כי מחר חיי יסתיימו אולי… (פרק 1)
בוקר יום חמישי, אני מתעוררת בשמחה והתרגשות.
אני מסיטה את הוילונות, מתלבשת, ומדלגת אל חדרו של אחי הקטן, מיילו.
אחרי שאנחנו מתארגנים לבית הספר אני לוקחת אותו לבית ספרו, הוא ביסודי, וממשיכה לבית הספר שלי, ואני לא שמה לב שאני מדלגת.
"היי" אני נבהלת כשאני רואה את אנג'ל מאחוריי.
"אנג', הבהלת אותי" אני מניחה יד על חזי ומתנשפת בהגזמה.
היא מעבירה את ידה מסביב לכתפי ואנחנו ממשיכות ללכת.
"המסיבה מחר תהיה פיצוץ, אה?" אני שואלת בהתלהבות.
"לא נראה לי שאני באה" משיבה לי אנג'ל.
"למה?" אני שואלת.
"זה כבר משעמם. את הצטרפת בתחילת שנה שעברה, והיא כבר שנתיים עושה מלא מסיבות, נמאס".
-"אבל… זו המסיבה הראשונה שאני הולכת להיות בה!" אני מגבירה את קולי.
-"היא כנראה לא הזמינה אותך, אבל אל תדאגי, אני אבוא בשבילך, בתנאי שתיתני לי להזמין אותך לוויסקי המשובח שלהם".
"וויסקי?!" אני מזדעזעת.
"כן. מה, בחיים לא שתית?"
"אף פעם" אני עונה ואז מוסיפה: "אני מופתעת שלא ידעת את זה עליי".
"גם את לא ידעת עליי!" מגנה על עצמה אנג'ל, בזמן שאנחנו נכנסות לבית הספר.
"סטפני גם שותה?" אני שואלת ומשלבת את ידיי.
"לא, היא הצטרפה השנה, זו המסיבה הראשונה שלה, כמוך" עונה אנג'ל ביריקה.
כל אחת מאיתנו פונה לדרך שונה, ואני נכנסת לכיתה.
***
אני יוצאת מהכיתה ומכניסה את חפציי ללוקר, ולידי מכניס שון.
"מה הפרצוף המבואס?" שואל אותי.
"סתם, רבתי עם אנג'ל" אני אומרת לו תוך כדי אנחה.
"מותר לשאול למה?"
"הזדעזעתי כשגיליתי שאתם שותים" אני עונה, ולחייו מאדימות.
"גם אתה שותה?" אני שואלת בטון כועס, כאילו שאני אמו.
"רק פעם אחת שתיתי, במסיבה האחרונה בנובמבר" עונה לי.
"גם אליה לא הוזמנתי" נאנחתי ונשענתי על הקיר.
"אל תדאגי, את לא חייבת לשתות" אומר ומלווה אותי ליציאה, הוא גר לידי אז הוא מלווה אותי לביתי.
***
"מיילו! הארוחה מוכנה!" אני צועקת והוא מגיע בריצה מחדרו.
"מצטערת שאני לא יושבת איתך, אבל אני הולכת רגע לחדר" אני אומרת והולכת.
אני מתקשרת לאנג'ל ואומרת: "אנג', אני מצטערת שרבנו הבוקר, אבל אני חייבת לשאול, מה לובשים למסיבה כזו?"
"קחי שמלה" אומרת ומנתקת.
אני פותחת את ארוני ובסוף מחליטה על שמלה צמודה בצבע סגול בהיר שמגיע עד לאמצע הירך.
אני מארגנת נעלי עקב שחורות וחוזרת לשולחן, חיוך על פניי.
מיילו מביט בי במבט של: 'מאיפה-היא-נחתה-עליי-לעזאזל' ואני נושקת על מצחו ואומרת: "אתה חמוד!" והוא ממשיך למשוך את הספגטי שלו לפיו.
הזמן עובר, ולילה, ללכת לישון.
מחר- המסיבה…
תגובות (2)
מדהים. הכתיבה שלך מהממת רצח. תמשיכי .
מדהים