כישופים אפלים 2 – פרק 27: ביתה של המכשפה, חלק ב'

למחרת בבוקר, אריק נזכר שהפסידו יום לימודים, וישאלו אם מישהו ראה אותם. כשסיפר על כך למאי, לפיטר ולג'ון הם אמרו "לא הפסד כזה גדול".
קורנליה הייתה קצרת רוח. "קחו. הנה ארוחת הבוקר שלכם." היא הגישה להם על שולחן עץ לא גדול במיוחד קעריות עם סלט וירקות שאריק לא ראה בחייו. כשטעם, לא התפלא שהסלט לא טעים. אבל מה חשבת באמת שהיא תגיש? חשב לעצמו, מה היא כבר יכולה להכין לנו? והאמת, יפה בכלל שהיא הגישה לנו סלט ירקות.
מאי ופיטר הביטו באריק ובג'ון במבט של גועליות מהסלט. "אנחנו הולכים לעשות סיבוב בחוץ." אמרה מאי וקמה מהשולחן. בעקבותיה גם פיטר, אריק וג'ון.
"אל תתרחקו!" הפצירה בהם קורנליה.
הם לא ענו לה, יצאו מהבית וסגרו את דלת העץ. הרוח הייתה נעימה ונשבה במונוטוניות.
"אני לא מבין למה היא לא משחררת אותנו," ג'ון פצח בשיחה. הם התהלכו מסביב לבית.
"אני לא מופתעת," אמרה מאי, "היא רוצה את השרשרת, ואני מניחה שהיא לא תעזוב אותנו לעולם עד שהיא תקבל את מבוקשה. ואני באמת לא יודעת מה לעשות בנוגע לזה; לאריק אסור בשום-פנים-ואופן לתת את השרשרת ההיא לאף אחד. ובטח שלא למכשפה כזו מרושעת. מי יודע למה היא רוצה את השרשרת המיוחדת, ולמה היא מסוגלת לעשות."
"השרשרת אצלך בכלל, אריק?" פיטר שאל אותו.
"אצלי בכיס. אני לא יודע מה לעשות." השיב לו אריק.
הם הגיעו לפתח הבית לאחר שסיימו ללכת את הסיבוב, וכשג'ון בא לפתוח את הדלת אריק לא אפשר לו. "ששש," אמר לו אריק בלחש.
"מה?" ג'ון שאל.
אריק, פיטר, מאי וג'ון הקשיבו. הם שמעו את קורנליה מדברת בפלאפון: "כן… הם אצלי… הם הבינו למה אני מתכוונת. אני אנסה לדבר איתם היום עוד פעם. השרשרת הזאת שלי. אל תדאג. לא, לא, לא, לא, לא! מה פתאום. אין צורך שתבוא. אני אטפל בהם. איך? יש לי את הדרכים שלי. לא, אני לא ארעיל אותם. לא בלי האישור שלך." אריק קלט שקורנליה ניתקה, ושמע מילים בנפרד שקורנליה מלמלה לעצמה, ואז, כשעשה אחד ועוד אחד הבין את המשפט: "אתה יכול לחלום." מלמלה וצחקה. אריק הבין שהיא הולכת להרעיל אותם, והוא לא הטיל בכך ספק בכלל. הוא לא ידע מה לעשות, ולא ידע איך תרעיל, אבל חשב לעצמו שהוא הולך להיזהר ממנה.

*
כשאריק, פיטר, מאי וג'ון היו בחדרם, סיפר להם את שהבין, ושמח לדעת שגם הם שמעו את מה ששמע, וגם הם הבינו את מה שהבין. "אז מה אנחנו עושים?" שאל אותם.
"ברצינות, נזהרים." אמרה מאי.
"כן, אבל איך? איך נדע כיצד היא תרעיל אותנו?" ג'ון לא ידע אם היא הולכת להרעיל גם אותו, אבל הניח שכן – הרי אם היא תרעיל את אריק, פיטר ומאי אז אני אראה, חשב, ואז תצטרך להרעיל גם אותי. והיא רוצה להרעיל כדי לקחת את השרשרת מאריק, או מפיטר או ממאי; היא לא יודעת איפה אריק שם אותה. והיא תצטרך לגנוב.
"בואו נשים עליה עין," הציע אריק, "ואז נבחין בכל דבר חשוד שהיא עושה."
"אז למה אנחנו מחכים?" שאל פיטר בגיחוך, וארבעתם ירדו מלמעלה.
במדרגות העץ, אריק נעצר ובעקבותיו גם פיטר, מאי וג'ון. אריק נעצר כי ראה באמת את קורנליה עושה משהו חשוד: היא לקחה משהו עטוף בנייר, בגודל של כדור קטן המחזיקים בכל כף היד, ונכנסה לחדר השמאלי ביותר בכל הבית. ואז היא סגרה את הדלת; הם לא יכלו יותר לראות מה היא עושה.
"מזל שהיא לא קלטה אותנו," אמר ג'ון.
"חבל שאנחנו לא יכולים לראות מה היא עושה עכשיו," אמרה מאי. היא התבאסה.
"היא בטח תרצה לדבר איתנו בקרוב, וננסה לגלות עוד פרטים…" אריק המהם.
בכל החלומות הכי שחורים של אריק, פיטר, מאי וג'ון, הם לא היו מעלים בדעתם שמאחורי הדלת היה החדר הסודי ביותר של קורנליה, ששם הכינה את כל הכישופים האפלים ביותר שיכולים להיות, וגם שם, היא הכינה את הרעל הנוראי שהולך להרוג את אריק, שיהיה טבוע בתוך תפוח "מדהים". ומה שקורנליה לקחה איתה לחדר היה התפוח שעטוף בנייר. אריק לא ידע שקורנליה, היא המכשפה המרושעת ביותר בעולם, ושהיא דיברה עם שר האופל האיום והנורא.