"ככה זה מרגיש" – פרק 20 'קנאה'

הבטתי בבגדי המעודדות המוכנים שהיו מונחים על מיטתי כשיצאתי מהמקלחת עטופה במגבת.
בזמן שהחלפתי לתוכם, נזכרתי אתמול איך פרי התלהבה בהתרגשות כשראתה שאנחנו משתלבות מהר עם הקבוצה ועם הריקודים והביצועים שלה.
זרקתי את שיערי לתוך קוקו גבוה, ותקעתי בגומייה פפיון לבן. דרך המראה הבטתי בחצאית הקצרצרה והכחולה שלבשתי. היא הייתה מקווקוות ומשוחררת, יחד עם שני פסים לבנים בתחתית שלה. העברתי מבט למעלה, ובחנתי את גופיית הבטן הכחולה והצמודה, עם הכיתוב 'BHHS' עליה בלבן. באזור הכתפיים שבגופיה היו כמה פסים לבנים ושחורים שמוסיפים למראה המדים. בין החצאית לגופייה יכולתי לראות מעט מהעור שלי.
נאנחתי אל עבר המראה. אני לא מאמינה שאשלי גרמה לי להיות מעודדת.
לקחתי את האייפון והתיק שלי, ויצאתי מהחדר. ירדתי במדרגות, וראיתי את אשלי וזואי במדים שלהן גם כן. אתמול הן באו אליי וישנו אצלי לאחר שהיינו מותשות מהאימונים של פרי.
"ואו, תראו מי זאת" אשלי אמרה בחיוך מתגרה, כשהגעתי אליהן. "בואו פשוט נלך, שלא נאחר" אמרתי כדיי לנסות להוריד את תשומת הלב ממני.
"אתן מעודדות? עלובות" אליס עברה לידנו בצחקוק, ולקחה את התיק שלה גם.
"שתקי" צעקנו אליה שלושתנו וגלגלנו עיניים. יחד עם אליס, יצאנו מתוך הבית ונכנסנו לתוך הג'יפ שלי. חגרנו חגורות והתחלתי לנסוע.
כשהגענו, חניתי את הג'יפ ויצאנו ארבעתנו. אליס נופפה לנו לשלום, והתקדמה לחברות שלה.
התחלנו ללכת לכיוון המבנה ואני ניסיתי להתעלם מכל המבטים שתקעו בנו. נכנסנו לתוך מבנה בית הספר ואנשים שנעמדו מולנו זזו ממקומם במהירות, כאילו בפחד. אז ככה זה מרגיש להיות מעודדת.
הגענו אל הלוקר של אשלי, שהייתה צריכה להוציא כמה ספרים מאתמול. נשענתי על הלוקרים האחרים ונאנחתי. "למה הם מסתכלים עלינו ככה? אנחנו אותן בנות מאתמול" שילבתי ידיים והסתכלתי על כול הנערים והנערות שבהו בנו, שסיבבו את ראשם במהירות כשאני הסתכלתי עליהם בחזרה.
"זה לא ברור? אנחנו מעודדות עכשיו." אשלי אמרה ושמה שפתון ורוד על שפתיה, כשהיא מביטה במראה הקטנה שמודבקת על דלת הלוקר שלה. "אנחנו כמו שכפול של פרי, זה בטח מה שהם חושבים" זואי הוסיפה ועיניי נפתחו בגדול. "מה? למה שהם יחשבו את זה?" אמרתי עדיין מופתעת. אני ממש לא רוצה שזה מה שיחשבו עלינו. להיקרא 'שכפול של פרי' זו ההרגשה הכי גרועה שאפשר להרגיש. גרוע יותר מלגלות שאכלו לך את משולש הפיצה האחרון שהיה.
