כישופים אפלים 2 – פרק 39: בגידה

מראים את רוני בבית חולים, שוכבת על המיטה
כל הרופאים לחוצים
דן: לא, רוני!! לא!!!!!
דן יושב בוכה, ליד רועי ויונתן

יום קודם לכן
דרור ורותי מתקרבים ליונתן
יונתן מנסה לא לנשום
דרור ורותי רואים את יונתן
רותי: יונתן?
דרור: מה אתה עושה כאן?
יונתן: ששש… ששש…
רותי: מה ששש?
יונתן: אני משחק מחבואים.
דרור: כאן?
יונתן: רועי כבר סיים לספור וזה המקום היחידי שהיה לי להתחבא, ואז אתם באתם.
אני מצטער, אני כל כך מצטער, זה לא יקרה עוד הפעם.
רותי: רק פותחים את השנה וכבר צרות?
דרור: טוב, בסדר. בסדר.
תעזבי אותו, נו… ילד קטן, משחק מחבואים. לא מבדיל בן כן ללא.
רותי: טוב, תצא מכאן מהר.
יונתן רץ
רותי: ושזה לא יקרה עוד הפעם.
כשיונתן הלך רותי אומרת לדרור: איזה ילדים יש היום…
הם צוחקים
———————————————————————-
כשיונתן עולה במדרגות
יונתן: מה? איך זה יכול להיות? דרור ורונית אינם משתפים פעולה?
ואני גם מאה אחוז זיהיתי אותם, אין סיכוי אחד שבעולם שאלה אנשים אחרים!
אז זה אומר שרועי שיקר לי. מה, הם עובדים עליי?
אם כן, הם ישלמו על זה.
עכשיו אני הולך לספר להם מה גיליתי. עכשיו! לא, בעצם עכשיו זה כבר מאוחר.
טוב נו, אז מחר על הבוקר. יש להם כמה הסברים אליי.
יונתן נכנס לחדר שלו ושל רועי.
הוא רואה את רועי ישן,
נכנס בשקט למיטה
———————————————————————-
למחרת בבוקר…
יונתן דופק על דלת חדרם של רוני ודן
רוני פתחת את הדלת
יונתן רואה שדן ורועי בפנים
רוני: שלום.
יונתן: שלום.
יונתן נכנס
דן: מה אתה צריך?
רועי: הי, אנחנו חוקרים כולם ביחד, אנחנו חבורה!
יונתן: נכון, ורציתי לומר לכם משהו.
דן: מה אתה רוצה?
יונתן: אני גיליתי משהו.
רוני: מה גילית?
יונתן: אתם לא תאמינו לי.
רועי: נו… מה? תגיד כבר!
יונתן: אני גיליתי ש… ששיקרתם לי.
רועי: מה?
דן: מתי שיקרנו לך?
רוני: מה פתאום?
רועי: על מה יש לנו לשקר לך?
יונתן: כשצירפתם אותי לחבורה אתם לא אמרתם לי את האמת.
רועי: מה?
רוני: איזה שטויות…
דן: על מה אתה מדבר?
יונתן: אני ראיתי את רותי ואת דרור מדברים ביניהם ואומרים אחד לשני לא לספר כלום לרונית!
רועי: מה? איך זה יכול להיות?
יונתן: עובדה.
רוני: אבל אנחנו בעצמנו ראינו את דרור ואת רונית מדברים ומתלחששים לא לספר כלום לאף אחד על מה שהם עושים, אז ייתכן כי אתה פשוט משקר לנו. זה יכול להיות כל הדברים האלה שאמרת!
יונתן: אני נשבע בי שראיתי אותם.
דן: מתי זה קרה?
יונתן: מה?
רוני: מתי?
דן: מה… מה זאת… מה זאת אומרת?
רועי: מתי אתה ראית אותם מדברים?
יונתן: את… אתמול. הם כמעט תפסו אותי, בחדר של המנהלת.
רוני: אתה יצאת לחפש רמזים בלעדינו? ולא אמרת לנו כלום?
יונתן: נו, איזה שטויות. זה מה שמשנה עכשיו?
רועי: איך העזת? אנחנו סמכנו עליך ואתה בגדת בנו.
דן: אני לא מאמין עליך.
יונתן: מה זה משנה? אבל אתם לא מבינים מה קורה כאן?!
רוני: מה קורה כאן בדיוק? תסביר לי.
יונתן: אתם לא שמים לב על מה אתם חושבים? על מה אתם עסוקים?
רוני: די, יונתן. מספיק.
אתה סתם מנסה לסכסך בינינו.
יונתן: מה?! איך הגעתם לזה?!
רועי: פשוט תצא מהחדר, אנחנו…
דן: אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את זה.
יונתן: את מה?
רוני: שתהיה איתנו בחבורה.
ואל תחשוב בכלל על כל דבר שקשור לספר את הכל למישהו, זה ברור לך?
רועי: אחרת אתה תשלם על זה.
יונתן: רועי, אני חשבתי שאתה חבר שלי.
רועי: קרה משהו יותר גרוע מזה…
יונתן: מה?
רועי: חשבתי שאתה חבר שלי.
יונתן: אני לא מאמין לכם. אתם צוחקים עליי, נכון? זה שרועי שיתף אותי לחבורה זה לא אכפת לכם, נכון? אבל אם אני מגלה בשבילכם פרט חשוב במיוחד, זה לא? נכון? אתם פשוט לא חברים. אני לא מאמין עליכם. בהתחלה חשבתי שאתם צוחקים עליי, אבל אתם באמת כאלה, כנראה שפשוט משהו לא בסדר איתכם בראש. לא ייתכן שאתם כל כך מטומטמים.
דן: איך קראת לנו?
רוני: עזוב אותו, הוא לא שווה את זה.
רועי: רק דבר אחד…
יונתן: מה?
דן: שבשום פנים ואופן,
רוני: אתה לא תגיד
רועי: כלום לאף אחד, אחרת
דן: זה יהיה הסוף שלך,
רוני: זה ברור? ואתה תשלם על זה.
יונתן: אני לא מאמין שהייתי חבר שלכם פעם!
יונתן יוצא מהחדר וטורק את הדלת
לאחר חצי דקה
דן: אתם חושבים באמת שהוא לא יספר כלום לאף אחד?
רוני, דן ורועי (החבורה הסודית) מחליפים ביניהם מבטים ולא יודעים מה לענות
לאחר כמה שניות
שומעים ירייה
האור נכבה ונדלק לאחר כמה שניות
רוני: אההההההההה!!!!!!!
רוני מעולפת / מתה
רואים את הכדור שנכנס בה בגב
דן: לא!! רוני, לא!!!!
רועי: מה קרה כאן?
דן: רוני!!!!