"ככה זה מרגיש" – פרק 15 'רגשות'

'אני פה' אשלי סימסה לי, כשחנתה עם המכונית שלה בחנייה שלנו. העברתי מבט אחרון במראה – לבשתי סקיני ג'ינס כהה, יחד עם סוודר ארוך וחמים בצבע בז' ונעלתי מגפיים חומות וקצרות.
מעל הסוודר שמתי צעיף לבן ואת שיערי הברונטי זרקתי לקוקו גבוה מבולגן.
ירדתי במדרגות לכיוון הסלון, בזמן שאני צועקת לאליס לצאת מהחדר שלה.
"ביי סבתא" חייכתי אליה, ויצאתי מתוך הבית לא לפני שלקחתי את האייפון והאוזניות שלי.
פתחתי את הדלת המכונית השחורה והמבריקה של אשלי, והתיישבתי לצידה. "אליס תכף באה" אמרתי והיא הנהנה. הסתובבתי אל המושבים מאחור. "איפה זואי?" שאלתי והסתכלתי בחזרה אל אשלי. "הו, היא אמרה שאוסטין לוקח אותה באופנוע שלו" היא אמרה ושמה אודם על שפתיה כשהיא מסתכלת על המראה הקטנה שבתקרת המכונית. "אה" אמרתי קצר. "מה את חושבת עליהם?" אשלי שאלה וסגרה את האודם בחזרה, והכניסה אותו לתיק שלה. "הא?" שאלתי וניערתי את ראשי. "עליהם, זואי ואוסטין" היא אמרה והפעם הסתכלה עליי. עיניי נפקחו. "אמ.. הם חמודים?" שאלתי והרמתי ידיים. "את כל כך שקופה" אשלי אמרה וגיחכה, כשהיא מסתכלת במראה הקטנה שבצד ימין של המכונית שלה, וחגרה חגורה. "מה זאת אומרת?" שאלתי והיא רק חייכה אליי. "מה את מרגישה אליו?" היא שאלה ולאחר כמה שניות דלת המכונית נפתחה מאחור, ואליס התיישבה. שתקתי וחגרתי חגורה. אשלי החלה לנסוע לכיוון בית הספר. האמת, אין לי מושג מה אני חושבת עליהם. אני רק יודעת דבר אחד – לזואי מגיע להיות מאושרת.
ואם היא תהייה מאושרת עם אוסטין אז.. על מה אני מדברת, ברור שהיא תהייה מאושרת עם אוסטין. זה אוסטין! הוא מדהים ו..
רגע, מה אני אומרת. "אוח'" נאנחתי והנחתי את ידי על המצח. אני לא רוצה להגיד את זה – אבל אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על הדרך שבה הוא גורם לי להרגיש כשאני לידו. אין לי מושג למה אני חושבת על זה פתאום, אבל זה נכון. ולא משנה כמה אני אנסה להכחיש את זה, אני יודעת שזה נכון.
אבל אני לא יכולה – אסור לי לפתח אליו רגשות. למרות שלדעתי הם היו שם כבר הרבה לפניי.
"לעזאזל" מלמלתי ושפשפתי את עיניי בייאוש. למה בכלל אני חושבת על זה פתאום?!
הזזתי את הראש הצידה וראיתי את אשלי ואליס מחוץ למכונית, מחייכות אליי בגיחוך. "אז, את רוצה לבלות את הערב שם?" אשלי שאלה ואני פתחתי במהירות את החגורה ויצאתי מהמכונית. לא שמתי לב מכל המחשבות שלי שכבר הגענו אל בית הספר.
אשלי נעלה את המכונית והתחלנו לצעוד לכיוון המגרש הגדול בדשא. "תגידי, על מה חשבת כל הנסיעה? לא אמרת מילה" אליס שאלה והביטה בעיניי הירוקות-חומות. נשכתי את השפה התחתונה שלי בהיסוס, "כלום, על.. המשחק" אמרתי והמשכנו לצעוד. "בטוחה?" קולה של אשלי נשמע, והזזתי את ראשי אליה. "כן" אמרתי וחייכתי חיוך קטן. הגענו אל המגרש הגדול, ועלינו אל עבר מדרגות הישיבה. "שאנל! אשלי!" זואי צעקה לעברינו ונופפה לנו מבין השורות הגבוהות. עלינו לעברה ונעצרתי במקום. אוסטין חייך וקם אלינו. "היי" הוא אמר שלום לכל אחת מאיתנו וכשהגיע אליי נתן לי נשיקה על המצח כמו תמיד.
