כישופים אפלים 2 – פרק 44: הגורל

כמה דקות לאחר מכן…
דן בא לרועי
שהוא מחוץ לבית החולים, יושב על הדשא
דן מתיישב לידו
דן: שלום.
רועי: שלום.
דן: באתי… באתי להתנצל.
רועי: מה? באמת?
דן: כן, אני… סליחה. פשוט…
רועי: מה?
דן: אני לא… אני לא מצליח להתמודד עם העובדה שרוני מתה.
היא אחותי התאומה!
רועי: כן, אני יודע. גם לי זה לא קל, היא הייתה חברה שלי!
דן: אז אנחנו שולם?
רועי: המממ… כן!
איך אמך קיבלה את זה? את מותה של בתה?
דן: נורא. היא לא מפסיקה לבכות. אוי, שכחתי לספר לך!
רועי: מה?
דן: קוראים לי דיוויד.
רועי: מה?!
———————————————————————-
יונתן בכניסה לבית החולים
מקשיב למה שהרופאה אומרת לדינה
הוא שומע: הרופאה: אני מצטערת, היא מתה.
הוא שומע בכי של דינה
יונתן רץ משם

רועי: אז זה כל מה שקרה לך?
דן: כן. מוזר, אה?
רועי: מטורף.
דן: מה קרה?
רועי: תקשיב.
דן: מה?
רועי: יש משהו… שאני צריך לעשות.
רועי נעמד
דן: מה כל כך דחוף?
רועי: אני אסביר לך אחר-כך.
דן: מה?
רועי מתחיל לרוץ
דן: רועי, חכה רגע!
———————————————————————-
דינה קוראת לדן, מפתח בית החולים
דינה: דן!!! בוא מהר!! זה דחוף!!
דן: אמא, מה קרה? אני רוצה להיות קצת לבד!
דינה: בוא!! מהר!!!
דן מבין שזה דחוף והוא רץ לבית החולים
———————————————————————-
דן נכנס לבית החולים
דן: אמא, מה קרה? מה כל כך דחוף?
דינה: זאת רוני, היא מפרכסת.
דן: מה?!
———————————————————————-
רועי מתפרץ לתוך בית הספר
רועי: יואו, כמה לקח ממני נהג המונית, איזה לא שווה זה…
הוא נתקל ברותי
רותי: רועי, אתה לא בבית החולים?
רועי: רגע, המנהלת, את לא בבית החולים?

רוני מפרכסת
דן ודינה באים
דן: רוני, רוני, את שומעת אותי? את בסדר?
הרופאים מגיעים
רופא: זה ממש מוזר.
דינה: מה מוזר? מה? תסביר לי מה קורה פה? מה קורה לרוני?
רופא: לפי הבדיקות, היא מתה. היה סיכוי קטן שהיא לא.
דינה: אז מה אתה רוצה להגיד לי?
רופא: שאולי היא חיה.
דן שמע את השיחה בין הרופא לדינה
פתאום רוני מתעוררת
הכל בסדר איתה
רוני: איפה אני? מה קרה לי?
דן: רוני?
רוני: דן?
רופא: דינה, היא יצאה מזה בנס.
דינה ודן מחייכים
דינה מחבקת את רוני
דינה: רוני!! אני לא מאמינה, את חיה! אני לא מאמינה, את חיה!
רוני: אמא?
יאיר בא
רוני: אמא, מי זה?
דינה: אה… יש כמה דברים שאני צריכה לספר לך. זה… איך אני אגיד את זה?
דן: רוני, מתוקה, זה אבא שלך.
רוני: אבא שלי? רגע, אבל אבא שלנו לא בחו"ל? הוא לא עזב אותנו?
דינה: הוא לא עזב אתכם, אבל קודם תתאוששי, רק אחרי זה אני אסביר לך.
רוני: להסביר לי מה? רגע, אני לא מבינה כלום? איך הגעתי לכאן? הדבר האחרון שאני זוכרת, זה… זה שאנחנו רבנו עם יונתן. איפה יונתן? הוא יודע מה קרה לי?
דן: ששש… ששש… אל תדברי עכשיו, אבל כן, הוא יודע הכול.
רוני: ואבא שלי? למה הוא בא לפה בכלל?
דן: בגללך, רוני. את זוכרת שירו בך?
רוני: הרגשתי רק כאב בגב, אני לא ידעתי שירו בי. בקושי, הספקתי לשמוע את הירייה.
דינה: דן הזעיק אותי, ורועי הזמין אמבולנס.
דן: בנס את יצאת מזה…
רוני: דן, אני לא אעזוב אותך יותר לשנייה אחת. אני כל כך אוהבת אותך!
———————————————————————-
בבית הספר
רותי: כששמעתי מה קרה לרוני, חזרתי לפה. בכל זאת, אני עדיין צריכה להמשיך לנהל את בית הספר. גם שמעתי שהיו בלגנים כשלא הייתי פה, עם הילדים וזה…
רועי: אה, כן… ברור, ברור, בטח. נכון…
רותי: ומה אתה עושה פה?
רועי: האמת היא שבאתי לדבר איתך.
רותי: באמת? על מה?
רועי: יש לי כמה שאלות לשאול אותך. הבנתי שאת מסתירה משהו מפני הילדים, ומפני רונית. ובכן, יש לי חדשות. דרור שיקר לך.
רותי: מה?
רועי: כן, שמעתי אותו אומר לרונית שלא תספר כלום לרותי. וגם שהוא לא יספר…
רותי: אני חושבת שהייתה כאן אי הבנה.
אני לא יודעת ממה שמעת וממי שמעת והבנת את כל זה, אבל…
רועי: את צריכה לי, לדן וליונתן כמה הסברים.