כול הדרכים מובילים אלייך(המשך של הסולו)- פרק 2 אסור לקחת דברים מזרים

ואז הבנתי מה אני רוצה להיות.
חזרתי לאמא ובחרתי בחוג בלט בתקווה שיום אחד אהיה כמו הרקדנית מלאת החן שראיתי.
מאז אני רוקדת כבר שש שנים.
שש שנים של אימונים, קושי, זיעה ועבודה קשה אבל שמשתלמת וכלכך ואפילו יותר, אני נהנית מכול רגע.

״ומהתחלה! פדה בורה, פדה בורה וגראן ז׳אטה! יופי אמיל. עדי רגליים למעלה יותר וניצן תפסיקי לחקות את מיקה״
הייתי מותשת והתחיל להינטף ממני זיעה אבל לא הפסקתי והמשכתי להתאמן במרץ.
״כל הכבוד חברה, הייתה חזרה טובה ואל תישכחו להתאמן בבית, ההופעה בעוד חודש ואני לא רוצה פאשלות!״
נגמרה החזרה ויצאתי לבחוץ, מותשת לגמרי. ישבתי על אחד הספסלים וחיפשתי בקבוק מים בתיק.
״שיט״ שכחתי את המים באולם אבל לא היה לי כוח לחזור.
לפתע יד הושיטה לי בקבוק מים, לקחתי אותם ושתיתי אותם במהירות.
״את ממש צמאה אה?״
אמרה היד שהושיטה לי מים.
הרמתי את ראשי והבטתי למעלה וראיתי בחור גבוה, עם כתפיים רחבות, שיער שחור ושרירי אבל לא יותר מדי, בדיוק במידה הנכונה.
״אהה קצת״ עניתי בשקט
הוא הסתכל עליי במבט ציני.
הסתכלתי על הבקבוק ועניתי ״ טוב, קצת הרבה״
הבחנתי בצלקת שהייתה לו על היד.
״איך קוראים לך?״
״מאיה״
״תגידי איה, לא למדו אותך לא לקחת דברים מזרים?״
הייתי מבולבלת, הרי הוא הציע לי.
״אהה אבל אתה הצעת לי״
״נו, ואת מכירה אותי?״
הבלבול גבר עוד יותר אבל גם בגלל שהסתכלתי בעיניו השחורות כפחם בדיוק כמו שערו. הוא לבד מכנס ג׳ינס כהה, חולצה שחורה וז׳קט עור שחור.
״למרות שהייתי שמח להכיר אותך״המשיך.
הורדתי את ראשי למטה, מובכת ולפתע הוא הלך ״ביי איה״
זה מאיה, מה הוא לא מבין.
יש אנשים ממש מוזרים בעולם הזה.
טוב לפחות היה לו דרך מקורית להתחיל איתי.
כלומר, התחילו איתי כבר בעבר אבל בגלל שאני די ביישנית אז לא זרמתי וגם אם כן לא היה לי אומץ להיפגש עוד פעם.
אבל הוא היה שונה הרגשתי אליו סוג של משיכה.
בדרך הביתה עצרתי בקיוסק וקניתי לי קולה ושתי חפיסות שוקולד לבן, בעטיפה הכחולה לא האדומה.
הגעתי הביתה, דפקתי על הדלת וחיכיתי.
אמא שלי פתחה את הדלת.
״אוה, היי מאיה״
״היי אמא״
ציפיתי לחיבוק חם שיעביר לי את כול היום הארוך הזה אבל לא, היא פשוט הלכה לחדר וביקשה ממני לסגור את הדלת אחריי.
אני ואמא ממש התרחקנו מאז שהיא התחתנה שוב.
אאוץ׳.
״מאיה?״ שאלה ניקול הקטנה, הבת של בעלה של אמא שלי (אני לא אוהבת את השם אחות חורגת)
״היי ניקולי״
היא פרשה ידיה לצדדים וחיבקה אותי. קיבלתי את החיבוק החם שלי.
״ניקולי, תנחשי מה הבאתי לך?״
״שוקולד לבן?״
״כן״עניתי
״כן!״ניקול קפצה ושמחה ולפתע עצרה.
״בעטיפה הכחולה, נכון?״