"היי" אמרתי בעיניים גדולות, והתיישבתי במהירות בין זואי לאליס. ראיתי את אוסטין מסתכל עליי מהצד בגבה מורמת, מגחך ולבסוף מתיישב לצד אליס ואשלי.
"הייזל פה ועוד כמה חברים שלי, הלכתי" אליס אמרה ולעברי וקמה ממקומה כשהיא מדלגת לכמה שורות למטה. הסתכלתי הצידה, ואוסטין התקרב והתיישב במקום של אליס, ואשלי במקום שלו. נאנחתי. "את בסדר?" הוא שאל בגיחוך והסתכל עליי, בזמן שאני הסתכלתי אל עבר הדשא הריק משחקנים – ורק מעודדות מכל קבוצה היו בו.
"כן" עניתי קצר והוא הנהן. "את בטוחה? את בקושי מסתכלת עליי" הוא אמר ואני הסתכלתי לעברו הפעם. הוא היה קרוב אליי, וראיתי שמפיו יצאו אדי קור.
"כן, הכול טוב" חייכתי אליו והוא הנהן והסתכל בחזרה אל עבר הדשא. מה יש לי? בבוקר הכל היה בסדר, הכנו פנקייקים ביחד! ופתאום אני רועדת וקצב ליבי דוהר. אשלי הייתה פשוט צריכה לא לשאול אותי את השאלה הזאת במכונית.
'זו לא אשמתה של אשלי, אל תנסי להאשים אותה ברגשות שלך אליו' קול נוסף בראשי הדהד. נהדר, עכשיו אני גם מתחרפנת.
הקהל פתאום הריע בקול גדול שגרם לי לקפוץ במקום מעט, וכולם נעמדו ומחאו כפיים וצעקו. קמנו גם כן, וראינו את הקבוצה של בית הספר שלנו נכנסת לדשא. חייכתי אל עבר לוגן ונופפתי לו. הוא חיפש אותי בקהל, עד שלבסוף מצא אותי ונופף לי בחזרה. חייכתי.
לוגן מדהים, למרות לאין לי מושג איך אני מרגישה לאוסטין בדיוק, זה לא משנה, כי כמו שאמרתי – לוגן מדהים, ואני שמחה שיש לי אותי.
'בטוחה?' נאנחתי בכעס שהקול הדהד בראשי שוב פעם. "קרה משהו?" אוסטין שאל ואני הנדתי לשלילה במהירות. "את מתנהגת מוזר הערב" הוא אמר בגיחוך, וראיתי את אשלי מחייכת אליי מהצד. 'דיי' סימנתי לה עם השפתיים. "כלום, פשוט קצת קר לי זה הכול" המצאתי תירוץ, למרות שבאמת היה דיי קפוא בחוץ.
"הו, הינה" הוא הניח את ידו על הג'קט השחור שלו והתכוון להוריד אותו. "לא צריך" חייכתי אליו. "את רוצה להתווכח איתי?" הוא הרים גבה והניח יד אחת על הסנטר שלי בגיחוך. הרגשתי את הכפפה החמימה שלו, והוא הניח לבסוף את הג'קט שלו עליי.
נאנחתי. הוא לא עושה לי חיים קלים יותר. "תודה" אמרתי לבסוף וחיוך קטן של 'בבקשה' עלה על שפתיו.
המשחק התחיל, וצפינו בו. לוגן הוא קפטן הקבוצה, כך שהוא פתח את המשחק יחד עם קפטן הקבוצה השנייה. המשחק המשיך ככה לפחות כעשרים דקות, ומהצד ראיתי את אשלי כל הזמן מחייכת אליי. "תפסיקי" לחשתי לה בעיניים גדולות והיא צחקה. "מה מצחיק?" זואי הצטרפה בלחישה, ועיניי גדלו עוד יותר. אשלי הגדילה את צחוקה. "כלום, את מכירה את אשלי.." אמרתי לזואי שהנהנה בהבנה וגיחכה. "זה של אוסטין?" היא שאלה והסתכלה אל עבר הג'קט שלי. "הו, זה? כן, קחי אותו, כבר לא קר לי" אמרתי במהירות והנחתי את הג'קט אליה, היא רק חייכה אליי והעבירה את מבטה בחזרה אל המשחק.
"הבאתי לזואי את הג'קט שלך, אמ.. כי היה לה קר" אמרתי לאוסטין, שהסתכל עליי והנהן בחיוך קטן. העברתי את ראשי אל עבר המשחק בחזרה.
"טאצ'דאון!" הקהל צעק וקם מהמקום. הקבוצה שלנו ניצחה, והשחקנים קפצו אחד על השני בשמחה. שחקני הקבוצה שנייה עמדו בצד וצעקו אחד על השני, וחיפשו את מי להאשים בהפסד שלהם.
