'ניפר התערבה בשיחה וחייכה בהתגרות אל עבר פרי ואלינו. "אלא אם כן אתן מעדיפות לקחת רק את המקום השני, שגם בו אתן גם אף פעם לא זכיתן" היא צחקקה, והסתובבה יחד עם שאר הכלבלבות הבלונדיניות שלה.
"מחומצנות מפגרות" היילי סיננה מבין שיניה, ונעצה בהן מבטים כשהתרחקו.
"אל תרדו לרמה שלהן." פרי אמרה וקיבצה אותנו יחד. "תתמקמו בחדרים שלכן, וניפגש עוד חצי שעה באולם התיאטרון – נעשה שם חזרות" היא אמרה וכולנו הנהנו. לאחר מכן התפזרנו לחדרים, וסידרנו את הדברים שלנו. הייתה לנו מיטה אחת גדולה בחדר, כך שאני, זואי ואשלי ישנות יחד עליה.
לאחר כעשרים דקות של סידורים, אשלי התקדמה אל הדלת החומה הדו צדדית שנמצאת בצד החדר ופתחה אותה. זו דלת לחדר השני שצמוד אלינו. "היי" היא חייכה אל אוון שהרים אותה עליו, והם נכנסנו לחדר שלנו בחזרה. מתוך החדר גם אוסטין יצא, וחייך אלינו. נהדר.
נאנחתי, לאחר שהבנתי שבטח אשלי סידרה את זה כך עם המזכיר שבלובי, כדיי שנהיה צמודים לחדר של אוון ואוסטין. "הייתי שמחה" אשלי אמרה והגניבה נשיקה לשפתיו של אוון. "להישאר איתך" היא הוסיפה עוד נשיקה. "אבל יש לנו חזרה" היא אמרה לבסוף בעוד נשיקה וירדה ממנו. "גם לנו" אוסטין אמר והעביר מבט אליי. 'מה' סימנתי לו עם שפתיי והוא נאנח, ונכנס לתוך החדר שלו בחזרה.
לאחר כחמש דקות, אוון לבסוף נכנס לחדרו גם, ואנחנו יצאנו מתוך החדר לאולם התיאטרון.
לאחר כשעתיים או יותר של אימונים מפרכים, פרי שחררה אותנו אל החדרים. אני ואשלי נשכבנו על המיטה בעייפות, וזואי נשענה על הדלת הדו צדדית וסימסה באייפון שלה.
"אני לא זזה מפה, איזו עייפות" אשלי אמרה והתהפכה על הבטן כמוני. "ואו" זואי אמרה וכמעט נפלה כשהדלת נפתחה, ומתוכה אוון נכנס.
"כולם מתגנבים בחוץ לסיבוב, אתן באות?" הוא שאל והסתכל עלינו. "כן!" אשלי קפצה מהמיטה והתהלכה אל עבר הארון במהירות ובחרה בגדים, כאילו לפני שנייה לא הייתה עייפה בכלל.
גיחכתי, והתהפכתי על הגב. זואי הנהנה אל עבר אוון בהסכמה, והוא הסתכל עליי, מחכה לתשובה.
"אני עייפה, תלכו בלעדיי" אמרתי ושלושתם הביטו בי במהירות. "נו בואי שאנלי, אל תבאסי" אשלי אמרה ושלפה מתוך הארון החום, סקיני ג'ינס כהה וגופייה אפורה משוחררת ופתוחה.
"אני עייפה, באמת, אין לי כוח לזוז" אמרתי אל עבר אוון, והוא הנהן ויצא מתוך הדלת הראשית לא לפני שפנה אל זואי ואשלי ואמר שכולם יחכו להן למטה בלובי.
הן סיימו להתארגן, ולאחר ניסיונות רבים של שכנועים שלהן להביא אותי, הן נכנעו ויצאו מתוך החדר.
קמתי מהמיטה, והורדתי את מדי המעודדות ממני. לקחתי מקלחת קצרה, ולאחר מכן נכנסתי בחזרה לחדר עטופה במגבת. מתוך הארון שבחדר, שלמרות שהוא היה היחידי הוא היה ענק, התכופפתי אל עבר הפינה שלי בבגדים, והוצאתי משם שורט קצרצר ואוורירי בצבע אפור, יחד עם סוודר חמים וארוך בצבע ורוד בייבי. זרקתי את שיערי לגולגול מבולגן, לקחתי את האייפון שלי מהשידה, נכנסתי בחזרה אל תוך השמיכה ונשכבתי במיטה על הגב.
בינתיים סימסתי לאמא שלי, שלא הפסיקה לשלוח לי הודעות על האימונים. כשסיפרתי לה שנהייתי מעודדות היא קפצה מאושר, ואני מצטטת "ידעתי שזה יהיה יעיל" היא אמרה ונזכרה כשלימדה אותנו סוגי גלגלונים כשהיינו קטנות יותר.
צלצול הודעה נוסף, וראיתי על הצג 'אוסטין'. נאנחתי ונכנסתי אל ההודעה. 'את עדיין כועסת?' הוא שלח. הוא פשוט לא מבין שאני לא כועסת עליו, הוא רק.. מעצבן אותי לפעמים! אוח'. הקלדתי לתוך האייפון 'אני לא כועסת' ולחצתי שלח. לאחר כמה שניות נשמע צליל שוב פעם.
