כישופים אפלים – פרק 13

כעבור 12:30 שעות

נועם: מה זה המקום הזה?

דנה: קיוויתי שאתם תגידו לי!

זוהר: מה הולך כאן? מה זה, לאן הגענו? בבקשה בבקשה תסבירו לי…

מאי + זוהר + נועם: מה זה המקום הזה? לאן הגענו???

זוהר: טוב, נמאס לי! לאן הגענו?

דנה: נכון, מה זה המקום הזה?

נועם: טוב, אוקיי, אני מציע שנתחיל לטייל ונראה מה יקרה, וננסה להבין איפה אנחנו!

דנה: לא… לא! לא! לא! לא! לא! לא! אני פוחדת.

זוהר: אז אני מציעה שנתפצל!
נועם: טוב, נוו…

זוהר: יאללה – משלוש יוצא אני… אני…

נועם: טוב, את הולכת לשם, את לשם, ואני לשם:

דנה: אוקיי, אבל ניפגש פה!

נועם: נתראה

זוהר: … ביי!

מאי: אמאל'ה, אמאל'ה, אמאאל'ה!!! יוו, יש פה אוכל!!!

נועם: טוב, נראה אם יש פה מקום לגור –
טוב, נלך לשם! מצאתי! יא, ממש נעים כאן
אני לא מאמין! מצאתי, מצאתי, מצאתי, מצאתי, מצאתי
_______________________________________________

זוהר: נוו, לא מצאתי כלום, לא, טוב, לא, לא, לא ,לא, לא… זה לא שלא מצאתי, זה שאין כאן כלום.
שרה?????
שרה מוציאה עליה אקדח
שומעים ירייה
זוהר מתעלפת
_______________________________________________

לאחר שעתיים

זוהר קמה ממקומה

זוהר: אה, סליחה… סליחה… אני מצטערת
מה את עושה פה בכלל???

שרה: מה את עושה פה?

זוהר: מה אני עושה פה? לא עניינך! השאלה הגדולה היא מה את עושה פה???

שרה: תגידי לי את קודם
זוהר: טוב, אין לי מושג… אני פשוט מצאתי את עצמי פה! מה את עושה פה? (אם עכשיו את סוף סוף יכולה לומר לי!)

שרה: טוב, זוהר… אה, גם אני! קטע –

שרה: את יודעת שיש לי פה בית עץ, הוא נראה עם חלונות צהובים, גג ירוק, דלת בצבע תכלת ומסביב כחול.

שרה רצה ומתחבאת בזמן שנועם בדיוק בא לזוהר

נועם: את לא תאמיני מה מצאתי!

זוהר: איך אני אוכל לדעת אם לא תגיד לי? נוו… מה מצאת?

נועם: מצאתי לנו מקום איפה לגור בינתיים!!! באמת –

זוהר: באמת?

נועם: כן, נשבע לך…

זוהר: נו, אז… איך הוא נראה?

נועם: טוב, אז ככה: חלונות צהובים, גג ירוק, דלת תכלת ומסביב כחול…

הצילו!!!

דנה: אוי לא, מה קרה?
_______________________________________________

זוהר: נועם? נועם? נועם? אתה בסדר?

נועם מאולף

זוהר: אוי לא!

דנה! דנה! דנה! דנה!!!
_______________________________________________

דנה וזוהר משני הכיוונים רואים את שרה רצה מהכיוון של נועם שמאולף. זוהר דנה רצות אל שרה. דנה וזוהר הספיקו לראות את נועם מאולף והספיקו גם לראות את שרה נכנסת לבית עץ. זוהר ודנה הולכות לבית עץ שלהם והסתכלו מהחלון וראו את שרה מדברת עם מישהו אחר, בזמן שבאותו רגע שרה נעלמה.

שרה: יש לנו בעיה קטנה… הם גילו את המקום שאני מסתתרת בו.

הבוס של שרה: את הלכת בדיוק לאיפה שאמרתי לך? הלכת דרך המנהרה? דרך המפל?

שרה: כן, טוב, אני הולכת לעשות את זה, נתראה!

כעבור חצי יום…

זוהר: טוב, נו, בואי נחזור לבית עץ, אין דרך להעיר את נועם, אני חושבת שהוא יתעורר בעצמו. בואי בינתיים!

דנה: טוב…

כעבור שעתיים…

נועם: נו… בואו נעצור

זוהר: למה אתה כזה?

דנה: אם אתה רוצה תישאר.