"בואו" אשלי אמרה כשכולם קמו וירדו למטה, אל עבר הקבוצה שלנו. "היי" צעקתי לכיוון של לוגן, הוא חייך ורץ אליי כשהוא מרים אותי באוויר ומסובב אותי. "היית מדהים!" קראתי והוא חייך ונתן לי נשיקה רכה על השפתיים. "עושים מסיבת ניצחון בבית החוף של היילי ג'ונסון, בואי" הוא אמר ומשך את ידי יחד עם כולם לכיוון החניה. כולם נכנסו למכונית שלהם ונסעו במהירות לים. היילי ג'ונסון? חשבתי לעצמי לרגע וגלגלתי עיניים. "אתן הולכות?" שאלתי את אשלי וזואי. "ברור! אני יודעת שהיא כלבה והכול, אבל עדיין, מסיבה!" אשלי חייכה והתקדמה למכונית שלה יחד עם אוון. "את באה איתי" לוגן חייך אליי חיוך ממיס. "אוקיי" הנהנתי לעברו, והוא בינתיים התקרב אל עבר המכונית שלו. "אני אלך עם אוסטין, ניפגש שם" זואי חייכה אליי, לא לפני שהתרחקה אל עבר האופנוע המוכר של אוסטין. "את תהייה שם?" אוסטין שאל ואני הנהנתי לעברו. "יופי" הוא חייך והתרחק, כשהוא מתקדם לכיוון של זואי.
"הגענו" לוגן חייך כשיצאנו מתוך המכונית. התהלכנו לכיוון החוף, ובדרך עברנו בין מלא נערים שרקדו ושחו בים. 'אנחנו בתוך הבית' זואי סימסה לי, ואני לוגן נכנסו אל תוך בית החוף של היילי. צלצול הודעה מתוך האייפון שלי נשמע, ושלפתי אותו מתוך הכיס שלי.
'אל תחכי לי, הייתי עייפה אז ידיד שלי הקפיץ אותי הביתה' אליס שלחה לי. החזרתי לה סמיילי והכנסתי בחזרה את האייפון לכיס.
"לוגן!" כמה בנים קראו לו ונתנו לו טפיחות על השכם שנראו חזקות מידיי בעייני. "אחלה משחק! היית תותח" אחד הבנים אמר ולוגן חייך חיוך מרוצה.
"זאת שאנל נכון?" בחור אחר אמר והסתכל עליי. "כן" לוגן חייך והצמיד אותי אליו. הבנים שרקו ואני חייכתי במבוכה. הרגשתי קצת לא בנוח וכל מה שרציתי זה לשבת עם אשלי וזואי, אז חיפשתי אותן בעיניי.
ראיתי את אוון, אשלי, זואי ואוסטין נעמדים בפינה מסוימת בסלון עם כוסות פלסטיק אדומות בידיהם, והם דיברו וצחקו. זואי קלטה אותי מרחוק, חייכה אליי וסימנה לי לבוא עם היד עם מבט של 'מה את עושה שם?'.
חייכתי חיוך מובך, והסתובבתי בחזרה אל לוגן וחברים שלו. "נתראה" לוגן אמר אליהם והסתובב, כשהוא עדיין מחזיק אותי. התקדמנו אל אשלי והשאר. "היי" אמרתי כשהגענו אליהם, לוגן שתק. "היי! בדיוק חשבתי לעצמי לאן נעלמת" אשלי חייכה אליי, ואז הסתכלה על לוגן. חיוכה התרחב. פתחתי אליה עיניים גדולות, שלא תגיד משהו מביך.
אוון החל לנשק את אשלי בצוואר, והיא צחקקה. "טוב אנחנו נתראה מאוחר יותר" היא פנתה אלינו עדיין מצחקקת, תפסה בידו של אוון והסתובבה.
"אוקיי.. הם .." זואי מלמלה בצחקוק ואני הנהנתי אליה. הסתכלתי על אוסטין לראשונה מהרגע שהגענו לפה, והוא חייך אליי. חייכתי בחזרה. "בואי נלך לקחת לנו משהו לשתות" לוגן חייך אליי והנהנתי. יצאנו מתוך הבית, ופנינו אל עבר החוף. לוגן התקרב לחבית השתייה ומזג לתוך שתי כוסות פלסטיק אדומות, ומסר לי אחת. "אמ.." מלמלתי כשהרחתי את האלכוהול. לוגן חייך אליי ושתה מכוס השתייה שלו.
אני לא שותה.. אבל שלוק אחד לא יהרוג אותי. חייכתי אל לוגן ולגמתי מתוך כוס השתייה שלי.