'אני קופץ לביקור' קראתי מתוך המסך. הרמתי גבה בבלבול. כמה שניות אחריי, הדלת הדו צדדית נפתחה, וקפצתי בבהלה. אוסטין יצא משם בחצי חיוך והתקדם לעברי. "אז את הולכת לצעוק עליי, לנעוץ בי מבטים או לש – "
"שתוק" קטעתי אותו במלמול והוא גיחך.
"למה לא הלכת?" שאלתי בזמן שהוא נשכב לצידי, אך על השמיכה. "אני דיי בטוח שהמורים המלווים יתפסו אותם, אז העדפתי להישאר" הוא הרים כתפיים ואני התחלתי לצחוק. "מה?" הוא שאל בחיוך. הסתובבתי על הצד לכיוון שלו.
"ממתי לך אכפת מהמורים?" שאלתי עדיין בצחקוק. אוסטין לא בדיוק התדמית של 'הילד הטוב'. "אל תראי אותי ככה, כן אכפת לי אם אני רוצה להתקבל לקולג' טוב" הוא אמר והביט בעיניי. ככה אני אוהבת לדבר איתו, בלי וויכוחים וריבים.
הנהנתי בהבנה. "לאיזה קולג' אתה הולך באמת?" שאלתי והנחתי את האייפון שלי מתחת לכרית.
הוא נשכב על הגב והביט בתקרה. "חם פה מידיי" הוא אמר לפתע והוריד את החולצה שלו, מניח אותה על השידה. הבטתי בגוף המושלם שלו בעיניים גדולות. למה הוא עושה לי את זה עכשיו?
"לא יודע, אולי אני אלך לאוניברסיטאית ניו יורק" הוא ענה על שאלתי ואני הנהנתי שוב, מנסה להתעלם מהקוביות המושלמות שבבטן שלו. "זה טוב מאוד.. וזה גם רחוק מאוד.." הוספתי בשקט והוא העביר את מבטו אליי. "למרות שגם אני רוצה ללמוד בניו יורק, אבל ב'ייל'" אמרתי וחיוך גדול עלה על שפתיו הארוכות.
"מה?" שאלתי בגיחוך כשהוא בהה בי ככה. "ידעתי שיש לך ממוצע ציונים מושלם" הוא קרץ לעברי, ואני צחקקתי כשנזכרתי במילים שלו. הוא תמיד מעלה משפטים מלפני זמן רב, מה שמעלה לי חיוך על הפנים.
"גם לך! אוניברסיטאית ניו יורק זה מקום מצוין" אמרתי והוא העביר את מבטו אל הקיר בהנהון. "אני יודע, אמא שלי למדה בו" הוא הוסיף. "אז אתה ממשיך את המסורת?" שאלתי והוא הנהן בחיוך, עדיין מביט בתקרה. הייתה שתיקה נעימה. הנחתי את כפות הידיים שלי מתחת לראש.

"בקשר ללוגן" הוא אמר והעביר את מבטו אליי. לא, בבקשה, אני מתחננת, אל תהרוס את זה.
"אוסטין – "
"תקשיבי שנייה, אני לא מתכוון להגיד משהו מפגר" הוא קטע אותי במהירות. נאנחתי והנהנתי אליו, מחכה שימשיך.
"אפילו שאני לא סובל אותו, ולדעתי הוא הילד הכי צבו – "
"אוסטין" הפעם אני קטעתי אותו. הוא גלגל עיניים ונאנח. "כמו שאמרתי.." הוא אמר והעביר את מבטו אליי שוב, ובהה בעיניי. "אם את שמחה, אני תמיד אהיה שמח" אוסטין אמר לבסוף בלי שום היסוס בדבריו. בהיתי בו בעיניים גדולות, חסרת מילים. הלב שלי התחיל לפעום בחוזקה, כמו בכל פעם כשהוא מדבר אליי ככה, בכל כך התחשבות ומתיקות. לפני שיכולתי להגיב, הוא לקח את ידי והניח אותה על חזהו החשוף. הרגשתי את קצב פעימות ליבו המהירות. "את מרגישה?" הוא שאל והביט בעיניי. נשמתי במהירות והנהנתי בקצב איטי. "ככה את גורמת לי להרגיש" הוא הוסיף, והרגשתי את קצב ליבו דופק במהירות רבה יותר. הבטתי בו בעיניים גדולות והורדתי את ידו ממנו. הוא הסתכל עליי לכמה שניות, ואז יצא מהחדר.
בלעתי רוק ונשמתי עמוק. ברגע שהוא אמר את המילים האלה.. המגע שלו בי.. הקול שלו.. ידעתי שאני לא יכולה יותר. לא משנה כמה אני אנסה להכחיש, אני לא יכולה להתעלם מההרגשה שלי אליו.
כיווצתי את עיניי והנהנתי לעצמי. קמתי מהמיטה במהירות ויצאתי מהחדר.
אוסטין עמד במסדרון, ובהיתי בגבו החשוף. הוא הסתובב אלי במהירות כששמע את הדלת, והסתכל עליי.
בלי היסוס, התקרבתי אליו במהירות ונישקתי אותו. התנתקתי ממנו לשנייה והוא הביט בעייני בהפתעה. אך לאחר שניה מיד הצמיד אותי לקיר ונישק אותי בחזרה. זו הייתה נשיקה חמימה ורכה. נשיקה שהפכה לתשוקתית יותר ומהירה יותר.
נשיקה ששנינו רצינו כבר הרבה זמן.