כוחן של מילים – פרק 4

*ויולט*
-כמה ימים לאחר מכן-
האמא ה-נחמדה שלי הכריחה אותי ללכת לקניות, אז השארתי את ג'רמי בבית ויצאתי. ברגעים אלו אני גוררת את עצמי עם מלא שקיות ששוקלות פי ארבע ממני. נכנסתי הביתה, הנחתי את השקיות והלכתי לחדר שלי. ראיתי את ג'רמי יושב ליד המחשב ומקליד משהו.
":מה אתה עושה?" שאלתי. ג'רמי רק הימהם משהו והמשיך להקליד. נאנחתי ונעמדתי מאחוריו כשאני מציצה במסך.
"מה לעזאזל אתה עושה לי באתר?!" צעקתי עליו.
"סתם, כלום." ענה.
"אתה מתכתב עם היילי! עוף לי מהמחשב!" אמרתי בכעס. ג'רמי משך בכתפיו וקם מהמחשב. התיישבתי והקלדתי במהירות.
"אני מצטערת, היילי, אמא שלי אמרה לי ללכת לקנות כמה דברים וג'רמי נכנס לי לאתר והתכתב איתך." שלחתי מבט כועס אל ג'רמי והוא הביט בי באדישות. קיבלתי תשובה מהיילי.
"בדיוק באתי לכתוב לך שהלכתי לשטוף כלים ושוב אליסון דיברה איתך…"
"איזה קטע! היי, היילי, בא לך שנשלח תמונות שלנו אחת לשנייה? מעניין אותי לדעת איך את נראית." כתבתי לה.
"בכיף! אני כבר שולחת לך." ענתה לי היילי ומיד הופיעה לי הודעה עם הקובץ. פתחתי את התמונה – לא ייאמן.
"ג'רמי, בוא רגע, היילי שלחה לי תמונה שלה – אתה חייב לראות." אמרתי לו. ג'רמי הסתכל על התמונה והפה שלו כל כך נפער שהוא כמעט נגע ברצפה.
"תגידי, מאיפה התמונה הזאת?" כתבתי לה במהירות.
"זה מהטיול השנתי, באותו יום אליסון עשתה את הפדיחה של חייה. היא אוסרת עלי להגיד, היא מאיימת עלי בייסורים." כתבה היילי.
"את פרצת לי למחשב, נכון?" שאלתי אותה.
"מה? ממש לא! אני גרועה במחשבים! למה נראה לך?" היא כתבה לי.
"אני אשלח לך תמונה שלי ותביני לבד." כתבתי לה ושלחתי לה תמונה שלי.
"לא ייתכן, השתמשת בפוטושופ, נכון?" היא כתבה לי.
"לא." עניתי לה.
"זה לא יכול להיות שאנחנו נראות בדיוק אותו הדבר!" כתבה היילי. כן, בתמונה שהיילי שלחה לי הופיעה נערה שנראית בדיוק כמוני – שיכפול של ממש. לפתע צץ רעיון בראשי.
"אליסון עדיין אצלך?" שאלתי אותה.
"כן, למה?" ענתה במהירות.
"תצטלמי עם אליסון ושלחי לי. אני אצטלם עם ג'רמי ואשלח לך ואז אולי נבין מה לעזאזל קורה כאן." כתבתי לה.
"אווקי." רשמה לי. לקחתי מצלמה וג'רמי ואני הצטלמנו (תמונה די יפה! Good hair day). שלחתי במהירות את התמונה להיילי בדיוק כשקיבלתי ממנה תמונה. פתחתי את התמונה וראיתי שם העתק שלי – נערה עם עיניים חומות בהירות, שיער שחור ארוך ועור בהיר. לידה עמדה נערה ג'ינג'ית עם עיניים כחולות מדהימות – אעאעאע הקנאה – זה היה הדבר הכי מוזר שקרה לי.
"אולי יש לכן קרבה משפחתית." הציע ג'רמי.
"אין לי משפחה בצפון-סיטי, לא שאני יודעת." אמרתי.
"כדאי שתבדקי." אמר ג'רמי.
"אווח אליסון.. מה זה העיניים האלה!" כתבתי.
"זה מה שגם אני אמרתי לה בפעם הראשונה שנפגשנו. ולגבינו – אני חייבת לשאול את אמא שלי אם היא איבדה ילדה שהיא תאומה שלי." כתבה היילי ואני צחקתי.
"אני פשוט אשאל אם יש לי משפחה בצפון סיטי." כתבתי.
"אמא שלי בדיוק חזרה, אני אדבר איתך עוד מעט. ביי!" כתבה לי היילי.
"ביי." כתבתי לה ויצאתי מהאתר. זה היה יותר מידי מוזר.