"ככה זה מרגיש" – פרק 13 'זיכרון'

עיניי נפקחו לאט לאט. קפצתי בבהלה כשראיתי את הפנים של אוסטין כל כך קרובות אליי, והתיישבתי על המיטה. הבטתי בשעון שעל השידה שלי, 8:30 בבוקר. למה אני מתעוררת כל כך מוקדם?
היום יום שישי, כך שאין לימודים. ירדתי מהמיטה בזהירות רבה, לקחתי מגבת ונכנסתי למקלחת.
חפפתי את השיער והתחלתי לקרצף את גופי. מעניין אם זואי התעוררה, היא טיפוס של בוקר כמוני. אשלי היחידה שיכולה לישון עד שלוש בצהריים ועדיין להרגיש עייפה.
תמיד זה ככה, אני וזואי יכולות לעשות מרתון של יומני הערפד עד הערב – ואשלי עדיין תמשיך לישון.
אני עדיין תוהה איך היא מספיקה להגיע לבית הספר בזמן.
הפסקתי את זרם המים החמים, ופתחתי את וילון המקלחת.
שמתי מגבת מסביב לגופי, ייבשתי את שיערי הארוך ויצאתי לכיוון החדר. הסתכלתי אל עבר המיטה שלי – אוסטין עדיין ישן. חייכתי, ופניתי אל עבר ארון הבגדים שלי. שלפתי שורט ורוד וגופיית בטן צמודה לבנה, יחד עם חזייה ותחתונים תואמים.
נכנסתי בחזרה אל חדר המקלחת כדיי להתלבש. אפילו אם אוסטין ישן – אי אפשר לדעת איתו, כמו מה שקרה אתמול.
סיימתי להתלבש והבטתי במראה. קלעתי את שיערי לתוך צמה חומה וארוכה, מרחתי לובלו על שפתיי וחזרתי לחדרי בחזרה.
לקחתי את האייפון שלי והכנסתי אותו לכיס הקטן שבשורט הוורוד שלי. העברתי מבט נוסף לאוסטין לפני שיצאתי מהחדר.
נכנסתי לחדר האורחים ונעמדתי במקום מופתעת. זואי הייתה עדיין ישנה – אבל אשלי לא הייתה במיטה.
"אשלי?" קראתי בלחש. חיפשתי בכל החדר ולא מצאתי אותה. נכנסתי לחדר ההורים שלי, לחדר שסבתא שלי נשארת בו, לחדר של אליס, ועדיין לא מצאתי אותה. נזכרתי לפתע – אליס. מעניין לאיפה היא הלכה אתמול.. לא נראה לי שהיא הלכה עם סבתא וההורים, בטח היא ישנה אצל חברה.
נכנסתי לחדר המקלחת המרכזי והבטתי סביב. "אשלי?.." שאלתי בדאגה כשראיתי אותה יושבת על הרצפה עם הגב לקיר, ויד מונחת על ראשה.
"שאנל.. יש לי הנגאובר רציני.." היא אמרה במבט סובל. "טוב, כן, שתית המון אתמול" גיחכתי והתכופפתי לעברה, מניחה את ידי על המצח שלה.
"עשיתי משהו מפגר? אוון ראה אותי? מה הוא עשה?" היא אמרה במהירות, וקמה ממקומה, כאילו לפני רגע לא סבלה בכלל.
"לא, לא, הכול בסדר.." הרגעתי אותה. "הוא זה שהניח אותך לישון אתמול, אז לדעתי הכול טוב" הוספתי והיא חייכה בהקלה. "את לא זוכרת כלום?" שאלתי ואשלי הנידה בראשה לשלילה. "אני זוכרת קצת, שהפרדתי אותך מאוסטין.. ושרקדתי.. וזהו נראה לי.." היא הוסיפה ושפשפה את מצחה.
"תתקלחי בינתיים ואני אביא לך כמה בגדים וכדור. טוב?" אמרתי לאחר כמה שניות והיא הנהנה. סגרתי את דלת המקלחת אחריי, ונכנסתי לחדרי בחזרה כדיי לקחת כמה בגדים. שלפתי מתוך הארון שורט שחור גבוה וחולצה תכולה, והנחתי את הבגדים על המיטה לצד זואי.