נק' מבט של אוסטין –

לאחר שאני וזואי ירדנו אל עבר החוף ודיברנו קצת, היא הלכה לחברות שלה, ואני עליתי אל בית החוף בחזרה. אני מחבב את זואי, אך לא בתור חברה – אלא בתוך ידידה טובה שאני יכול לדבר איתה מבלי להרגיש מתח מיני אחד בין השנייה.
"אוסטין!" קול נשי, מעצבן ומוכר נשמע ברגע שהכנסתי את רגלי לתוך הבית.
"מה היילי?" נאנחתי. היא חייכה לעברי וסלסלה את שיערה באצבעותיה. "כלום.. חשבתי ש.. אתה יודע, אולי נהנה לנו כמו פעם, אתה חסר לי.." היא חייכה והתקרבה אליי. הרחתי את כמות האלכוהול העצומה מפיה. "לכי תתקלחי" מלמלתי לעברה והתקדמתי אל עבר הספה, שבה ישבו המון נערים ששיחקו. כמובן, לא משחק ילדים – אלא מהמשחקים המיניים שהם ממציאים.
"אוקיי! תורך!" שמעתי קול מוכר מתוך מעגל האנשים. דחפתי בעדינות כמה נערים ונערות שעמדו שם, וכשהגעתי לאמצע עייני נפקחו. קאפקייק עמדה באמצע והסתובבה סביב הצעיף שלה. השיער הארוך שלה היה מפוזר ומבולגן והיא בקושי עמדה נכון. על הספה ראיתי את לוגן וחברים שלו נקרעים מצחוק.
"מה לעזאזל?!" צעקתי וכולם שתקו. היא הפסיקה את הסיבוב, וכשראתה אותי היא גיחכה. "או, אוסטין!" היא חייכה ונתנה לי חיבוק. הרחתי את האלכוהול ממנה. "את שיכורה?" שאלתי במבט מופתע. ממתי היא שותה בדיוק?
"נתת לה לשתות?!" צעקתי אל עבר לוגן, שנעמד מולי. "היא שתתה לבד! זו הייתה בחירה שלה. תעזוב אותה" לוגן אמר ולקח את קאפקייק לצידו.
"הוא צודק" היא הנהנה כילדה טובה וגיחכה. לוגן צחק. "אולי פשוט תלך?" הוא חייך חיוך מרוצה לעברי, והסתובב. קאפקייק הנהנה בחיוך. "רואה? אפילו שאנל רוצה שתלך" הוא אמר והסתובב בחזרה אליי, באותו חיוך על פניו.
צחקתי צחוק מזלזל, ובשנייה הנחתי אגרוף על פרצופו. הוא נפל על הרצפה בחוזקה, וכמה מהחברים שלו נעמדו במהירות. "את הולכת איתי" אמרתי לעבר קאפקייק ותפסתי את ידה. במהירות יצאנו מתוך בית החוף של היילי, וחיפשתי בעייני את אשלי. כשמצאתי אותה, היא רצה אלינו בדאגה. "מה לעז – "
היא פתחה עיניים כשהיא ראתה את קאפקייק מגחכת ומקפצת סביבנו. "כן, היא.. שיכורה. תקשיבי, אני לא יכול להסיע אותה לבית שלה עם האופנוע שלי. אני מפחד שהיא תעשה משהו מטופש ותעזוב את הידיים שלה או משהו כזה. אני יכול להשאיל את המכונית שלך?" שאלתי והיא הנהנה במהירות, והוציאה מתוך התיק שלה את המפתחות לרכב. "תודה" אמרתי והסתובבתי. קאפקייק כבר לא עמדה, היא ישבה על החול וצחקקה לעצמה. "נהדר" נאנחתי והרמתי אותה על הכתף שלי, כשהראש שלה מאחורה ואני מחזיק אותה מהרגליים.
"היי! מה אתה עושה!" היא צעקה. "אסור לך לקחת אותי סתם ככה! זה נקרא לחטוף!" היא רטנה בקול ילדותי ואני צחקתי.
"תוריד אותי!" היא אמרה ובעטה ברגליים שלה בחוזקה. למזלי, כבר הגענו אל החניה ואל המכונית של אשלי, כך שהורדתי אותה אל הקרקע. היא שילבה ידיים בכעס והסתכלה עליי במבט זועם. לאחר כמה שניות היא הניחה יד על הפה שלה והתחילה לצחוק.
"קורע" מלמלתי והכנסתי אותה אל צד אחד של המכונית, וחגרתי אותה. נכנסתי מהצד השני, חגרתי חגורה והתחלתי לנסוע לכיוון הבית שלה.
