כוח המוח 24- פרק 2/ מה קרה?

אחר השיחה, שיחקתי קצת במחשב ואחר כך הלכתי לישון.
משעמם להיות חולה!!
קמתי ב-16:00 וגיליתי את ליטל רוכנת מעלי בהבעה מודאגת.
———————————————————————
"מה שלום החולה הקטן שלי? הוא מרגיש יותר טוב?" שאלה אהבת חיי.
"אני מרגיש הרבה יותר טוב, כי אני רואה אותך כאן" אמרתי לאהובתי.
"או…… אתה כזה חמודון" היא אמרה ומיד התנשקנו.
היא נתנה לי את השיעורים, ואז עזרה לי לעשות אותם.
שיעורי הבית היו ממש ממש קשים ומסובכים. אני חושב שבלי ליטל לא הייתי מצליח לעשות אותם.
גמרתי את השיעורים, וליטל נתנה לי נשיקה ומיהרה לביתה.
למחרת הרגשתי יותר טוב, והחלטתי ללכת לבית הספר.
באותו יום הבחנתי שסקרלט שוב יושבת לבדה בפינת החצר. בהפסקה הראשונה שיחקתי עם הבנים של הכיתה כדורגל, אך בהפסקה השנייה הלכתי לסקרלט ושאלתי אותה את השאלה שהציקה לליבי. לפניכם השיחה שניהלנו:
אני: "סקרלט, למה את יושבת לבד ולא נמצאת עם אף אחד?".
סקרלט: "אני לא נמצאת עם אף אחד, כי אף אחד לא מעז לדבר איתי".
"בגלל המבטא שלי כולם לועגים לי ולא מוכנים להיות חברים שלי או לפחות לשחק איתי".
"אני מוכן להיות אתך" אמרתי.
"באמת???" סקרלט התרגשה.
"בטח, סקרלט" עניתי ושיחקתי איתה בסולמות וחבלים.
לקראת סוף ההפסקה, סקרלט ניגשה אלי ולחשה באוזניי: "תודה רבה לך, אייל. זאת הייתה ההפסקה הכי מהנה שהייתה לי מאז שהגעתי לכאן!".
"אין בעד מה, סקרלט. גם לי היה כיף!" אמרתי לה.
"אתה רוצה לשחק איתי גם בהפסקה הבאה?" היא שאלה אותי בלחישה.
"ברור" אמרתי.
נגמרה ההפסקה וחזרתי לכיתה.
ברגע שנכנסתי לכיתה, ליטל התנפלה עלי בשאלות.
"איפה היית? למה היית איתה? מה עשית איתה?" היא שאלה אותי.
"ליטל, תרגיעי. סך הכול שיחקתי איתה סולמות וחבלים" עניתי.
"כן, אבל למה דווקא עם סקרלט?" החזירה לי בשאלה.
"למה לא? מה הבעיה בסקרלט?" החזרתי לה גם אני בשאלה.