כישופים אפלים 2 – פרק 37: החלטה גורלית

רוני: אה, נכון. זה הכרחי עכשיו?
דן: למה לא?
רוני: טוב, אז אני עוד רגע באה.
רוני הולכת
דן מחכה לה הרבה זמן
כעבור 5 דקות
רוני באה
דן: תגידי, כמה זמן לוקח לך? עוד מעט נגמרת ההפסקה.
רוני: מצטערת, אני די עסוקה בהפסקות.
דן: למה? מה אתה עושה?
רוני: הספקתי ב- 5 דקות לסיים את כל השיעורים של היום.
דן: טוב, אבל למה לא אמרת לי? אם הייתי יודע שזה לוקח הרבה זמן, גם אני הייתי עושה שיעורים.
רוני צוחקת
רוני: עזוב, בוא לרועי.
רוני ודן הולכים

רוני: הנה הוא! בוא.
דן ורוני רצים אל רועי
דן: היי, רועי!
רוני: היי.
רועי: היי. מה מוביל אתכם אליי?
דן: רצינו להודיע לך מה החלטנו.
רועי: בקשר למה?
רוני: בקשר ל… אתה יודע… לסודיות.
דן: אם לשתף אותך או לא.
רועי: אה, זה. אבל זה בסדר, אני יודע כבר שלא. רק בבקשה תהיו חברים שלי.
דן+רוני: החלטנו לשתף אותך, אבל אתה חייב לא לספר כלום לאף אחד.
רועי מתלהב, מאושר
רועי: מה?! באמת?! יואו, תודה, תודה, תודה לכם! אני מבטיח שאני לא אספר כלום, ואני אעזור לכם בחקירה הרבה, נשבע. איזה כיף! סוף סוף לא יהיה לי כל כך משעמם, בעצם… בכלל לא יהיה לי משעמם. יש לי כל כך הרבה רעיונות! תודה לכם, תודה, תודה, תודה!
רוני: מה שקרה, זה ככה:
רוני ודן נזכרים

דן: לספר לו או לא?
רוני: אני לא יודעת. אם הוא עובד איתם?
דן: מה הסיכויים? וחוץ מזה את לא זוכרת שדרור ורונית קבעו שאסור לספר לאף אחד? כך שזה אומר שאין איתם עוד עובדים.
רוני: זה גם נכון, אתה צודק.
דן: אז מה את אומרת? טובים השלושה מן השניים?
רוני צוחקת
רוני: לא יודעת.
דן: טוב, אז לא.
רוני: נו, אני לא יודעת. מה אתה חושב?
דן: מה את?
רוני: אתה יודע מה.
דן: מה?
רוני: אתה צודק. כמה שיותר – יותר טוב.
דן: כן, אבל לא צריך להגזים. אפשר עדיין להשאיר את זה קטן.
רוני: כן, צודק.
דן: יופי, מצוין. אז מחר אנחנו נדבר עם רועי.
רוני: סגור.
דן: איזה כיף!
רוני: טוב, אז מחר נתחיל בחקירה. חייב לגלות מה דרור ורונית עושים.
דן: או-קי דו-קי. אחלה בחלה. יופי טופי.
רוני: סבבה. אני הולכת לישון.
דן: כן, גם אני.
רוני: לילה טוב!
דן: לילה טוב!
רוני: שיהיה לנו בהצלחה מחר.
דן: בהצלחה.
רוני ודן מכבים את מנורת הלילה שלהם
והולכים לישון

רועי מתפרץ לחדר של רוני ודן
רוני ודן ישנים

רועי: תקשיבו שנייה.
דן מתעורר
דן: רועי?
רועי: מה, הערתי אתכם?
רוני מתעוררת
רוני: מה אתה עושה פה ברבע לשבע בבוקר?
רועי: חשבתי על שם.
דן: איזה שם?
רועי: שם לחבורה שלנו.
רוני: אתה עדיין בזה?
רועי: החבורה הסודית.
דן: סבבה, החבורה הסודית יוצאת לחדר.
רוני: עכשיו עוף לנו מהעיניים.
דן: למה הערת אותנו?
רועי: סליחה, לא שמתי לב.
רועי יוצא מהחדר
רוני ודן צוחקים
———————————————————————

בשיעור בבית הספר

רונית: שלום לכולם, אני מקווה שהתחזקתם כי הולך להיות לנו היום יום ארוך.
בתור התחלה, מי רוצה להגיד לי כמה זה 100 כפול 100?
הילד שלעג תמיד לדן מצביע
הילד: התשובה היא 1000.
דן מצביע
רונית: כן, דן?
דן: הוא טועה, זה ממש לא נכון. 100 כפול 100 זה 10000 ולא 1000.
רונית: ואתה צודק.
אתה, פעם הבאה שאתה לועג למישהו אחר, קודם נראה אם אתה יכול לפתור תרגיל פשוט, ואז תדבר.
כל הכיתה צוחקת
הילד יוצא החוצה וסוגר את הדלת בחוזקה

בהפסקה
כל הכיתה סביב דן
מעודדים אותו ומחמיאים לו
מנהלת בית הספר מגיעה
המנהלת: דן?
דן: כן?
המנהלת: בוא איתי רגע, אני רוצה לדבר איתך.
דן והמנהלת הולכים

כעבור שעתיים…
רוני, רועי ודן יורדים במדרגות
הם רואים את רונית ודן מתלחששים
החבורה הסודית מתחבאת

דן: כולם להיות בשקט.
רוני + רועי: ברור, ברור.
רונית: אבל זה חשוב שאף אחד ידע.
דרור: תשמרי על סודיות. אף אחד לא רואה אותנו עכשיו, נכון?
רונית: נראה לי שלא.
דרור: יופי.
רונית: אז תביא לי את זה עכשיו.
דרור נותן לרונית מעטפה
רועי לוחש: זאת בטח מעטפה עם כסף.
רוני: נכון.
דרור: את זוכרת מה לעשות, נכון?
רונית: כן. טוב, נתראה אחר-כך.
דרור: להתראות.
רונית: ביי.
דרור ורונית הולכים לכיוונים שונים
החבורה הסודית נעמדת
רוני: אוף, זה אבוד.
דן: נראה לי שהפעם היא צודקת.
רועי: מה אבוד?
דן: שנגלה מה הם זוממים.
רועי: אז מה? אתם רוצים לרדת מהרעיון?
רוני: לא יודעת.
דן: ניתן לזה עוד צ'אנס. אם זה לא יצליח…
רוני: אז אין ברירה.
רועי: טוב. אגב, דן, מה אתה אומר?
דן: מה אני אומר על מה?
רועי: על מה שהמנהלת אמרה לך?