"למי אכפת מה הם חושבים? הכי חשוב זה שאנחנו יודעות שאנחנו לא כמוה. אני עושה את זה בשביל אוון" אשלי אמרה וסגרה את הלוקר. "ואנחנו עושות את זה בשביל…?" זואי שאלה ואשלי גיחכה. "בשבילי" היא אמרה בחיוך, והניחה את ידיה מסביב לעורף של כל אחת מאיתנו.
"תגידי, איך את אמורה להיות בנבחרת השחייה, וגם בקבוצת המעודדות?" זואי אמרה לפתע לעברי מהצד השני, כשהתהלכנו במסדרון. "אין לי מושג, בזמן האחרון בכלל לא הייתי בשיעורי השחייה" אמרתי והרמתי כתפיים. "מה לעזאזל?" קול נשמע מולנו ונעצרנו במקום.
אוסטין בחן אותנו, ואז העביר את מבטו אליי ובחן אותי כמה פעמים. מאותו ערב לא ראיתי אותו. "אתן מעודדות עכשיו?" הוא שאל בגיחוך. "כן אוסטין" אשלי חייכה והשוויצה במדים. "ככה אני יכולה לבלות יותר עם אוון" היא הוסיפה והוא הנהן בהבנה. "למזלך הבילוי יגיע מהר, יש משחק שבוע הבא נגד תיכון בריג'סטון. אז אתם תיסעו לשם יחד עם הקבוצה" אוסטין אמר, ואשלי שחררה את ידיה מאיתנו. "באמת? יש!" היא התלהבה ומחאה כף.
"אבל, למה אתן מעודדות?" הוא שאל והצביע על זואי ועליי. "תמיכה נפשית באשלי" זואי ענתה ואשלי גיחכה בהנהון. "ברור לך שגם לוגן בקבוצה נכון? הוא הקפטן" הוא פנה אליי הפעם, שכל השיחה שתקתי.
שכחתי מזה לגמרי, אבל זה לא הפריע לי. הנהנתי לעברו. "אוי שכחתי ממנו!" אשלי אמרה עם ידיים על הפה שלה. "אשלי זה בסדר, אני דווקא שמחה שהוא יהיה, ככה נוכל לשכוח מכל מה שקרה" אמרתי בחיוך קטנטן על שפתיי.
אוסטין הרים גבה. "את שמחה? רציני?" הוא אמר וגלגל עיניים. "אל תגלגל לי עיניים" אמרתי באדישות, שידעתי שתעצבן אותו. "או שכחתי, צודקת. זה התפקיד שלך" הוא החזיר ואני שילבתי את ידיי והסתכלתי הצידה.
"אוקיי מספיק שניכם. נתראה אחר כך אוסטין, יש לנו חזרה עכשיו" אשלי אמרה לעברו ומשכה אותי ואת זואי קדימה.
הגענו אל המגרש שבחוץ, והתאמנו מול שורות המושבים הריקים, בזמן שבצד השני קבוצת הפוטבול התאמנה.
"עוד הפעם!" פרי צעקה כשהיא עומדת על אחת מהשורות האמצעיות, ומסתכלת עלינו מלמעלה.
התחלנו את הריקוד שוב. השורה הראשונה רקדה לצעדים שאשלי המציאה, וחלק מהבנות – שאני מבניהן, עשו בינתיים גלגלונים מסביב והוספנו יותר חיים לריקוד. חלק אחר של בנות עשו קפיצות באוויר, בזמן ששלוש בנות מחזיקות את רגליהן.
"עוד פעם" פרי צעקה לתוך המגפון, וירדה לעברינו. "את רצינית? זה היה מושלם!" אשלי אמרה והניחה את ידיה על מותניה בהתנשפות.
"זה היה מושלם מינוס" פרי נבזה לעברה, וקיבצה אותנו לעברה. נעמדתי ליד אשלי. "כדאי מאוד שאתה שווה את זה אוון" היא מלמלה לעצמה בכעס והסתכלה על קבוצת הפוטבול.