זוהר: כן, לא אכפת לנו. אתה רוצה לבוא – תבוא
אנחנו לא מכריחים אותך לבוא איתנו, נכון מאי?

נועם: טוב, אני נשאר פה, אין לי כוח כבר, ביי!

דנה: אוקיי, ביי…

זוהר: בדיוק! ביי!

דנה: טוב, בואי נלך לשם.

זוהר: אוקיי…
תגידי, כשלא היינו ביחד…

בום

נועם צועק
_______________________________________________

שרה: כן, אני מסכימה לזה, עושים את זה, כן?
לוקחת אקדח

הבוס של שרה: זהו, פשוט תהרגי אותם
_______________________________________________

שרה: טוב, אני הולכת לעשות את זה

הבוס של שרה: אבל לא מפריע לך?

שרה: מה?

הבוס של שרה: את יודעת

שרה: אה, ממש לא.
לא מפריע לי שזוהר היא אחותי;
אתה יודע מה היא עשתה לי ואני לא אסלח לה על זה!
עכשיו היא צריכה לשלם על זה!

הבוס של שרה: בהצלחה!

שרה: נתראה.
_______________________________________________

זוהר: בואי נמשיך ללכת.

דנה: טוב, נמשיך להסתובב.

זוהר: תגידי דנה, הצעקה ששמענו, זאת לא הייתה הצעקה של נועם? את לא חושבת ככה?

דנה: לא יודעת, לא ממש נראה לי. אני חושבת שלא!

זוהר: איך לא נראה לך? זאת הייתה הצעקה שלו!

דנה: טוב, אם את חושבת, אין סיבה שאני לא אסמוך עלייך.

זוהר: אז חייב להמשיך לחפש.

דנה: אז למה את מחכה?
_______________________________________________

דנה: את יודעת ש… אההה!!!!

זוהר הסתובבה לרגע ושמעה את הצעקה של דנה ולא מצאה אותה
_______________________________________________

דנה נפלה לתוך בור עמוק, משהו מתחת לאדמה…
דנה מתעלפת.

לאחר שעתיים…

זוהר: את בסדר?

דנה: מי את?

זוהר: מה קרה לך?

דנה : יש לי סחרחורת. מי את בכלל?

זוהר: אני זוהר. החברה הכי טובה שלך!

דנה רצה

נתקלת בנועם וממשיכה

דנה: איפה אני?

זוהר: מה קורה כאן?
משהו מוזר קורה כאן! אני לא מבינה כלום…

נועם וזוהר רבים

זוהר: מה אתה עושה, משוגע?

נועם: את התחלת! אני הגנתי על עצמי!

זוהר: לא נכון, שקרן!!!

נועם: מה לא נכון?

זוהר: אתה התחלת לריב איתי! אני לא יודעת מה קרה לך…

נועם: על מה את מדברת?

זוהר: מה זאת אומרת?

נועם: טוב עזבי לא חשוב.

זוהר: למה התחלת לריב איתי?

נועם: אין לי מושג על מה את מדברת! את פתאום באת התחלת להרביץ לי! אני הגנתי על עצמי!!

זוהר: כן בטח…

נועם: רגע, יכול להיות ש… ש…
זוהר: שמה?

נועם: לא, כלום…

דנה: איפה אני? מה זה המקום הזה?

איפה זוהר? איפה נועם?

הלו! יש כאן מישהו???

שרה? נועם? זוהר?

מה זה המקום המוזר הזה?

זוהר: נו… על מה אתה מדבר?

נועם: לא, על כלום.

זוהר: אתה יודע איפה מאי?

נועם: לא… חשבתי שהיא הייתה איתך.

זוהר: כן נכון, אבל היא פתאום נעלמה!

נועם: איך זה יכול להיות?

זוהר: זה מה שאני מנסה להבין.

נועם: רגע…

זוהר: מה?

נועם: את לא קולטת?

זוהר: לא קולטת מה?
_______________________________________________

דנה: הלו!
יש כאן מישהו? הלו!
זוהר? נועם? שרה ?

איפה אני, למען השם?

זוהר: נועם? אתה מקשיב לי?

נועם: אני חושב.

זוהר: על מה? אתה יכול לשתף אותי! הלו…

נועם: רק רגע.

זוהר: אחח… אני לא מרגישה טוב.

נועם: זוהר! זוהר!

זוהר מתעלפת

נועם: זוהר! זוהר! זוהר!

דנה: יש כאן מישהו?

