כישופים אפלים 2 – פרק 42: סודות מהירח

דינה: דן?
דן: אמא?
דינה: למה אתה מדבר ככה?
דן: איך?
דינה: אני שמעתי מה אתה אמרת.
למה אתה רוצה להתאבד?
דן: אז יופי ששמעת! אני לא חי בלעדיה!
דינה: אני בטוחה שרוני לא הייתה רוצה את זה.
דן: הייתה! היא כבר לא בחיים!
דינה: תעזוב את זה כבר, אתה לא מבין? ומי אמר בכלל שהיא לא בחיים?
דן: איזו עוד אפשרות קיימת?
דינה: אני לא רוצה שתחשוב על זה.
דן: מה אכפת לי?
דינה: טוב, דן, יש משהו שאני רוצה להגיד לך. משהו שלא אמרתי לך הרבה מאוד זמן. אם אתה תרצה לכעוס – תכעס, זה בסדר. באמת שאני אבין אותך. אבל בכל מקרה, אתה חייב לדעת את זה. בסדר?
דן: מה?
דינה: טוב, אני לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל.
דן: פשוט תתחילי.
דינה: איך אני אגיד את זה? אביך לא עזב אותך.
דן: מה?! רגע אחד, אני לא מבין כלום.
דינה: אני כל כך מצטערת…
דן: אני פשוט חושב שלא שמעתי אותך ממש טוב. חשבתי לרגע, שאת אמרת, שאבא שלי לא באמת עזב אותי. זה נכון? או שסתם דמיינתי לרגע?
דינה: דן, אני פשוט עכשיו הבנתי כמה טעיתי.
דן: למה שיקרת לי? ואם הוא לא עזב אותי אז איך הוא לא פה איתי?
דינה: זהו, ש…
דן: שמה?
דן: מה זאת אומרת? אבא שלי כאן?
דינה: אני אמרתי לו לבוא.
דן: לא הבנתי משהו… אם אבא שלי לא רצה לעזוב אותי מעולם, למה הוא לא היה איתי ועם רוני במשך כל השנים האלה?
דינה: מה שקרה זה, ש…
דן: מה?
דינה: כשהיית בגיל חודש… בקיצור, אבא שלך היה אסטרונאוט. מאוד מפורסם.
כשהיית בגיל חודש בערך, וגם רוני, אז זה היה היום שלו לטוס לירח. כמובן, שאני בהחלט לא הסכמתי לכך, ואז נוצר הריב.
אני הצבתי לו אולטימאטום. או שהוא יהיה אבא לשני ילדים, או שיהיה אסטרונאוט וישכח שתהיה לו משפחה, כלומר, אני רציתי גט.
מה אתה חושב שאביך אמר?
דן: אני לא יודע.
דינה: הוא… הוא רצה שתהיה לו משפחה. הוא רצה שיהיה אבא ושתהיה לו אישה.
דן: אז איך הוא לא היה איתי ועם רוני?
דינה: כי… הוא גם רצה להגשים את החלום הכי גדול שלו – להיות על אדמת הירח.
באותו היום של הטיסה, אביך לא אמר לי שהוא הולך לנסוע. באותו הלילה אני ישנתי, וחשבתי שהוא לא יטוס, כי זה מה שהוא אמר לי.
אבל הוא שיקר לי. הוא קם בחמש לפנות בוקר, ונסע להגשים את החלום שלו. מאז הוא מאוד התפרסם. כעבור ארבעה ימים, הוא חזר הביתה, ואני רתחתי עליו. אני הייתי בטוחה שהוא כבר לא יחזור, אבל הוא הגיע.
ואתה יודע מה הוא אמר לי? הוא אמר לי רק מילה אחת: סליחה.
באותו היום הוא מאוד התפרסם, וגם ראיתי אותו מתראיין לאיזושהי תכנית בטלוויזיה.
אבל אני כל כך כעסתי עליו, ולא ממש חשבתי באותו הרגע. אני התגרשתי ממנו.
אני לא נתתי לו לראות אתכם ולו שנייה אחת מאותו הלילה שהוא הלך. ואני…
אני לא רציתי שתכיר, אתה ורוני, את אבא שלכם. אני עשיתי את הכל בשביל להגן עליכם, אבל עכשיו אני מבינה שטעיתי, ובגדול.
לאחר שהוא עזב, אמנם לא מרצונו החופשי, אני שיניתי לכם את השם הפרטי ואת שם המשפחה. לא רציתי יותר שתהיו בקשר עם האסטרונאוט המפורסם, ושבמהלך החיים לא יהיה לכם קשה בעבודה.
כל העולם חושב שלאסטרונאוט הזה לא היו ילדים, ואז, יום אחד, קראתי בעיתון שהוא נעלם.
פשוט נעלם.
ועכשיו באמת שאני מבינה שטעיתי, אבל היה חשוב לי שתדע את כל זה.
לדן יש דמעות בעיניים
דן: ועכשיו אבא שלי כאן?
דינה מהנהנת
דן: את מעולם לא אמרת לי מה שמו, גם לא כששאלתי אותך. איך קוראים לו? ואיך קראו לי ולרוני?
דינה: שמו של אביך הוא יאיר פרקלד, שמה האמיתי של רוני הוא ליאנה פרקלד, ושמך הוא דיוויד פרקלד.
דן / דיוויד: אני רוצה להיות לבד.
דינה: אני כל כך מצטערת…
דן: צאי!
דינה יוצאת
דן בוכה
———————————————————————-
מחוץ לבית החולים
יש גינה, הכל שקט
דן ואביו מדברים
יאיר: היי דןי.
דן: אבא. כמה זמן לא אמרתי את המילה הזאת. בעצם, מעולם לא אמרתי.
יאיר: אני יודע איך אתה מרגיש.
דן: אין לך מושג.
יאיר: תאמין לי שאני יודע…
דן: תקשיב, אני…
יאיר: מה?
דן: אתה אוהב אותי?
יאיר: מה זאת השאלה הזאת?
דן: כי אם היית באמת אוהב אותי, אז אתה היית מוותר על החלום שלך.
יאיר: אני…
דן: מה?
יאיר: אני באמת וויתרתי על החלום שלי. אתה לא יודע?
דן: לא יודע מה?
יאיר: מה אמך סיפרה לך?
דן: היא אמרה לי… היא אמרה לי שאתה היית אסטרונאוט מפורסם, ואז היא שינתה לי ולרוני את השם, ואז אחרי שטסת לירח אז… אז אתה הגעת וביקשת להיות איתנו. והיא… היא לא הסכימה. כי ארבעה ימים קודם אתה בגדת בה.
יאיר: זה… זה ממש, אבל ממש לא נכון!
דן: מה?
———————————————————————-
רופאה הולכת בבית החולים
רועי: סליחה?
רופאה: כן?
רועי: את יודעת במקרה מה שלומה?
רועי מצביע לעבר רוני
רופאה: למען האמת, כן. אני בדיוק מחפשת את אמה. איזה צירוף מקרים!
רועי: באמת?
רופאה: כן, ואם אתה שואל אותי עכשיו, אז אני אודיע גם לך. רוני…