כישופים אפלים 2 – פרק 30: התפוח המורעל, חלק א'

היא שמה את התפוח במקום מוחבא, ולא בזבזה זמן והלכה לשוחח עם ארבעת החברים. קורנליה תקבל את מבוקשה, ואם לא, היא לא תחוס עליהם. לפחות לא על אריק. היא ידעה טוב מאוד שהמוות שלו מתקרב. ויכול להיות, שגם של פיטר, מאי וג'ון. או שהיא תיתן להם להיות בחיים ופשוט תשאיר אותם לסבול.
אריק, פיטר, מאי וג'ון שמו עין על קורנליה, ומיהרו לחזור לחדרם כשראו שהיא יוצאת מהחדר המסתורי. הם ניסו להיראות אדישים כשקורנליה קראה להם שהיא מעוניינת לשוחח איתם. הם ידעו שזה יגיע, למרות שלא חשבו שזה יקרה כל-כך מהר.
הם ירדו במדרגות, וראו את קורנליה חוסמת את מעברם בעיניים מצועפות. היא הביטה בהם שניות ארוכות, ואז נתנה להם לעבור. "שבו!" הפטירה לעברם.
אריק לא חשב שהוא יכול לפחד כל כך הרבה פעמים צפופות אחת לשנייה. הם התיישבו אחד ליד השני – מימין פיטר ואריק, ומשמאל מאי וג'ון. ג'ון הרגיש לא ממש קשור, אבל עדיין ידע שחייו בסכנה. או לפחות כך הוא חשב.
"אריק, אני מבקשת ממך את השרשרת שלך." פתחה קורנליה.
"למה את צריכה אותה בכלל?" מחה אריק.
"אני זאת ששואלת כאן את השאלות!"
אריק שתק.
"קדימה, אריק. קדימה," היא התקרבה אליו ופיתתה אותו, "בשביל מה אתה צריך שרשרת חסרת-טעם כשהיא יכולה להועיל מאוד למישהו אחר?"
"רגע, רגע." אמר אריק, "אם היא חסרת-טעם, בשביל מה את צריכה אותה?"
"לא, לא, לא, אריק. לא הבנת אותי." אמרה קורנליה, "השרשרת חסרת-ערך בשבילך. ואילו בשביל אחרים היא רק מועילה."
"את סתם משקרת!" אריק ניסה להיות בטוח בעצמו.
"באמת, אריק? ככה אתה חושב?" היא היתממה. "בוא נראה. בוא נחשוב ביחד. מהפעם שקיבלת את השרשרת הזו, האם היא הועילה לך במשהו?"
אריק לא ענה.
"או שהיא גרמה לך נזק?" היא הנהנה וניסתה לשדל אותו לתת לה את השרשרת שלו.
"תפסיקי להסיט אותו!" התפרצה מאי.
קורנליה הפנתה את פניה אליה. "סליחה?" היא הייתה רגועה, "למה את מתערבת?"
"את דוחפת אותו לעשות מעשים רעים!" הייתה מאי בטוחה בעצמה, ואז פנתה לאריק. "אל תקשיב לה, אריק!"
"תסתמי כבר!" היא צרחה בטעות.
השתררה דממה.
ואז קולה הרגוע ביותר – או כך היא לפחות ניסתה – של קורנליה הדהד בחדר. "אני מבקשת, בפעם האחרונה," המשיכה קורנליה, "את השרשרת המוזהבת שלך, אריק."
הייתה שתיקה, עד שאריק ענה. "אבל היא לא אצלי."
"אם כך, איפה היא?"
"אני לא יודע. איבדתי אותה." הוא המציא.
"שקרן," זרקה לעברו. היא נעמדה ולקחה את פיטר. היא החזיקה בו כל כך חזק וזה כאב לו. אריק הבין שהיא איימה עליו. היא הוציאה סכין מכיסה והחזיקה אותו ליד גרונו של פיטר. "כדי לך מאוד לא לשקר לי!"
"אבל אני לא משקר!" צעק אריק.
קורנליה הצמידה את הסכין לגרונו של פיטר, והוא חצי-נגע חצי-לא. פיטר התנשף. הוא ידע שאריק משקר. "אריק… אריק, בבקשה… אני מתחנן…" פיטר בקושי הצליח לדבר בלי שהסכין ייפגע בו. קולו היה חרישי. הוא נאנק.
"נו?" קורנליה הרימה את קולה. "אז מה אתה מחליט? שרשרת מטופשת מזהב, או את חברך הטוב פיטר? ההחלטה כולה שלך."
אריק לא חשב פעמיים כששמע מה שהמכשפה אמרה. הוא הוציא מכיסו את השרשרת ושם אותה על השולחן. "הנה," אמר, "קחי את השרשרת ותחזירי את פיטר!"
קורנליה לקחה בזהירות את השרשרת, ודחפה את פיטר לאריק ומאי. הוא נפל עליהם.
"סוף-סוף! השרשרת!" התלהבה קורנליה.
"הנה! קיבלת את מה שרצית! עכשיו אנחנו יכולים ללכת מכאן?" שאל ג'ון ונאנק.
קורנליה צחקה.
דלת הכניסה שהייתה פתוחה נטרקה בחוזקה. דלת החדר הסודי נטרקה אף היא בפתאומיות. שתי דלתות נוספות נטרקו מכל הכיוונים. הם היו כלואים.
"אתם תלכו," אמרה קורנליה, "כשאני אחליט."