הלו! נועם? זוהר? זוהר! את שומעת אותי!

זוהר!

נועם: זוהר! את שומעת אותי! זוהר!

אין לך דופק… את לא נושמת!

זוהר! זוהר! זוהר!!!

אם את שומעת אותי עכשיו, אז רק תדעי שאני אוהב אותך, תמיד אהבתי אותך!

זוהר!! זוהר!!!

לפני 24 שעות…

— נועם נזכר במה שקרה; איך הגיעו למקום הזה —

זוהר: שרה! שרה!

נועם: טוב היא לא כאן…

דנה: אז מה אתה מציע לעשות?

נועם: לא יודע.

זוהר: אז בוא נמשיך. הרי אין לנו מה להפסיד.

דנה: נכון, היא צודקת.

נועם: טוב, נמשיך!

הולכים – נועם עוצר אותם

נועם: רק רגע!

דנה: אוי לא!

זוהר: נועם, מה עכשיו?

נועם: אני מזכיר שקל מאוד ללכת לאיבוד; אני מציע שנחזור!

זוהר: אבל למה?

דנה: אז אולי רק נחצה את הנחל שיהיה עוד מעט ואז נחזור?

זוהר: נכון, היא צודקת. אולי משם נראה אותה!

נועם: מה הסיכויים?

זוהר: נו… אין לנו מה להפסיד!

נועם: טוב, אבל חוזרים אחרי שחוצים את הנחל.

דנה: חוזרים!

זוהר: מבטיחה.

נועם: אוקי אז בואו נמשיך עוד קצת.

הולכים

_______________________________________________

זוהר: הנה

דנה: כאן הנחל!

נועם: טוב בואו נחצה.
למישהו יש בעיה להרטיב את הנעליים שלו?

מאי: לא!

זוהר: גם לי אין בעיה!

נועם: גם לי לא… אז, – יאללה בואו נתקדם.

חוצים את הנחל

זוהר כמעט נופלת ונועם מציל אותה

~ זוהר ונועם מחייכים אחד לשני ~

זוהר: חצינו.

דנה: מישהו רואה אותה?

נועם: אני לא

זוהר: גם אני לא.

דנה: גם אני לא.

זוהר: חבל

דנה: באסה

נועם: רגע נראה לי שאני רואה אותה, יש שם מישהי
בואו נתקדם מהר לפני שהיא תברח ונאבד אותה.

זוהר: כן אני חייבת לדבר איתה

דנה: אבל זה מוזר

נועם: למה?

דנה: כי אני לא רואה כלום

נועם: אז בואו נמהר!

זוהר: עכשיו!!!

— זוהר, נועם ומאי רצים —

זוהר: שרה! שרה!

נועם: שרה! שרה!

דנה: שרה! שרה!

זוהר: חכי רגע!

נועם: זה אנחנו! מאי, נועם וזוהר! שרה!

דנה: שרה! שרה! שרה!

– עוצרים –

נועם: היא ברחה מאיתנו, אני לא רואה אותה!

זוהר: גם אני לא! בואו נמשיך למהר!!

דנה: שרה!
הבוס של שרה: ברחת מהם?

שרה: אני חושבת

הבוס של שרה: תמשיכי למהר, עוד מעט הפתח ושעון החול ייעצר

שרה: ביי! הייתי כאן, אני רצה!

דנה: איפה היא?

נועם: ברחה!

זוהר: עכשיו גם נכנסו לאיזשהו יער…

נועם: אני לא מכיר אותו.

דנה: גם אני לא, למישהו יש רעיון מה עושים עכשיו?

זוהר: אני מציעה שנמשיך מהר ונחזור מהר לפני שיחשיך. אני בטוחה ששרה ראתה אותנו והיא מחכה לנו שם בכלל, ואנחנו צריכים לבוא אליה כמה שיותר מהר, לפני שתחשוב שדמיינה אותנו. וחוץ מזה – היא החברה הכי טובה שלי, והדבר האחרון שאני רוצה זה לאבד אותה. הקיצר – בואו ומהר!!!

נועם: טוב, אני לא מתנגד.

דנה: אז, גם אני עכשיו לא.

זוהר: טוב; אז בואו

נועם, זוהר ודנה רצים

זוהר: שרה! שרה!

נועם: שרה! שרה!

דנה: שרה! שרה!

נועם: איבדנו אותה

זוהר: אני מסכימה איתו לגמרי, גם אני לא רואה אותה קרובה לכאן, היא לא פה

דנה: היא ברחה לנו? אבל היא ראתה אותנו!