הסתכלתי לכיוון שלה, וראיתי את לוגן מנופף לעברי לשלום. נופפתי בחזרה בחיוך. אשלי ראתה אותי ודחפה אותי קלות בחזרה אל הקבוצה. גיחכתי ונעמדתי ליד שאר הבנות.
"תקשיבו לי, שבוע הבא המשחק, ואני .. כלומר אנחנו," פרי תיקנה את עצמה במהירות. "אנחנו לא מתכוונת לתת לכלבות האלה לנצח שוב פעם בתחרות השנה, מובן?" היא אמרה וכולן הנהנו כבובות.
"יופי, קחו הפסקה ונעשה את זה שוב פעם" היא אמרה וכולן התפזרו לכיוון התיקים שלהן שבשורות המושבים.
"תראו!" אחת הבנות הצביעה אל עבר קבוצת הפוטבול. התחלנו להתקדם יותר ויותר, עד שנעמדנו ממרחק קצר והבטנו במאמן הקבוצה לוק, מדבר עם אוסטין, כששאר הבנים עומדים ומקשיבים לו.
"הוא לא!" אמרתי בכעס. אני יודעת בדיוק מה הוא עושה.
"הוא כן" אשלי אמרה בגיחוך ונעמדה מולי. שילבתי ידיים והבטתי בו בזעם. "זה לא משנה, כי אי אפשר להתקבל לקבוצה יותר" הרמתי כתפיים. "באותו דרך שאתן לא הייתן אמורות להתקבל גם?" היילי הגיבה, ונעמדה לידי גם, יחד עם שאר הבנות.
"המאמן יקבל אותו רק אם הוא ממש, ממש, אבל ממש טוב, וגם א – " פרי התחילה לדבר,
אך קטעה את עצמה כשצפינו באוסטין זורק את כדור הפוטבול אל מעבר גדר המושבים. פתחנו עיניים בהפתעה. "אין מצב" אחת הבנות אמרה בשוק. לוק המאמן צחק בהתרגשות ולחץ את ידו של אוסטין, שחייך אליו. הרגשתי את הכעס שצף בי, וידיי התכווצו לאגרופים. "שאנל, לא" זואי לקחה את ידי מיד.
השתחררתי ממנה והתקדמתי במהירות אל אוסטין, שעדיין אמר ודיבר עם המאמן.
"היי קאפ – " אוסטין אמר כשראה אותי, אבל נקטע כשהבעתי לו אגרוף בכתף. הבנים התחילו לצחוק.
"אח'! למה זה היה?" הוא אמר בכאב, והמאמן בהה בי בהפתעה. "זה על שתפסיק להידחף לכל מקום בחיים שלי!" אמרתי ונתתי לו מכה בחזה. "מאיפה לך שזה בגללך?" הוא אמר וליטף את כתפו.
הסתכלתי עליו במבט של 'ברצינות?' והוא נאנח. "טוב בסדר זה בגללך" הוא לחש לעברי. "אבל זה כי בחיים אני לא אתן ללכת לסוף שבוע בכיף כשאת מבלה במלון עם החרא הזה" הוא אמר והצביע על לוגן, שעמד עם שאר הבנים ובהה בנו.
"אני לא שלך! תפסיק כבר!" הרמתי את קולי. "מצטערת" פניתי אל לוק המאמן והסתובבתי בחזרה אל שאר הבנות, כשהייתי בחצי הדרך, לוגן עצר אותי. "ואו, את עצבנית" הוא צחק ובהה בי כששילבתי ידיים והבטתי הצידה.
"כן, רק אוסטין יכול לגרום לי להתעצבן ככה" אמרתי והבטתי בו בחזרה, הוא גיחך. "אני שמח שהצטרפת לקבוצת המעודדות, המדים הולמים אותך, חוץ מזה אנחנו ניפגש הרבה" הוא אמר ובחן אותי בחיוך. חייכתי אליו כתשובה, וחזרתי אל הבנות.