היא עדיין ישנה, כנראה שהיא ממש עייפה מאתמול. בינתיים הוצאתי מתוך הארון שלי עוד זוג שורט וגופייה בשביל זואי כשתתעורר, והנחתי על השידה שלצידה. יצאתי בזהירות כדיי לא להעיר אותה, וסגרתי את הדלת אחריי.
קפצתי במקום וכמעט צעקתי. "הבהלת אותי!" לחשתי אל עבר אוסטין שבקושי עמד נכון. "מצטער.." הוא אמר, "את אף פעם לא מתעוררת ברוגע בבוקר, ואז את גורמת לי להתעורר" הוא גיחך ואז הביט סביב. "מה אני עושה פה?" אוסטין שאל לפתע ואני נאנחתי. "גם אתה?" הנחתי יד על המצח. עכשיו רק חסר לי שזואי תקום וגם היא תגיד לי שהיא לא זוכרת כלום.
"אחרי שהמסיבה נגמרה מצאתי אותך בחדר המקלחת שלי, עם בקבוק וויסקי ריק ביד." אמרתי ועיניו נפקחו. "עשיתי לך משה – " מבטו היה רציני.
"לא לא, היית דווקא מצחיק. החמאתי לי ו.." קטעתי את עצמי כשנזכרתי מה הוא אמר. 'אני רוצה אותך כל כך' הדהד בראשי.
"ו..?" הוא שאל לפתע והרמתי את ראשי. "כלום. אתה רוצה להתקלח?" שאלתי והוא הניד לשלילה.
"יש לי כאב ראש.. אני אלך הביתה ואתקלח כבר שם, האופנוע שלי ממילא פה אז.." הוא אמר והסתובב, יורד למטה במדרגות.
"חכה!" אמרתי וירדתי אחריו. הוא הסתובב אליי, ושמתי לב שהוא היה עדיין בלי חולצה.
"אתה לא יכול לנסוע ככה, כשאתה חצי ער ועם כאב ראש. בוא" תפסתי את ידו והובלתי את שנינו למטבח. הוא התיישב בכיסא. הוצאתי מתוך הקופסא הקטנה כדור אדוויל ירוק, מזגתי מים לתוך כוס זכוכית ארוכה ומסרתי לאוסטין. "תשתה, זה יעביר את הכאב ראש. אחר כך תאכל ואז תלך" אמרתי. "קאפקייק, לא צרי – "
"אני לא שואלת אותך, אתה יודע שאני אנצח אם נתחיל להתווכח עכשיו" אמרתי וחיוך עלה על פניו.
הוא הכניס את הכדור לפיו, ושתה את המים כשהוא עושה פרצוף מכווץ. צחקתי ופתחתי כמה ארונות במטבח, והוצאתי מצרכים לפנקייק. הנחתי את הכול על השיש, לקחתי קערה והתחלתי להכין.
התחלתי לשבור את הביצים לתוך הקערה, והבחנתי באוסטין שעמד לידי, ולקח ממני את הקערה, שובר עוד ביצה. "מה אתה עושה? שב" התעקשתי. הוא צריך לנוח לפני שהוא מתכוון לנסוע אחריי הנגאובר.
"את יודעת שאני אנצח אם נתחיל להתווכח עכשיו" הוא אמר בחיוך גדול על פניו, מחזיר לי על דבריי. גלגלתי עיניים בחיוך שניסיתי להסתיר, ובינתיים הוספתי לקערה כוס חלב.