זוהר: גם אני לא מבינה את זה

נועם: אולי היא לא מדברת איתך

זוהר נותנת לו מבט של: מאיפה הבאת את זה?!

נועם: סליחה, רק נתתי רעיון הגיוני

דנה: רגע, איפה אנחנו בכלל?

זוהר: אני לא מכירה את היער הזה!

נועם: גם אני לא! ידעתי שנלך לאיבוד!

זוהר + נועם + דנה: מה זה המקום הזה?

— נועם מפסיק להיזכר —

נועם: זוהר! זוהר!
את לא נושמת! אין לך דופק…
זוהר משתעלת
זוהר: מה קרה?
נועם: איך זה יכול להיות?

דנה: הלו! יש כאן מישהו?
שרה! זוהר! נועם!
מה זה המקום הזה?

זוהר: איך מה לא יכול להיות? נועם?

נועם: אה, מה? לא כלום…

דנה: זוהר! נועם! זוהר!

זוהר: זאת לא מאי?

נועם: מה?

זוהר: אתה לא שומע אותה?

נועם: את מי?

זוהר: את מאי!

נועם: לא…

זוהר: מה לא? זאת היא!

נועם: זוהר, את התעלפת. את בסדר? מה קרה לך?

זוהר: אני לא מדמיינת!!! זאת היא!!

נועם: זוהר!
זוהר הולכת

זוהר: דנה! דנה!

מאי: זוהר! זוהר!

זוהר: דנה! דנה!

דנה: זוהר??? את שומעת אותי??

זוהר: מאי? זאת את? איפה את??

דנה: אני לא יודעת!

זוהר: את בטח קרובה לאיפה שאני, אבל אין כאן כלום!

מאי: מה זאת אומרת? אז איפה אני?

זוהר: בטח אני מדמיינת…
זוהר הולכת

נועם: איפה זוהר?

נועם הולך

נועם: היא ממש מוזרה קצת בזמן האחרון…
לאן היא רצה?

נועם הולך ורואה מנהרה

נועם: מה זה?

דנה: זוהר! זוהר! את לא!
אני איפשהו כאן! אני בטוחה בזה! זוהר!

זוהר: טוב…
רגע, נראה לי אני יודעת איפה את!
אני מתקרבת אלייך, תגידי לי אם את שומעת אותי יותר טוב.
דנה! דנה! דנה, את שומעת אותי טוב יותר?

דנה: כן, הרבה יותר טוב!

זוהר: טוב, אני אוציא אותך…

שרה רואה את 'נה מדברת לזוהר
שרה מתקרבת אליה, חונקת אותה ובורחת איתה

לאחר שעה…

זוהר: את בסדר?

דנה: מי את?

זוהר: מה קרה לך?

דנה : יש לי סחרחורת. מי את בכלל?

זוהר: אני זוהר. החברה הכי טובה שלך!

דנה רצה

נתקלת בנועם וממשיכה

דנה: איפה אני?

לפני שעה…
זוהר: הוצאתי אותך! סוף סוף! כל כך התגעגעתי אלייך, איפה היית? מה קרה לך?

דנה: יש לי סחרחורת. מי את בכלל?

זוהר: אני זוהר. החברה הכי טובה שלך! מה קרה לך פתאום שאת לא זוכרת אותי?
דנה לחוצה בזמן שרצה

נתקלת בנועם וממשיכה

דנה: איפה אני?

זוהר: תגידי, מה קרה לך את רצה ככה?
ולמה דחפת את נועם?

דנה: מי את בכלל? איך הגעתי לפה?

זוהר: את באמת לא זוכרת אותי?

דנה: לא! נשבעת לך… אני לא מכירה אותך; בחיים שלי לא ראיתי אותך!

זוהר: זאת שרה…

דנה: מה?

זוהר: כלום! בואי איתי, אל תדאגי! אני לא אעשה לך כלום.

דנה: טוב.

נועם: איפה אני? מה זה המקום הזה? איך הגעתי לפה?

משהו מוזר קורה פה… ואני אגלה מה!!

נועם מתקדם במנהרה

הבוס של שרה: את יודעת מה לעשות עכשיו.

שרה: אל תדאג. אני הולכת עכשיו למנהרות.

הבוס של שרה: טוב מאוד, את יודעת כבר שאין לנו הרבה זמן, נכון?

שרה: אל תדאג, הייתי פה!

