כי גם אני. פרק 1

גלינה אמרה שתפגוש אותי בבית החדש שלנו בעיר ברן שבשוויץ.
היא אמרה לי את זה במהירות וטמנה את המפתח הקריר בידי. היא גם התנצלה.
חלק מהסרטן זה סבל מהתנצלויות כאלו. יצאתי החוצה לפני שתגיע התנצלות נוספת.
המעיל האדום שלבשתי הבליט אותי בשלג הלבן והאלוהי. התנשמתי. אני הייתי בטוחה בחמישים אחוז שעם היופי שבעיר הזו אני יכולה להבריא גם בחורף. המפתח היה עדיין בידי אז הכנסתי אותו לכיס שבמכנסי הג'ינס שלי בבטחה. "אל תאכזב אותי." אמרתי לג'ינס והוצאתי את הנייד. "עכשיו- אול לעולם לא!" קראתי והצילצלתי לתחנת המוניות. די פחדתי מכיוון שידעתי רק אנגלית ואיטלקית, ואם כמה מילים בגרמנית וצרפתית נחשבות אז זה פלוס.
עד מהרה נרגעתי, ברור שנהג המונית יודע אנגלית. הוא דיבר חמש דקות רצופות על כך שנולד באמריקה. אותי זה לא עניין, לא נולדתי באמריקה, פשוט למדתי אנגלית כי זו השפה שבה דיברו בבית הקודם שלי. אבל מכיוון שגרתי באיטליה נאלצתי ללמוד גם איטלקית.
הוא הגיע יחסית מהר, עם שני נערים זרים במונית. התקרבתי מודאגת למונית. "אתה חוטף ילדים?" שאלתי בצחוק אבל בליבי פחדתי. פתית שלג זהיר נחת על אפי, הורדתי אותו.
"את מצחיקה," צחק האיש. "אלה הילדים שלי, אנדי וקמרון רובין לי."
ניכנסתי למונית בלי להוסיף דבר. קמרון, זה שם של בן אז אני חשבתי שזהו הנער, התבונן באביו בכעס. "אנדי, תדברי איתו בבקשה. הוא מתנהג לא בסדר." לחש לאחותו. קמרון היה נער מתולתל יפה עם עניים כחולות צלולות במיוחד. הוא יש די רגוע במושב חוץ ממבטים כועסים לכיוון אביו.
אנדי, אחותו, התעסקה עם גוש פלסטלינה ענק בצבע שחור.
היא עיצבה אותו לרגע בצורת גולגולת ואז פירקה ועשתה ממנו נחש.
היה לה שער ג'ינג'י עם פוני עד הגבות. את עינייה לא הצלחתי לבחון מכיוון שהיא הייתה שמה לב עם הייתי מסתכלת עליה. אחרי ששקלתי אפשרויות גיליתי שאני לא יכולה לברוח מהמשפחה המוזרה הזאת, אבל פחדתי בעיקר מהילדים, מה הסיפור שלהם? למה הם כל כך מוזרים. "תעצור בבית הישן ההוא בבקשה." אמרתי בשקט לנהג.
קמרון התבונן בי כאלו שלא ראה אותי נכנסת. "את גרה שם?"הוא שאל וחיוך מטופש התפשט על פניו. הנהנתי. "אז את הולכת לבית ספר שלנו!" קרא קמרון וזכה במבט זועם מאחותו.
"כן…?"
"אני יושב עם אנדי בשולחן שליד החלון בקפיטריה, תבואי לשם." אמר קמרון.
"מה אין לה חברים? אחרת היא בטוח לא היית יושבת על ידך." שאלתי והצבעתי לעבר אנדי שניסתה להבין כיצד נוח לה יותר לשבת.
"אבא," אנדי אמרה כמו משום מקום. "תעצור פה, זהו הבית שלה. ואת-" עינייה האפורות ככפור ננעצו בי. "תצאי מפה." לפחות הבנתי דבר אחד- אנדי היא האחות המסוכנת במשפחה.