כזה וכזאת – פרק 1

"דניאלה!" אמא קוראת לי
"מה?" אני עונה בחוסר שקט בולט.
"כמה שעות את עובדת היום?"
"6 שעות"
אוף.. למה אני בכלל צריכה את העבודה המעצבנת הזאת… אני לא משתמשת בכסף הזה בכלל לעצמי. למרות שככה זה, אמא שלי כמעט ולא מרוויחה בעצמה והיא צריכה להאכיל אותי ואת עידן אחי הקטן. היא חייבת את עזרתי..
אמא שלי עובדת בתור קופאית הסופר. היא עובדת מ8 בבוקר עד 11 בלילה, כך שאחי עידן נמצא כל היום בצהרונים ואצל חבריו, ואני הולכת לעבוד מיד אחרי בית הספר.
אמא שלי הייתה אשה שמחה לפני שאבא נפטר. כשהוא נפטר אני הייתי בת 8 ואמא הייתה בהריון עם עידן, אשר היום הוא בן 6.
אין לי הרבה זכרונות מאבא. רק הטיולים המשפחתיים שלנו כל שבת. אני אמא והוא היינו נוסעים כל שבת למקום אחר בארץ.
כשהייתי בת 6, שנתיים לפני שנפטר, חלה במחלת לב לא ידועה. תחילה היינו אופטימיים, היה שיפור במצבו. בגיל 7, המחלה שלו חזרה, ושנה אחר כך נפטר.
"דני, עידן, אני יוצאת!"
"ביי אמא" צעקתי לה בזמן שהכנתי לעידן כריך עם גבינה.
"לא רוצה גבינה!" אמר עידן כאשר בא לראות אם היום גיוונתי לו בכריך.
"אפשר שוקולד? בבקשה בבקשה בבקשה!"
"עידנקה אני מצטערת אבל שוקולד זה יקר. גבינה יותר בריאה ואתה יודע שצריך לחסוך כמה שיותר. שוקולד עולה כפול מגבינה!"
"אבל כל יום גבינה! לכל החברים יש שוקולד ורק לי לא!"
"עידן, בהזדמנות נקנה שוקולד. אני מבטיחה!"
"מבטיחה מבטיחה?"
"מבטיחה מבטיחה".
בית ספר של עידן נמצא ליד בית הספר שלי, כך שאני עדיין יכולה לקחת אותו.
"בי עידני!"
"ביי דניאלה!"
המשכתי לבית הספר שלי ונכנסתי לכיתה. הבנות דיברו על קולקציית המותגים החדשה שיצאה אתמול ברשת פוקס, והן קנו כמעט את כולה. הסתכלתי על החולצה שלי. לא אהבתי את הבגדים שלי. אך תמיד ידעתי מה יתר חשוב. אוכל או בגדים? כמובן שאוכל… :(
"הי דני!!!!" נופפה לי שירן יחד עם שאר הבנות.
"היי שירי" אמרתי בחזרה. הייתי ילדה רזה. כל הזמן רעבה, אבל חייבים לחסוך באוכל. הוצאתי את הכריך שלי והסתכלתי עליו. "למה גבינה?" חשבתי לעצמי. "למה אין לי כסף לאכול כריך חביתה עסיסי מהקפיטריה עם הבנות?". השפלתי מבט.
המורה נכנסה. "מה עם הבחנים במתמטיקה?" שאל אביב.
"בסוף השיעור" השיבה המורה.
קריאת אנחה הגיעה מפי התלמידים.
סוף השיעור הגיע. המורה נתנה לי את הבוחן שלי. "כל הכבוד על העליה בציונים דניאלה. אני מעריכה מאוד את המאמץ שלך" אמרה והגישה לי את המבחן.
-100-
100 אחד עגול. התחלתי לבכות משמחה. אולי כן יש לי עתיד.