"ככה זה מרגיש" – פרק 11 'קשר רציני'

ישבתי על מיטתי בשמלה קצרה ועדינה בצבע לילך, שוקעת במחשבות. הבטתי בשעון שעל ידי – 16:30.
היום לא היה יום רגיל, זה היה יום שקט. אפילו בקפיטריה, כשישבנו בשולחן הקבוע שלנו כולם שתקו ולאף אחד לא היה משהו מעניין להגיד.
העברתי מבט אל עבר צמיד ה'שאנל' שלי ונאנחתי. גם את אוס –
דפיקה בדלת נשמעה מלמטה וקטעה את מחשבותיי. יצאתי מחדרי, ונעמדתי ליד בקצה המדרגות, צופה בסבתא פותחת את הדלת. "שלום" נשמע קול מוכר. "שלום מתוק, תיכנס." היא אמרה וסימנה לו להיכנס אל תוך הבית. "מי אתה?" סבתא רוס שאלה בחיוך ואני נאנחתי. הבטתי באוסטין עומד מולה בחיוך ומציג את עצמו, כשהוא מחזיק קופסא ענקית המגיעה לגובהה הנמוך של סבתא שלי.
"הו, אתה הבחור" היא חייכה והנהנה, אוסטין הרים גבה. "אני הבחור?" הוא שאל ואני פתחתי את עיניי וירדתי במהירות למטה.
"אוסטין?" שאלתי והוא העביר את מבט אליי. "היי קאפקייק" הוא אמר בחיוך מבויש אליי.
"אני אשאיר אתכם לבד" סבתא חייכה אליי והתקדמה לכיוון המדרגות, כשהיא עולה בהן למעלה.
"לא ראיתי אותך היום בבית הספר" אמרתי והוא הנהן, מניח את הקופסא הענקית על הרצפה.
"כן, לא התחשק לי לבוא. הייתי עסוק וגם הרגשתי דיי רע על אתמול, מצטער" הוא הרים כתפיים ואני נאנחתי. "אני לא מי שאתה צריך לבקש ממנה סליחה. פשוט תפסיק ל.. " אמרתי וקטעתי את עצמי, מחפשת את המילה הנכונה להמשיך את המשפט. "בכל מקרה" אמרתי לבסוף. "למה אתה כאן?" שאלתי והוא חייך אל עבר הקופסא. "את מחר הולכת להיות בת 16 אז.. הבאתי לך מתנה" הוא העביר את חיוכו אליי. "תכנית זה היום ב-12 בלילה אבל.." הרמתי כתפיים בגיחוך. "נו, תפתחי" הוא אמר במבט מתרגש על פניו, חייכתי לעברו והתחלתי לפתוח את הקופסא.
"אתה – " לחשתי והנחתי יד על פי. בתוך הקופסא היה 'כן ציור' ענקי העשוי עץ, תמיד רציתי אחד כזה, יחד עם בדים ובריסטולים בצד. הייתה עוד קופסא בפנים ופתחתי אותה גם. בתוכה היו עפרונות מיוחדים לציור וצבעי גועש.
חייכתי חיוך גדול אל עבר אוסטין. "אוהבת? זה לא צמיד זהב אבל.." הוא שאל עם יד אחת באוויר. כל מה שעשיתי היה לקפוץ עליו בחיבוק גדול, עדיין בשוק מהמתנה. "תודה תודה תודה!" אמרתי מעבר לכתף שלו, עדיין מחבקת אותו. הוא הניח את ידיו על מותניי והחזיק אותי. "אמרתי לך שאני אדע מה להביא לך" אוסטין לחש לאוזניי ושמעתי את החיוך בקולו. ירדתי ממנו לבסוף, עדיין בהתרגשות. הבטנו אחד בשנייה לכמה שניות, שבהן הרגשתי תחושה מוזרה בבטן. "אני רוצה לקבל את הציור הראשון שתציירי בו כמתנה" הוא אמר בחצי גיחוך והרים את ה'כן ציור' אל עבר החדר שלי. "כמובן" עניתי בחיוך, והחזקתי את העפרונות והבריסטולים.
הוא הניח את הכול בפינה בחדר, והניח את ידו על מותניו. "נראה טוב" הוא התרשם והעביר את חיוכו אליי. "תודה" אמרתי שוב פעם עם ידיי משולבות אחת בשנייה. "שטויות, זה היה שווה בשביל החיוך שמרוח לך על הפנים עכשיו" הוא אמר מגחך, ואני הרחבתי את חיוכי.
התקרבתי אליו ונתתי לו אגרוף דיי חזק בכתף. "למה זה היה עכשיו?" הוא שאל ומישש את כתפו. הבטתי בו הפעם בכעס, אך עדיין חייכתי. "זה בשביל שתפסיק להיות מעצבן, ואז יום אחריי להיות מתוק אליי!" אמרתי ושילבתי ידיים, והוא חייך. "את חזקה" הוא אמר לפתע וגיחכתי.