"בבקשה תגידי לי שאף אחד מההורים שלך לא נמצא בבית. לא כדאי שהם יראו אותך ככה" אמרתי וסובבתי את ראשי אליה ברמזור אדום.
"איזה הורים בדיוק?" היא מלמלה לעצמה בכעס, ועיניה נהפכו לעצובות. לראות אותה ככה זה כמו צריבה בשבילי. "היי" קראתי והנחתי את ידי על הסנטר שלה, מסובב את ראשה אליי. היא הסתכלה עליי ונאנחה.
"אנ – "
קולות צפירה של מכוניות קטעו אותי. הסתכלתי אל עבר הרמזור – הוא היה ירוק. נאנחתי והמשכתי לנסוע.
כשהגענו לחניה של הבית שלה, הוצאתי אותה מתוך המכונית והרמתי אותה עליי כמו כלה.
תקתקתי על הדלת, והתפללתי בראשי שההורים שלה לא נמצאים בבית.
הדלת נפתחה ומולי עמדה נערה צעירה בעלת שיער ארוך וגלי, בדומה לשל קאפקייק רק בצבע שחור ועיניים כחולות.
היא הסתכלה עליי מופתעת, והעבירה את מבטה אל קאפקייק שהייתה בידיי. "שאנל?" היא שאלה עם גבה מורמת כשנכנסתי לתוך הבית, והיא סגרה את הדלת מאחוריה.
"את אחותה לא?" שאלתי כשראיתי את הדמיון ביניהן. "כן.." היא אמרה בשקט.
"היא שתתה?" היא שאלה עדיין במבט מופתע ואני הנהנתי. "טוב, כדאי שתשים אותה במהירות בחדר שלה לפני שסבתא שלי תשים לב" היא אמרה ואני הנהנתי שוב. עליתי שתי מדרגות ונעצרתי. "הו, אני אוסטין" חייכתי אליה והסתובבתי. "אני יודעת" היא אמרה בקלילות, "אליס" היא הוסיפה. הנהנתי לעברה והמשכתי לעלות במדרגות. נכנסתי לתוך החדר המוכר שלה, והנחתי אותה במיטה. "אוסטין" היא לחשה בעייפות. "שש, תשני" אמרתי בעדינות ושלפתי את המגפיים שלה מהרגליים. הנחתי מעליה את השמיכה בחזרה, וירדתי במדרגות.
אליס הנידה לשלילה במהירות כשירדתי, ואני הסתכלתי עליה בבלבול ונעצרתי במקום.
"אוסטין?" סבתא שלהן שאלה מתוך המטבח, והסתכלה עליי מופתעת. "מה אתה עושה פה חמוד?" היא שאלה והעיניים שלי נפקחו. "אני.. אמ.. החזרתי את קאפקייק.. שאנל, היא הייתה עייפה" תיקנתי את עצמי במהירות כשהמשכתי לרדת. נעצרתי מולה. "הו תודה לך, אתה רוצה לאכול משהו לפני שתלך?" היא שאלה בנחמדות ואני חייכתי והנדתי לשלילה. "היי סבתא!" צעקה ילדותית נשמעה מתוך המדרגות. הסתובבתי בבהלה וראיתי את קאפקייק עומדת בקצה המדרגות למעלה. "שיט" שמעתי את אליס ממלמלת. "היי מותק, את לא עייפה?" סבתא רוס שאלה. "לא אני לא!" היא אמרה בגיחוך. "כן היא כן" אמרתי במהירות אל עבר סבתא רוס ועליתי במדרגות אל עבר קאפקייק. תפסתי בידה והכנסתי אותה בחזרה לחדר, מניח אותה במיטה. לקחתי את הכיסא המסתובב והסגול מפינת הלמידה שלה, והנחתי אותו ליד המיטה כשאני מתיישב עליו ומסתכל עליה. "אתה משגיח עליי?" היא שאלה בגיחוך ואני הנהנתי. "כן, את צריכה ללכת לישון" אמרתי והיא הנהנה כמו ילדה טובה, ועצמה את עיניה. "תודה שאתה ידיד טוב כל כך" היא מלמלה בפיהוק. חייכתי לעברה.
"הייתי רוצה להיות יותר מזה.." לחשתי לעברה כשהבטתי בפנים היפות שלה. היא בכלל לא מנסה וגורמת לי לחייך כמו אידיוט.
"הא?" היא שאלה ופתחה עין אחת. "כלום, לישון" ציוויתי והיא גיחכה ועצמה את העין בחזרה. נשארתי לצידה עד שהיא נרדמה לחלוטין.