הוא פתח את שקית הקמח, והכניס כוס פלסטיק לתוכה. הוא הוציא את הכוס המלאה בקמח, ושפך אותה לתוך הקערה. הוא הכניס עוד כוס אחת, והתחלף בצדדים איתי. הוא הוציא את כוס הקמח השנייה מתוך מהשקית, ושפך לתוך הקערה. הידיים שלו היו מלוכלכות, ופניו היו מלאות באבק. צחקתי בקול גדול. "איך הספקת להתלכלך כל כך מהר?" שאלתי בזמן שאני לא מפסיקה לצחוק, והוא רק חייך והעביר מבט אל עליו. "מה? ככה?" אוסטין שאל והעביר יד על האף שלי. "אוסטין!" צעקתי כשנגעתי באפי וראיתי קמח על היד שלי. "התקלחתי הבוקר!" קראתי והוא צחק. הנחתי את ידי בתוך שקית הקמח, והרמתי אותה. "לא.. קאפקייק לא" הוא אמר והתרחק בגיחוך. "כן" אמרתי בחיוך ממזרי ושפכתי עליו את הקמח. הוא רץ אחרי ותפס אותי במותניי, גורם לי ליפול הרצפה והוא מעליי. "תצטערי" הוא צחק ואני הנדתי לשלילה. "בחיים לא!" החזרתי בחיוך. "תצטערי, או ש.." הוא אמר ולקח מתוך השיש את שקית הקמח, "תצטרכי להתקלח שוב פעם" הוא אמר וקירב את השקית לפניי. "לא לא לא!" נכנעתי. "מצטערת" אמרתי צוחקת בין המילים. "יופי" הוא הניח את השקית בחזרה על השיש וקם ממני. אוסטין הושיט לעברי יד ועזר לי לקום. סיימנו להכין את התערובת ויצקנו למחבת כל פעם שני פנקייקים.
"בוקר" נשמע קול מוכר והסתובבנו. אשלי עמדה במדרגות בבגדים שהבאתי לה והרימה את ראשה אלינו, בהפתעה. "אוסטין? מה אתה עושה פה?" היא שאלה וירדה בקצב איטי, מתקדמת אלינו. "מאותה סיבה שאת פה" הוא אמר והושיט לה כדור אדוויל וכוס מים. "הו" היא אמרה בקול שקט והכניסה את הכדור לפיה, שתתה את המים יחד עם הכדור בפרצוף דומה לשל שאוסטין.
"ממ.. פנקייקים" היא אמרה בחיוך כשהנחתי לה כמה בצלחת ומסרתי לה יחד עם סירופ שוקולד.
אוסטין התיישב לידה עם צלחת ואני מולם. "אז אוסטין.." היא אמרה לפתע. בבקשה לא. פתחתי לעברה עיניים, תמיד כשהיא מתחילה את המשפט שלה ב – "אז אוסטין" זה נהפך לשיחה עליי. היא העבירה מבט אליי וראתה את ההבעה שלי.
אוסטין הסתכל עלייה, וחיכה שהיא תמשיך את דבריה. "אתה בא היום למשחק?" היא אמרה ואני נשמתי בהקלה.
"כן, נראה לי" הוא אמר ונגס בפנקייק שלו. "תבוא, גם זואי תהייה" היא אמרה וקרצה לו בחיוך. הוא גיחך והעביר מבט אליי, לפני שנתן עוד ביס בפנקייק.
שתיתי מתוך כוס השתייה שלי המלאה תפוזים, והסתכלתי אל עבר הצלחת שלי. "שאנל" אשלי אמרה לפתע. "הא?" שאלתי וחתכתי חתיכה קטנה מהפנקייק שלי, והכנסתי לפי.
"איך זה להיות בת 16?" היא שאלה ואני חייכתי. "טוב?" הרמתי כתפיים ושתיתי שוב.
צלצול קצר נשמע מתוך האייפון שלי וקטע את אשלי מלהגיד עוד משהו. הוצאתי אותו מהכיס, וראיתי הודעה מלוגן. 'בוקר טוב נסיכה, את באה היום בערב?' חייכתי אל עבר המסך.
'כן, בוקר טוב' החזרתי והנחתי את הפלאפון על השולחן הגדול.
'יופי' הוא החזיר עם סמיילי, וחיוך עלה על פניי. "אוו" אשלי השמיעה מפיה כשהבינה מי זה. "קרה משהו אתמול?" אוסטין שאל פתאום, אבל הביט באשלי. "מה זאת אומרת?" היא שאלה ושתתה מכוס החלב שלה.
"אני לא זוכר כלום אז.." הוא אמר ואני העברתי מבט אל אשלי, והנדתי לשלילה במהירות. "גם אני לא, חוץ מזה שאתה ושאנל רקדתם צמוד ואז לקחתי אותה" היא אמרה בגיחוך, ואז ראתה את המבט שלי ושתקה.