"אז, המסיבה היום בערב, נכון?" אוסטין שאל ואני הנהנתי. "אתה בא?" שאלתי והוא חייך. "ברור" הוא אמר ונתן לי נשיקה על המצח, יוצא מהחדר. "לאן?" קראתי כשהבטתי בו יורד במדרגות. "אני צריך ללכת, נתראה בערב" הוא חייך ופתח את דלת הבית.
"ביי, תודה שוב!" צעקתי שנייה לפני שהוא סגר את הדלת אחריו. הבטתי בפינה החדשה בחדר שלי, וחייכתי לעברה.
"ואו, הוא הביא לך את זה?" קולה של סבתא נשמע מאחוריה, והיא נכנסה לחדר ונעמדה ליידי. " אה הא" עניתי בחיוך.
"הוא ממש מחבב אותך" היא אמרה מתפעלת, והסתובבה אל מחוץ החדר. נשכתי את השפה התחתונה שלי בהיסוס על דבריה. גם אם הוא מחבב אותי, זה לא אמור לעניין אותי כי אני עם לוגן וזואי מחבבת אותו. אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב על איך שאוסטין גורם לי להרגיש לידו. לבסוף יצאתי מחדרי והתקשרתי לאשלי, כדיי לקנות איתה שמלה למסיבת יום ההולדת שלי הערב.
"זאת, זאת וזאת" היא זרקה לעברי שלושה שמלות יפהפיות ואמרה לי למדוד את כולן.
נכנסתי לתוך התא ומדדתי את השמלה הראשונה. "אוון בא היום בשביל הרהיטים, אוקיי?" אשלי צעקה בזמן שנעמדה מול המראה וסידרה את שיערה. "ברור" עניתי ויצאתי עם השמלה הראשונה.
"ואו" אשלי חייכה ובחנה את שמלת הסטרפלס התכולה. "היא יפה, אבל לא מספיק" היא הניחה את ידה על גבי, ודחפה אותי קלות לכיוון התא. גיחכתי ופשטתי את השמלה מעליי.
"יש משהו שאני צריכה להגיד לך" היא אמרה בזמן שאני הכנסתי את השמלה השנייה לתוכי. "הא?"
"הזמנתי כמה בקבוקי אלכוהול להיום בערב" היא אמרה לבסוף. נעמדתי במקום לכמה שניות, מעכלת את דבריה ואז יצאתי מתוך התא. "מה?!" הרמתי את קולי, והיא התקרבה וסגרה לי את הרוכסן מאחורה. "אני מצטערת אוקיי, פשוט.. בבקשה" לא היה לה מה להגיד חוץ מלהתחנן. גלגלתי עיניים.
"אוקיי, שיהיה.. אבל לא יותר מידיי" אמרתי והיא חייכה וחיבקה אותי. "את מלכה". היא בחנה אותי, והסתכלה שוב ושוב על השמלה השחורה והצמודה שהייתה על גופי. "נועזת, אבל לא מספיק" היא אמרה ודחפה אותי קלות שוב אל תוך התא.
פשטתי מעליי את השמלה ומדדתי את השלישית והאחרונה.
יצאתי מתוך התא וחיוך גדול עלה על פניה של אשלי. "מושלם!" היא מחאה כף בחיוך, והעמידה אותי מול המראה. מולי השתקפה בחורה בעלת שמלה סגולה יפיפייה וצמודה, שמבליטה את החזה בצורה מושלמת.
"זה לא.. למעלה מידיי?" שאלתי וסידרתי את החזייה שלי. הפעם הבטתי באשלי. "את רצינית? את נראית מדהים! כל הבנים הולכים לבכות שאת לא שלהם" היא אמרה ונכנסתי אל תוך התא בגיחוך, מחליפה לבגדיי בחזרה.
הגענו לבית שלי, ועלינו לחדרי, מניחות את השמלות שלנו על המיטה שלי. "מה זה?" היא שאלה והביטה בפינת הציור החדשה שלי. חייכתי לעצמי, "מתנה" עניתי והיא התקדמה אל עבר הפינה.
"ואו, בשביל הציורים שלך?" היא שאלה ואספה את שיערה הבלונדיני והארוך לקוקו גבוה. אני הנהנתי לעברה. "זה מדהים, ההורים שלך קנו לך?" היא שאלה והתיישבה על המיטה שלי, מסמסת באייפון שלה.
"אוסטין" עניתי והכנסתי את השמלה שלי לתוך הארון בעדינות, נותנת לה מקום משלה.
"אוסטין?" היא שאלה והסתובבתי בחזרה אליה, הפנים שלה כבר לא בתוך מסך האייפון.
"כן" אמרתי והנהנתי. "זה מפתיע.." היא אמרה לעצמה אך שמעתי. "למה?"
"אוסטין.. לא קונה מתנות לבנות. וגם אם כן, זה אם יש לו חברה. ושתינו יודעות שאוסטין לא הטיפוס של בת זוג" היא אמרה ואני חיכיתי שהיא תמשיך. "ו..?"