שרה הולכת

זוהר: בואי נמשיך ללכת

דנה: טוב, נמשיך להסתובב.

זוהר: קרה משהו?

דנה: לא כלום…

זוהר: אז למה את נראית לי עצובה?

דנה: אני לא יודעת אם להאמין לך, שאת… החברה הכי טובה שלי.

זוהר: תראי, אין לי ממש מה להגיד לך, אבל אני מציעה לך להאמין.
מאי: את יודעת איך הגעתי לפה בכלל?

נועם: מה זה המקום הזה?

שרה נכנסת, רואה את נועם

נועם: הלו! יש כאן מישהו?

נועם מסתובב, שרה מתחבאת

נועם ממשיך ללכת, שרה עוקבת אחריו

זוהר: אני לא יודעת מה להגיד לך

דנה: הבנתי הכל.

זוהר: מה הבנת?

דנה: את לא חברה שלי, את סתם משקרת לי!!!

זוהר: מה?!

נועם ממשיך ללכת

נועם: איפה אני בכלל? יש כאן מישהו?

שרה עוקבת אחריו ומתחבאת

נועם: אאההה!!!!

שומעים ירייה

מתברר ששרה ירתה בנועם

נועם: אאההה!!!!

זוהר: תגידי דנה, הצעקה ששמענו, זאת לא היה הצעקה של נועם? את לא חושבת ככה?

דנה: לא יודעת, לא ממש נראה לי. אני חושבת שלא! רגע, נזכרתי!!!!
_______________________________________________
זוהר: איך לא נראה לך? זאת הייתה הצעקה שלו!

דנה: טוב, אם את חושבת, אין סיבה שאני לא אסמוך עלייך.

זוהר: אז חייב להמשיך לחפש!

דנה: אז למה את מחכה?
_______________________________________________

זוהר: אז יש לך רעיון איפה הוא יהיה?

דנה: את שואלת אותי? אם כבר אז אני אשאל אותך!
את הרי יותר חכמה ממני…

זוהר: תודה, אבל זה לא הזמן עכשיו.

דנה: אני מבינה. אבל יש לך רעיון?

זוהר: אני יודעת!

דנה: מה?

הבוס של שרה: איך הוא היה שם?

שרה: אני לא יודעת, אבל זה מאוד מוזר.

הבוס של שרה: אני מסכים איתך, אבל תהרגי אותו באמת עכשיו, הרי הוא איתך. אל תירי בו חץ הרדמה! תהרגי אותו, עכשיו!!!!!!!

שרה: אוקיי…
שרה הולכת

דנה: נו, מה??

זוהר: במקום שאת היית! חטפו אותו, מסתובבים כאן פושעים!

דנה: נזכרתי!! חנקו אותי…

זוהר: מסתובבים פה רוצחים?
אין אף אחד כאן חוץ ממני, ממך, מנועם ומ… שרה!

דנה: מה? אני לא מבינה…

זוהר: מה קורה כאן?
משהו מוזר יש פה! אני לא מבינה…
איך זה יכול להיות?

זוהר ומאי חופרים
כשסיימו…

זוהר: טוב, מי מבין שתינו נכנסת?

דנה: לא אני…

זוהר: טוב, אז אני.

דנה: סליחה, זוהר… אני מצטערת!

זוהר: זה בסדר, אין לי ברירה אחרת.
וחוץ מזה, זאת הייתה טעות שלי, אני שכחתי ממנו, ובאתי להציל אותך!
אני חייבת לו את זה!!

דנה: אני מאוד מבינה אותך.
בהצלחה!

זוהר: תודה.

דנה: אני מחכה לך כאן!

זוהר: טוב. הייתי כאן! ביי…

נועם קשור ומעולף במערה,
זוהר נכנסת

זוהר: נועם? נועם?

אתה כאן?

זוהר יורדת במדרגות

זוהר: נועם?

שרה מתקרבת לנועם

זוהר ליד נועם, אך היא לא רואה אותו

שרה מתקרבת

זוהר: את?!

שרה: אני?

זוהר: איפה נועם? מה את עושה פה?

שרה: למה את חושבת שנועם פה?

זוהר: אני לא יגיד את זה לך…

שרה: למה? זוהר, מה קרה לך?

זוהר: איפה נועם?

שרה: אני לא יודעת…

זוהר: מה את עושה פה? לא כדאי לך להתעסק איתי…

שרה: מה את עושה פה?

