כך אגדה אומרת ~ פרק מספר אחד

מאיה מסלסלת את שערותיה ומחליקה את ידה החיוורת עליו. עדינותה וקלילותה מרשימה אותי מחדש. צעדיה הפשוטים ביותר נראים מסוגננים ומלאי טעם.
עיניה הירוקות בהירות מרפרפות על החדר החדש שאני אחלוק איתה. הקיר בגוון טפט של ורוד בהיר עדין שמשווה לחדר צורה ביתית ונוחה.
שתי מיטות כבדות ניצבות מתחת לחלון הפתוח. הדוגמא שעל השמיכה לא מפתיעה אותי. פרחים. לקרוליין תמיד היה סגנון קצת ילדותי, מלא פיות ופרפרים ופרחים. למדתי להכיר זאת לאט לאט.
"מה את אומרת על החדר החדש שלנו, אלי?" פונה אלי מאיה, מבחינה בשתיקה שלי ומרגישה לא נוח.
אני מושכת בכתפי. אין יותר מדי מה לומר. צורה עדינה וביתית, קצת ילדותית.
עיני ועיניה של מאיה ממשיכות לסקור את החדר. שתי שולחנות כתיבה קטנים עומדים בצד השני. עם כשלוש מגירות לבנות ויפות.
מאיה תוכל לצייר שם כל הזמן אני חושבת בלבי.
וילון כחול מתנועע בעצבנות ומשמיע רעש קל. אני נושפת ברוגז. גם פה יש וילונות עם רעשים.
ארון גדול ממתין בבישנות לעיניה הירוקות של מאיה. נצטרך גם לחלוק אותו? מחשבה מרגיזה חולפת לי בראש ואני מסלקת אותה מיד.
"באיזו מיטה את רוצה לישון?" אני שואלת לאחר שתיקה קצרה. אבל לפני שמאיה מספיקה לענות, קרוליין נכנסת לחדר.
"היי אלי, היי מאיוש" מחייכת קרוליין ונושקת ללחיי כל אחת מאיתנו.
קרוליין היא אמי. כשהייתי בת אחת עשרה התגרשו קרוליין ואבי, ואני ומאיה בחרנו לחיות עם אבא. אבל כעת עזבנו לקרוליין.
אני ומאיה הותרנו מאחורינו אחות קטנה שהחליטה לחיות פה עם קרוליין, רובי.
רובי לפעמים הרגיזה אותי. היא הייתה ילדותית מאוד כזמן המועט שהכרתי אותה, את אחותי הקטנה. קיוויתי שהיא השתנתה לטובה. אך לא בהרבה.
רובי נכנסה לחדר שחיוך רחב מאוזן לאוזן פרוש על פניה.
זו הייתה פעם ראשונה זה שנים רבות שראיתי אותה.
שערה הג'ינג'י גדל, ואף הפך להיות חום בהיר.
מיד החלה רובי לפטפט. כך גיליתי תכונה חדשה אצלה. פטפטנות מייגעת.
"ששש, רובי. מאיה ואלי הגיעו לפה רק עכשיו" היסתה אותה קרוליין במהרה בהיסח דעת והציעה את מיטתה של מאיה.
"אלי?" הופתעה רובי ופנתה אלי, מתבוננת ארוכות בפני.
"את אליזבת. לא אלי" קבעה רובי לאחר התבוננות ממושכת בפני.
מאיה ואני פלטנו צחוק קצר.
"נכון מאוד, רובי" השבתי "אבל כשעברתי לאבא הוא החליט לקרוא בכינוי חיבה אלי. ומהשיחות שדיברתי עם אמא" עצרתי לרגע. אמא. בלעתי את רוקי. קרוליין היא אמי.
"היא התחילה לקרוא לי אלי, גם מהשיחות עם אבא" הסברתי בקצרה לרובי.
שפתיה של רובי נשמטו בעלבון.
"אז למה את לא קוראת לפני בכינוי חיבה?" נעלבה רובי ופנתה לעבר קרוליין, ולאחר מחשבה קצרה הוסיפה "אולי היה צריך לעבור לאבא! הוא היה קורא לי רו!" חייכה רובי, מרוצה מהכינוי שהמציאה לעצמה.
"מעכשיו נקרא לך רו, אוקיי רובי?" צחקה קרוליין.
"כן!" התלהבה מיד רובי, ולא חדלה לקפץ ברחבי החדר החדש שלי.
התבוננתי שוב סביב. אני אצטרך להסתגל לסביבה החדשה.