כוחן של מילים – פרק 9

*היילי*
ניצלנו מהתאונה רק בזכות העובדה שאליסון רואה יותר מידי סרטים.
"כשהג'יפ התקרב אלינו יכולנו לנחש מה עומד לקרות. שלוש שניות לפני שהג'יפ פגע בנו אליסון פתחה את הדלת ומשכה אותי איתה החוצה. התקפלנו לכדור על הרצפה וכשהג'יפ פגע במונית היא התגלגלה מעלינו בלי לפגוע בנו. למזלו של הנהג, הוא ראה מה אליסון עושה וחיקה את תנועותיה, כך גם הוא ניצל. הג'יפ הסתובב במהירות ונסע לצד השני. אליסון ואני קמנו, רועדות.
"וואוו." אמרתי.
"זה היה מפחיד." התנשפה אליסון. הנהג התרומם ונראה היה שהוא בשוק. כמה אנשים רצו אלינו לבדוק שהכל בסדר ואז הנהג התמוטט. ניצלנו את ההתקהלות סביבו וברחנו הצידה.
"מה נעשה עכשיו? בואי נחזור הביתה." אמרה אליסון.
"לא. אני חייבת לפגוש את ויולט. בואי נתפוס טרמפים." אמרתי והרמתי את ידי, תוך שניה נעצרה לידינו מכונית.
"אתן צריכות טרמפ?" שאלה הנהגת.
"כן." אמרתי.
"לאן?" היא שאלה.
"סיליקאט פאלאס." אמרתי.
"אין בעיה – תיכנסו." אמרה הנהגת. אליסון ואני נכנסנו פנימה.
"הייתן מעורבות בתאונה שם עם המונית?" שאלה האישה.
"איך ידעת?": שאלה אליסון.
"טוב, אתן קצת מלוכלכות מעפר ויש לכן שריטות, וגם כולם מדברים על שתי בנות שהיו שם והלכו." אמרה האישה.
"כן, אלה אנחנו." אמרתי.
"אתן בסדר? נפגעתן?" שאלה האישה.
"לא, אנחנו בסדר." אמרנו אליסון ואני ביחד. האישה חייכה והמשיכה לנהוג. אחרי 20 דקות היא נעצרה ליד סיליקאט פאלאס.
"תודה רבה." הודיתי לה.
"בבקשה." האישה חייכה ונסעה משם. אליסון הביאה לי את התיק שלי.
"הוצאתי אותם מהמכונית כשפתחתי את הדלת." הסבירה.
"תודה." אמרתי, לקחתי את התיק שלי ושמתי אותו על הגב. אליסון שמה את שלה ושתינו נכנסנו למלון.
"אוי לא." מילמלה אליסון. המקום היה מפוצץ באנשים. איך נמצא פה את ויולט וג'רמי?
"השעה ארבע ורבע. אנחנו באיחור." אמרה אליסון.
"היינו מעורבות בתאונה, אני בטוחה שהם יבינו." אמרתי. התחלנו להסתובב קצת בלובי של המלון ואז הפלאפון שלי צילצל, זאת הייתה ויולט.
"הלו?" עניתי.
"היילי, מה נשמע?" אמרה ויולט.
"אני בסדר. מה איתך?" שאלתי.
"הכל טוב. תגידי, איפה את ואליסון?" שאלה ויולט.
"במלון. איפה את וג'רמי?" שאלתי.
"גם במלון. איפה את בדיוק? אני לא רואה אותך." אמרה ויולט. אליסון, שעמדה מולי, הסתכלה על משהו מאחורי במבט מוזר.
"שתיכן צריכות להסתובב." אמרה. הסתובבתי.
בצד השני של הלובי עמדה ילדה שנראתה בדיוק כמוני. ניתקתי את הטלפון ואליסון ואני התחלנו להתקדם לכיוונה. גם היא ניתקה את הטלפון ומשכה ביד של בחור בלונדיני שעמד לידה. גם הם התחילו להתקרב אלינו. התקדמנו כמו בתוך סצנה מסרט. כשהם התקרבו ראיתי שגם הם שרוטים ופרועים, מי יודע מה עבר עליהם בדרך. אני בטוחה שזה יהיה מעניין. באמצע הדרך נפגשנו. בחנתי אותה, היא נראתה בדיוק כמוני, בלי שום הבדל. אפילו היה לנו אותו סגנון בגדים. לבחור לידה היה שיער בלונדיני ועיניים בצבע דבש. הם נראו בדיוק כמו בתמונה.
"ויולט." אמרתי.
"היילי." אמרה ויולט.