זוהר: באתי לחפש את נועם…

שרה: הוא לא פה!

זוהר: אז מה את עושה פה בדיוק?

שרה: מצאתי מקום, למה את שואלת?

זוהר: אל תתעסקי איתי…

זוהר מוציאה אקדח

זוהר: אני יודעת שהוא פה!

שרה: הוא לא, חבל על ההתאמצות שלך…

זוהר: הוא לא פה? אז מי זה?

זוהר מצביעה על נועם ששוכב על הרצפה

זוהר: חבל שהתעסקת איתי, אני חכמה יותר ממה שאת חושבת!

זוהר יורה בשרה

זוהר: נועם, אתה בסדר?

נועם: עכשיו כן…

זוהר: יופי, אני שמחה!

נועם: זוהר, עוד לא אמרתי לך תודה! בלעדייך הייתי נשאר שם…

זוהר: זה בסדר, זה בסדר

נועם: תודה!

זוהר: יש לי רעיון איך לעודד אותך!

נועם: איך?

זוהר: מצאתי מקום פה עם קרח, מה זה כיף שם!
אז חשבתי, אולי נלך כולנו ביחד!

נועם: סבבה מתאים לי!

זוהר: טוב, אז אה… אני אלך לקרוא לדנה!!

נועם: בסדר.

זוהר: היי דנה!

דנה: נו…

זוהר: מה נו?

דנה: מה קורה עם נועם?

זוהר: הכול בסדר, אני אספר לך אחר כך.

דנה: אז למה באת?

זוהר: יש לי רעיון איך לעודד את נועם.

דנה: יופי, נו… איך באמת?

זוהר: מצאתי פה מקום מלא קרח, ואפשר ללכת להחליק שם… הוא מה זה רוצה!

זה טוב שאת גם תבואי?

דנה: כן מעולה מתאים לי…

זוהר: אז בואי, הוא מחכה לנו קרוב!

דנה: אני באה.

נועם: היי דנה, היי זוהר!

זוהר: היי!

דנה: היי!

זוהר: טוב יאללה בוא נלך, זה לא רחוק מכאן.

נועם: בואו

דנה: אני באה!

נועם: נו…

דנה: זה עוד רחוק?

זוהר: מה פתאום! הנה זה, הגענו!

נועם: וואו…

דנה: וואו…

נועם: איזה מקום מדהים!

זוהר: אני יודעת…

דנה: טוב למה אתם מחכים? בואו!

לאחר שעה…

זוהר: נו…

נועם: מה נו?

זוהר: אני הצלתי אותך! מה אתה רוצה ממני?

נועם: כן בטח!

זוהר: נשבעת לך!!!!

נועם: אז מה את מקשקשת ששרה הייתה שם?

זוהר: סליחה באמת! רק אמרתי לך שאני חושבת שהיא זאת שחטפה אותך!

נועם: מאיפה הבאת את השטות הזאת?

דנה: אתם מוכנים להפסיק לריב?

זוהר: טוב מה אתה תקיף אליי, מטומטם?

נועם: אני מטומטם? מי שמדברת…

דנה: סליחה, אתם מוכנים להפסיק לריב?

זוהר: נו דיי כבר מה אתה רב על כל שטות, תינוק?

נועם: אני תינוק? אני?

זוהר: כן אתה!

נועם: בסדר! בסדר, כן!
אני פה הוא התינוק!

זוהר: וואי, אולי תסתום?

נועם: מה את חופרת? מאיפה השטות הזאת ששרה חטפה אותי? היא החברה הכי טובה שלך, חשבתי! מה, לא ככה????

דנה: אתם לא מקשיבים לי בכלל?? דיי לריב!! אנחנו לבד פה!!!!

שרה נכנסת

שרה: היי היי! נועם!
למה אתה מדבר אליה ככה?

זוהר: שרה?

נועם: זוהר חושבת שאת חטפת אותי!

דנה: זוהר, מה קרה?

זוהר הולכת

נועם: היי זוהר! לאן את הולכת?

זוהר: למקום שלא אתה ולא שרה נמצאים בו!

נועם: אבל…

זוהר: אני לא רוצה לשמוע אותך בכלל!!

דנה: אני גם הולכת.

לאחר שלושה ימים

דנה: מה עושים עכשיו?

זוהר: לא יודעת, אין לי מושג, בינתיים שבי תשתי משהו, שלא תתיבשי!

דוד: מי אתם?

דנה: השאלה היא מי אתה…

דוד: מה אתם עושים פה?