אוסטין הפעם הסתכל עליי. "אמרת שלא – "
"לא היה כלום" אמרתי במהירות וקטעתי אותו. הוא הנהן וקם ממקומו, מניח את הצלחת הריקה בכיור ושוטף אותה.
הוא ניגב את ידיו ושטף את פניו מהקמח והלכלוך שהיה עליו וחזר אלינו. "אני מרגיש טוב יותר, נתראה בערב טוב?" הוא אמר וחייך אל שתינו.
"חכה" קראתי כשהסתובב. עליתי במהירות למעלה, ונכנסתי לחדר המקלחת שלי. מצאתי את החולצה שלו המסריחה מאלכוהול, וירדתי למטה בחזרה. מסרתי לו אותה והוא גיחך. "שתיתי כל הרבה אתמול? זה מסריח" הוא אמר בגיחוך. "מאוד" עניתי והוא צחק. "ביי" אוסטין אמר בחיוך ונשק לי במצח לפני שפתח את דלת הבית ויצא. חייכתי והסתובבתי בחזרה לכיוון הסלון – רק עכשיו שמתי לב כמה נורא הוא נראה מאתמול בערב.

"אשלי, בואי" אמרתי והיא הסתובבה אליי. "אני חייבת לנקות את הבית לפני שההורים שלי חוזרים" אמרתי והיא הנהנה וקמה מהמקום. לקחנו שקיות ואספנו את כל הכוסות והאשפה שהיה בתוך הבית.
שטפתי את הסלון, ואשלי ריססה ספריי בריח ורדים בכל פינה בבית.
ירדנו למרתף והרמנו את המנורות והתמונות שהורדנו אתמול והנחנו את הכול בחזרה בסלון. "עכשיו איך אנחנו אמורות להעלות את הספות?" אמרתי והנחתי את ידי על המותניים, מביטה בספות בד הארוכות בצבע קרם התואמות לבית. "ננסה" היא הרימה כתפיים והחזקנו מכל צד את אחת מהספות. "שלוש ארבע ו.." היא אמרה והרמנו ללא הצלחה.
"עוד הפעם" אמרתי ונסינו להרים את הספה שוב פעם. היא לא זזה ממקומה. הסתכלנו אחת על השנייה מתנשפות בעייפות.
"הגיע הזמן שנתחיל להגיע לשיעורי ספורט" אשלי אמרה ואני הנהנתי בגיחוך. "טוב נו" היא הרימה כתפיים. "לפחות ניקח את הכריות" היא אמרה ולקחה אותן מהספה. צחקתי ולקחתי את הכריות מהספה השנייה, ועלינו למעלה.
זואי ישבה בשולחן הגדול בפינת האוכל עם צלחת מלאה בפנקייקים בבגדים שהנחתי לצד השידה הבוקר.
"בוקר" אני ואשלי אמרנו יחד והיא הסתובבה אלינו בחיוך. "בוקר טוב! מי הכין את זה? זה כל כך טעים" היא אמרה ואכלה בהנאה. "אני" אמרתי והעברתי מבט אל אשלי. לא רציתי שזואי תדע שאוסטין ישן פה, ועוד איתי במיטה. אני יודעת שלא קרה כלום ואנחנו בסך הכול ידידים, אבל אני מכירה את זואי מספיק טוב מכדיי לדעת שהיא תתאכזב בגלל שהיא מחבבת אותו, והיא עלולה לחשוב שיש לו רגשות אליי, או ההפך. ואני לא רוצה שזה יקרה, היא חשובה לי מידיי.
אשלי הנהנה לעברי, והתיישבנו ליד זואי.
"הולכים ביחד למשחק?" היא שאלה ונגסה בפנקייק בהנאה. "כן" אשלי אמרה ולקחה ממנה פנקייק אחד.
"יופי, אני אסמס לאוסטין" היא אמרה וקמה מהשולחן במהירות. השיער השחור שלה התנופף באוויר והיא עלתה למעלה במדרגות לחדר האורחים. אשלי בהתה בי. "מה?" שאלתי והיא הרימה כתפיים ונגסה בפנקייק של זואי.