"וואו" הן אמרו לעברי. "מה יש לך ולאוסטין? אתם ביחד? ומה עם לוגן?" אחת הבנות שאלה ואני נאנחתי. "עם לוגן לא קורה כלום.. ואני ואוסטין לא ביחד" עניתי, מדגישה את מילותיי. "אז זה קטע של שנאה ואהבה?" פרי שאלה ושילבה ידיים בגיחוך. "לא! זה כלום! הוא פשוט מעצבן" מלמלתי ושילבתי ידיים בכעס. "מה מעצבן בו? אוסטין חלומי!" בחורה אחרת אמרה, והשאר הסכימו איתה. "לוגן יותר" בחורה אחרת התווכחה איתה.
גלגלתי עיניים ונעמדתי ליד זואי ואשלי, כשכבר היה נמאס לי לשמוע מי משני הבנים כל אחת מעדיפה.
"זה דווקא נהדר שאוסטין בא! לא באמת דיברנו על הנשיקה שהייתה בנינו" זואי אמרה והביטה בו מרחוק.
"זואי, עצה שלי, תשנאי אותו כמו שאנל" היילי אמרה ונעמדה לידינו. "פעם ראשונה בחיים, אני מסכימה איתך" אשלי אמרה אל עבר היילי, והן נתנו כיף אחת לשנייה.
אני לא שונאת אותו. הוא פשוט.. זה מחרפן אותי שהוא דואג לי ככה, כשאני לא רוצה שהוא ידאג לי!
וזה עוד יותר מחרפן אותי, שהוא כל כך רכושני כלפיי, ואין לו שום זכות לזה!
אבל אני לא שונאת אותו, אפילו לא קרוב. שתקתי בזמן כל השיחה שלהן, ולאחר מכן המשכנו בחזרה.

מאוחר יותר התהלכתי במסדרון, בזמן שכל שאר האנשים היו בכיתות. "פס" שמעתי רעש ונעצרתי במקום.
הרמתי גבה בחשש, אך המשכתי לצעוד. "פס!" הקול התחזק, ונשמע מתוך ארון השרת.
התקרבתי לאט אל הארון. "יש פה מיש – "
הדלת נפתחה ויד משכה אותי במהירות לתוך הארון. צעקתי כשאני צמודה אל הקיר, והאור נדלק. "תירגעי, זה רק אני" אוסטין אמר ועמד מולי. "עוד סיבה לצרוח" מלמלתי והוא גיחך כתשובה. הסתכלתי הצידה בכעס. "למה אני פה?" שאלתי לאחר שתיקה מעצבנת שהייתה בנינו.
"כי אני לא מבין למה את כועסת עליי! זה משגע אותי!" הוא אמר והניח יד אחת על הקיר מצדדי.
"אני כועסת כי אתה מעצבן אותי! למה בכלל היית חייב להתקבל לקבוצה? הא?" שאלתי ובהיתי בעיניו, למרות שידעתי למה. "כי אני לא רוצה שתהייה לו עוד סיבה להסתובב איתך!" הוא אמר והרים את קולו מעט. הבטתי בו בחיוך מתגרה. "אתה מקנא?" שאלתי ושילבתי ידיים בגיחוך. הוא הביט הצידה וגלגל עיניים, ואחר כך הסתכל עליי. "נו?" שאלתי והוא נאנח. "כן אני מקנא טוב! קינאתי בו" הוא נכנע והודה בפניי.
"קינאת במה בדיוק? אתה יוד – "
הצלצול גרם לי לקפוץ במקום, ונאחזתי באוסטין סביב עורפו. הסתכלתי עליו, והעברתי את עיניי על שפתיו ופניו.
"קינאתי בזה שהוא הולך לראות אותך כל יום" הוא אמר ובהה בעייני.
כשהוא אמר את המילים האלה, הלב שלי פעם בחוזקה, והרגשתי את לחיי מאדימות. "אשלי וזואי בטח מחפשות אותי" אמרתי והורדתי את ידיי מהעורף שלו, יוצאת מתוך הארון במהירות.