דנה: השאלה היא מה אתה עושה פה…

בקצה השני של המקום…

ים: איפה הסוכן? הוא כבר היה צריך להגיע מזמן.

שרה: נכון, אבל אל תדאגי. הוא מחפש כנראה עוד את השרשרת. ברגע שהוא ימצא את המיועד או את המיועדת, יהיה לו כבר הרבה יותר קל לדעת איפה השרשרת.

ים: זה לא יכול להיות! אני יוצאת לחפש אותו!
_______________________________________________

כשיצאו…

ים: נו… איפה הוא? הוא כבר בטח התרחק. אני מקווה מאוד שלא קרה לו משהו…

שרה: אל תדאגי, הוא יחזור!
_______________________________________________

בקצה השני של המקום…

דוד: אל תזוזו מילימטר! יש פה שדה מוקשים!

זוהר: מה? שדה מוקשים? איך זה יכול להיות?

דוד: אתם לא במקום הנכון! עוד לא שמתם לב?

ים: היי, הנה אתה! סוכן 000 חיפשתי אותך!

זוהר + מאי: סוכן?

זוהר ודנה בורחות מהמקום ולא מפסיקות לרוץ!

דוד: חכו, השעון חול עומד להיגמר! אל תזוזו!!!

זוהר: אל תקשיבי לו, רוצי יותר מהר!!!

דנה: חכי שנייה, מי זה?

ג'ק: אני ג'ק!

זוהר: אני זוהר!

דנה: אני דנה!

ג'ק: זוהר ודנה?

רוצו! אסור שהוא יתפוס אתכם. אתם לא במקום הנכון!

דנה: אז איפה אנחנו?

ג'ק: אחר-כך!

דוד, ים ושרה תופסים את ג'ק

דוד: תקשרו אותו מהר! שעון החול עומד להיגמר!

ים: רק יש בעיה…

דוד: מה?

ים: אנחנו בהר הפצצה!

שרה: יש רק עוד 10 שניות! יותר מהר!

זוהר: שמעת אותם?

מאי: יש פה פצצה!!!
10…
9…

שרה: יותר מהר!
8… , 7…, 6…

זוהר: יש עוד 5 שניות!

דוד: יש עוד 4 שניות!

דוד, ים ושרה מתרחקים מהמקום למקום המחבוא שלהם (לקצה השני)

דנה: איך נספיק לרדת מההר ב 4 שניות? אם אנחנו לא יורדים –ההר מתפוצץ יחד איתנו!

דוד: קחו אותו! תקשרו אותו במחבוא! אתם שומעות מה שאני שומע?

דנה: זוהר, יש פה הר געש באזור, כי יש לי הרגשה שהוא עומד להתפוצץ.
3…
2…

זוהר: בקשר להרגשה שלך – ההר געש מולנו!

דנה: מה את מציעה?

זוהר: תקפצי… עכשיו!!!
1…
000…

לאחר ההתרסקות…

זוהר: את בסדר?

דנה: כרגע התרסקתי, תאמיני לי, אני לא בסדר!

במקום המחבוא…

דוד: מי אתה? איך קוראים לך?

ג'ק: מי אתה?

דוד: איך קוראים לך?

ג'ק: ג'ק…

דוד: ג'ק? אתה…

דנה: דרך אגב, איפה אנחנו?

זוהר: אין לי מושג.

תגידי, מי זה הילד הזה שהיה מקודם?

דנה: אני לא יודעת, אבל אני הולכת לברר. את באה?
זוהר: אני איתך בכל מקום, תמיד!!!

דנה וזוהר הולכות

הן מגיעות לגשר

הגשר מתמוטט ועומד ליפוך

דנה: הגשר מתמוטט! הוא נופל!

זוהר: תחזיקי חזק!

לפני שלושה ימים…

נועם: מה קורה?

זוהר: מה קורה?

נועם: את כועסת?

זוהר: אתה?

נועם: את יודעת מה?

זוהר: מה?

נועם: בואי פשוט לא נדבר על זה.

זוהר: סבבה. אני כבר שכחתי.

נועם: טוב, גם אני.

זוהר: אתה כועס?

נועם: על מה?

זוהר: נו…

נועם: לא, את?

זוהר: טוב, עזוב… בוא לא נדבר.
נועם: זוהר, רציתי להגיד לך כבר הרבה מאוד זמן, מאז ששרה נעלמה, ולא ידעתי איך להגיד לך את זה.

