כך הכל התחיל… פרק 2:

בבוקר***
"קרין קומי כבר 7:30 אנחנו נאחר בגללך!" אמרתי לקרין.
"עוד 5 דקות" קרין ענתה לי בקול ישנוני.
צחקתי,ומילאתי כוס מים קרים והוספתי לשם קרח ושפכתי עלייה,היא קמה בקפיצה מהמיטה והתחילה לצרוח עליי.
"סליחה,אני מצטערת פשוט זה היה הדבר היחיד שמצליח להעיר אותך בבוקר" אמרתי מנסה שלא לפרוץ בצחוק. התחלנו להתארגן ותוך 5 דקות היינו מוכנות, ירדנו לקומה הראשונה של הבית שלי (אהה כע יש לי בית עם 2 קומות וגינה פרטית…)התחלנו לאכול ויצאנו אחרי 10 דקות מהבית שלי. בדרך נפגשנו עם נופר והתחלנו לעשות צחוקים באמצע הרחוב. לפני שהגענו לשכבה ראינו את המנהלת של הבית ספר מסתכלת על החלון השבור,אני וקרין נזכרנו ישר במה שקרה אתמול בלילה. התחלנו לצעוד לעבר הכיתה שבה אני לומדת וראינו שהכל שם שבור והכניסה לכיתה מלאה דם,הבנות מהכיתה היו חיוורות והתחילו לבכות,פתאום המנהלת באה ואמרה לא להתקרב לכיתה עד מחר ושהכיתה משוחררת הביתה. החלטתי להישאר למרות ששיחררו אותנו הביתה והתחלתי ללכת לכיוון של קרין ונופר וראיתי שקרין בוכה שאלתי אותה אם הכל בסדר והיא רק הנידה עם הראש,התחלנו ללכת לכיוון החצר,בדרך עדיין הייתי בהלם ממה שהיה עכשיו בכיתה התיישבנו על אחד הספסלים.
"הכל יהיה בסדר,אל תדאגי הכל יהיה בסדר את תראי." אמרתי לקרין.
"לא נכון." היא ענתה לי.
פתאום נופר שאלה:"למה אתן מתכוונות?."
עניתי לה:"את זוכרת שאתמול אני וקרין באנו לכאן בלילה להביא את מה שהיא שכחה?"
"כן אני זוכרת"היא אמרה לא מבינה איך זה קשור למה שקרה.
"אז אני וקרין היינו פה בזמן שזה קרה וזה היה די מלחיץ" עניתי לה.
"מה? מה זאת אומרת הייתן כאן? בדיוק כזה קרה? איך הוא נראה?"
"לאט,לאט תירגעי ותנשמי עמוק נופר,לא ראינו את פניו,והתחבאנו ממנו,כמובן שהיה צורך להחטיף כאפה לקרין כדי שהיא תשתוק,ולא באלי או לקרין לדבר על זה כי זה מסוכן מידי." עניתי לה.
"אז כשהמצב ירגע את תספרי לי הכל?" היא שאלה אותי בחשדנות.
"כע אני אספר לך אל תדאגי,עכשיו בואו נחזור לכיתה שלכן…" עניתי לה.