כיתת סופרים פרק 2 הסיפור של אורין ורייצ'ל

"אז מה סיכמנו?" אורין נשכבה על הכריות הוורודות בחדרן והביטה באחותה שעברה על הרשימה שלהן.
"כדור דיסקו, מפל שוקולד, מרשמלו, עוגה ענקית בצורת ניאן קאט… זה קצת." רייצ'ל הקריאה מהדף.
"וטרמפולינה ענקית! ומוזיקה, ורמקולים, וסוכריות גומי, ובריכה.." אורין התחילה לחלום בהקיץ.
"ויש לי רעיון אדיר! חזיות שמשפריצות קצפת! כמו של קייטי פרי!" רייצ'ל הצטרפה לאחותה.
"נהדר, עכשיו חזרה למציאות. איפה נשיג את כל זה?" אורין התעשתה לפני אחותה.
"אממ… טרמפולינה יש לנו, על החזיות נוותר, בריכה זו לא בעיה…" רייצ'ל החלה למנות את כל מה שחשבו עליו עד עכשיו עד שלאורין נמאס.
"אוקי, כואב לי הראש! בואי נתחיל להשיג את הדברים! אני אלך להשיג את הכל ואת תכיני הזמנות." קבעה אורין.
"כן כן קפטן!" צחקה רייצ'ל והתיישבה ליד המחשב, פתחה מסמך וורד והחלה להקליד בפונט גדול וצבעוני: המסיבה של אורין ורייצ'ל!
אורין הלכה ברחוב וחיפשה איך להשיג את הדברים למסיבה. לפתע, היא הבחינה בקונדטוריית ממתקים ונכנסה אליה.
היו שם עוגות, עוגיות, ושלל ממתקים טעימים. לפתע, היא הבחינה במפל שוקולד.
"סליחה, כמה המפל הזה עולה?" שאלה אורין את המוכרת.
"הוא לא ניתן לקניה." אמרה המוכרת. אורין התעצבנה ושלפה אקדח משום מקום, וירתה במוכרת. היא גנבה את מפל השוקולד ויצאה מהחנות עם חיוך מרוצה.
כשאורין נכנסה לחדרה היא לא הבינה למה רייצ'ל נראית מזועזעת כל כך.
"המחשב איתחל את עצמו מחדש?" התבדחה אורין וגררה את המפל לפינת החדר.
"יש עליך דם. ועל המפל. איך בדיוק השגת אותו?" רייצ'ל שאלה את אחותה, זו לא הפעם הראשונה שאורין חזרה עם משהו מלא בכתמי דם, והיא הניחה שהיא יודעת מה הסיבה, היא פשוט קיוותה שהיא טועה.
"אממ… המוכרת אמרה שזה לא למכירה אז יריתי בה?" אורין גירדה בעורפה.
"את משוגעת. לכי להשיג את שאר הדברים, אני מדפיסה את ההזמנות והולכת לחלק." אמרה רייצ'ל ושלחה את אורין החוצה, לא לפני מקלחת טובה שהורידה ממנה את כתמי הדם.
היא יצאה מהבית בפעם השניה והלכה ברחוב. היא חשבה איך להשיג כדור דיסקו. לפתע, היא נזכרה בחנות המסיבות שנמצאת בקצה הרחוב. היא הלכה ונכנסה לחנות. היה שם מדף גדול של כדורי דיסקו, גדולים, קטנים, בינונים, צבעונים וחסרי צבע.
מבטה של אורין נלכד על כדור דיסקו כסוף, גדול ומנצנץ, היא לקחה אותו.
"1600 שקל. הכדור הזה יקר מאוד." אמר המוכר.
"מה?!" אורין התעצבנה שוב. היא הוציאה שוב את הרובה שלה וירתה במוכר, ויצאה דרך החלון.
בדרכה הביתה היא ראתה את רייצ'ל, היא עמדה בפתח הבית של דניאל וניסתה להכניס את ההזמנה לתיבת הדואר שלו.
"עוד דם." אמרה לה רייצ'ל כשהתקרבה אליה.
"לא, מדויק יותר להגיד: עוד מקלחת. תמשיכי לחלק הזמנות, אני הולכת להשיג את העוגה." אמרה אורין.
"לא! את תיקחי את ההזמנות, אני אלך לקחת את העוגה וכל דבר אחר שאנחנו צריכים!" רייצ'ל עצרה אותה.
"בסדר, נו.." אורין לקחה את ההזמנות מידיה של רייצ'ל ודחפה את ההזמנה לתיבת הדואר של דניאל. היא המשיכה ללכת ונעמדה מול הבית של שלי. לשלי לא הייתה תיבת דואר, אז היא העבירה את ההזמנה מתחת לדלת שלה.
בינתיים רייצ'ל חזרה הביתה, לקחה את הארנק שלה והלכה לחנות השופרסל הקרובה לביתה, היא קנתה מרשמלו, מצרכים לאפיית עוגה ואפילו ספר בישול למתחילים, שילמה על הכל וחזרה הביתה.
היא נכנסה למטבח, העיפה את נורי, החתול שלה, והחלה לבשל.
ביינתים, אורין המשיכה ללכת ולחלק הזמנות. היא נעמדה מול הבית של סול, וכמעט ברחה: הבית של סול היה מאובטח מאוד, ולא הייתה שום תיבת דואר או דרך להכניס את ההזמנות. היא ניסתה לטפס ולפרוץ את החלון, אבל לא הצליחה. היא הניחה את ההזמנה והלכה ישר לביתו של סאני.
לאחר עוד כמה בתים מתישים היא סיימה לחלק את כל ההזמנות, היא חזרה לביתה, מותשת, מקווה שרייצ'ל לא סבלה כמוה.
כשהיא הגיעה הביתה התברר לה שרייצ'ל סבלה יותר: במטבח, מול שלוש עוגות עלובות למדי, עמדה רייצ'ל. היא הייתה שחורה, שיערה עמד כאילו התחשמלה, בחלקה הייתה רטובה כאילו קפצה למים, העוגות עצמן נראו מעוררות רחמים פרט לאחת: עוגה עצומה בגודלה בצורת ניאן קאט שנראתה מוצקה להפליא ולא נזלה לכל הכיוונים כמו האחרות.
"מה חסר לנו?" שאלה אורין את רייצ'ל.
"הטרמפולינה, הבריכה והמוזיקה." אמרה רייצ'ל והלכה לעשות סבב טלפונים כדי לבדוק מי מגיע.
אורין השיגה ללא בעיה את הטרמפולינה מבן הדוד שלהם, חבר שלה תרם לה בריכה מתנפחת ענקית ואפילו ניפח אותה ומילא אותה במים, את המוזיקה היא הורידה בקלות מהפלאפון שלה לרמקולים שלקחה מסבתא שלהם, בדיוק כשהתכוונה להודיע לרייצ'ל בגאווה שהיא סיימה היא נזכרה במשהו.
"אממ… רייצ'ל?" היא ניגשה לאחותה.
"מה?" רייצ'ל הייתה טרודה בניסיון למצוא את מספר הטלפון של סול.
"שכחנו אישור הורים."