"הוא מחבב אותך שאנלי. אפילו יותר מידיי" היא הרימה כתפיים וחייגה מספר כלשהו, מצמידה את האייפון שלה לאוזן. "כן עכשיו" היא אמרה קלות וניתקה. "מי זה?" שאלתי והתעלמתי ממה שאמרה קודם לכן.
"אמרתי לאוון לבוא" היא אמרה ואני הנהנתי. בינתיים ירדנו למטה וצפינו בטלוויזיה.
"תראי" היא אמרה פתאום. "בבקשה אל תגידי לי שיש לך משהו עם אוסטין, אני לא רוצה שתיפגעי" היא אמרה ואני הסתכלתי עליה בחיוך. "אין לך מה לדאוג, אנחנו ידידים זה הכול. טוב לי עם לוגן" אמרתי והיא הנהנה, אך עדיין עם מבט מודאג על פניה. "וחוץ מזה, זואי מחבבת את אוסטין" אמרתי ואשלי סובבה את הפנים שלה אליי. "זואי מה?! עכשיו אני צריכה לעשות את השיחה הזאת גם איתה?" היא אמרה והניחה את ידה על מצחה בייאוש, צחקתי.
"אוסטין לא כזה נורא כמו שאת חושבת אשלי, אפילו שהוא כל כך מעצבן לפעמים, הוא דווקא ממש מת – "
דפיקה על הדלת נשמעה, ואשלי רצה אליה. "היי" שמעתי את קולה ונשיקה אחר כך. "מה הוא עושה פה?" היא שאלה ואני קמתי מהספה, מתקדמת אל הדלת. בכניסה ראיתי את אוון ואוסטין. "היי קאפקייק" אוסטין התקרב אליי ונתן לי נשיקה על המצח כמו תמיד. זה גורם לי להרגיש כמו ילדה קטנה. "מה אתה עושה פה?" שאלתי בחיוך מבולבל. "אני הבאתי אותו, אתן צריכות עזרה לא?" אוון שאל ונתן לי חיבוק לשלום. מאחוריהם ראיתי את אשלי סוגרת בחזרה את הדלת, ומביטה באוסטין ובי. 'זה כלום' סימנתי לה עם השפתיים. היא נאנחה והתקרבה אלינו בחזרה. "צריכים להזיז את הספות למרתף" היא אמרה לבסוף, והם הנהנו והתחילו להרים אותן.
כשהבנים סיימו להזיז את הספות ואני ואשלי את המנורות והדברים החשובים, הבאתי לכולם כוסות מים.
"אז אוסטין.. שמעתי שאתה וזואי התקרבתם קצת לאחרונה" אשלי אמרה לפתע והביטה בכוס הזכוכית שלה. העברתי אליה מבט בעיניים גדולות. לרגע הרגשתי קצת לא בנוח, כשהיא אמרה את המילים 'אתה וזואי'. "אמ.." אוסטין העביר יד בשיערו. "כנראה.. לא יודע, אני לא רוצה משהו רציני עכשיו" הוא אמר והעביר את מבטו אליי, ובחזרה אל אשלי.
"אתה בטוח? כי מאך שאתה מתנהג לשאנל והמתנה היפ – "
"אולי כדאי שתלכו, תודה רבה על העזרה" קטעתי אותה במהירות ופניתי אל אוון ואוסטין. הם הנהנו וליוויתי אותם אל הדלת.
"מה זה היה?!" לחשתי בכעס כשסגרתי את הדלת אחרי שהם יצאו. "הם הלכו את לא חייבת ללחוש יותר" היא צחקקה והתיישבה על הכורסא שכולם אוהבים באמצע הסלון. הבטתי בה במבט רציני, והיא נאנחה.
"אוקיי הייתי חייבת לדעת מה הקטע שלו, הוא אומר שהוא לא רוצה קשר רציני.. אבל הוא מתנהג אלייך כאילו אתם מאורסים! ואת מתנהגת אליו ככה באותה צורה" היא אמרה ואני שילבתי ידיים. "מה זאת אומרת?"
"אתם רבים למשך יום, ולמחרת משלימים כאילו לא קרה כלום" היא ענתה על השאלה שלי.
אין לי מושג על מה היא מדברת, ככה ידידים בדרך כלל מתנהגים.
"אבל ככה זה עם כל אחד!" אמרתי את מה שהיה בראשי. "לא, אתכם זה שונה" היא אמרה ואני נאנחתי. נמאס לי שכולם אומרים לי את זה. למרות שעמוק בפנים הייתה לי תחושה שהיא צודקת…. לא. אני בטח הוזה בגלל כל המילים שלה.
"וחוץ מזה, את עם לוגן וזה גורם לו לקנאה! ואני בטוחה שהעובדה שיכול להיות שהוא וזואי יתחילו לצאת, תגרום לך לקנאה גם" אשלי הוסיפה ואני שתקתי, חושבת על דבריה. "טוב, תשכחי שקיימנו את השיחה הזאת, אוקיי? בואי נארגן אותך" היא אמרה ותפסה את ידי, גוררת אותי אל המדרגות לכיוון החדר שלי.