זוהר: מה?

נועם: רציתי להגיד לך, ש…

דנה נכנסת

דנה: אוי, סליחה.

זוהר: לא, את לא מפריעה. טוב שבאת.

דנה: לא, לא, לא, לא… זה בסדר.
אני כבר הולכת. לא הייתי כאן!

זוהר: לא! בואי תישארי.

נועם: כן, אנחנו לא מדברים.

דנה: טוב.
אז… השלמתם? מה קורה אתכם?

אף אחד לא עונה

דנה: סליחה ששאלתי.

נועם: לא… זה בסדר!
אין לך על מה להתנצל.

זוהר: אנחנו פשוט מנסים לשכוח, מכל מה שקרה.

דנה: הבנתי.

שרה נכנסת

שרה: הבאתי מים, מהבאר.
מישהו צמא?

אף אחד לא עונה

שרה: טוב, לא חשוב.

שרה שמה את המים על השולחן

שרה: מקום נחמד באמת כאן, הבית-עץ הזה.

אף אחד לא עונה

שרה: אני לא מבינה… את עוד חושדים בי?

נועם: לא! לא… מה פתאום!

שרה: אז… מה קרה?

זוהר, הכול בסדר?

זוהר: מה? אה… לא, כן. הכול בסדר.

שרה: ומה איתך, דנה?

דנה: מה איתי?

שרה: הכול בסדר?

דנה: אה. כן, כן, כן… בטח, הכול בסדר.

שרה: נועם, אתה יכול לבוא רגע? אני רוצה שנייה לדבר איתך…

נועם: כן אני בא.

שרה ונועם הולכים

דנה: זוהר, הכול בסדר?

זוהר: כן, בטח.

דנה: לא נראה לי…

זוהר: לא, באמת שהכל בסדר.

דנה: מה, את אוהבת אותו?

זוהר: לא, מה פתאום! מאיפה הבאת את זה?

נועם: לאן את לוקחת אותי?

שרה: זאת הפתעה.

נועם: נו תגלי לי.

שרה: אבל אז זאת לא תהיה הפתעה.

נועם: טוב…

שרה חוטפת אותו

דנה: לא יכול להיות.

זוהר: מה לא יכול להיות?

דנה: שאת לא אוהבת אותו. זה ברור שכן. עכשיו את סתם משקרת לי.

זוהר: לא אני לא.

דנה: בטח…

זוהר: נשבעת לך!

דנה: טוב, טוב.

זוהר: את?

דנה: מה אני?

זוהר: את אוהבת אותו?

דנה: לא מה פתאום.

זוהר: טוב.
כמה זמן לוקח להם? מה הם עושים?

שרה: תסתכל לי בעיניים.

נועם מסתכל

אני סופרת עד עשר, ואתה תירדם.

1,2,3,4,5,6,7,8,9,10

נו… מה קורה??? למה הוא לא נרדם? משהו פה לא טוב.
שרה מתקשרת

הלו? הוא לא נרדם! אני לא מצליחה להפנט אותו!

טוב, ביי.

שרה: זוהר, את יכולה לבוא רגע?

זוהר: למה?

שרה: אני רוצה להגיד לך משהו.

זוהר: איפה נועם?

שרה: נו… בואי שנייה!

זוהר: טוב.

דנה: בהצלחה!

זוהר: כן, מה את רוצה?
רגע, איפה נועם בכלל?

שרה חוטפת את זוהר

דנה: טוב, אני התהלך קצת.

מאוד משעמם פה, ובמיוחד אם אני לבד כאן…

דנה הולכת

אאההה!!!!

שרה: תסתכלי לי בעיניים.

זוהר מסתכלת

אני סופרת עד עשר, ואת תירדמי.

1,2,3,4,5,6,7,8,9,10

יש!!!

שרה מתקשרת

שרה: היא נרדמה, הצלחתי להפנט אותה. התכנית יוצאת לדרך!

טוב, ביי.

שרה: מעכשיו, את תעשי כל מה שאני יגיד לך לעשות.

תהפנטי את נועם! עכשיו!

דנה: מה זה המקום הזה? איך הגעתי לכאן?

דנה מגיעה למנהרה

דנה: טוב, אני… אני אלך, ואחזור לפה פעם אחרת.

הולכת

זוהר: נועם, תסתכל לי בעיניים.

נועם מסתכל

זוהר: אני סופרת עד עשר, ואתה תירדם.

1,2,3,4,5,6,7,8,9…