כוחן של מילים- פרק 2

*ויולט*
"תלמידים, שבו במקומותיכם. יש לי הודעה חשובה" אמר מר קרטר. אני וג'רמי התיישבנו במקומנו הקבוע – טור הכי ימני בשורה האחרונה.
"מה נראה לך כ"כ חשוב?" שאלתי את ג'רמי.
"אולי צ'רלי מת" אמר. צ'רלי הוא המורה המרושע למתמטיקה שלי.
"שזה יקרה זה יהיה היום המאושר בחיי" אמרתי וצחקקנו.
"ויולט וג'רמי אתם רוצים לשתף אותנו?" שאל מר קרטר. שתקנו והמורה המשיך בדבריו.
"ההודעה היא שהממשלה החליטה לבטל את התוכנית 'חבר לעט"' אמר מר קרטר.
"יש!"
"לאא"
"אווף!" נשמעו קריאות בכול הכיתה.
"שקט תלמידים, אני רוצה להתחיל" השתיק אותנו מר קרטר.
"אל תדאגי, תמיד יהיה לך את האתר שלך" לחש לי ג'רמי.
אוקי,קוראים לי ויולט ואני גרה בסיליקאט. ג'רמי הוא החבר הכי טוב שלי (אנחנו מכירים מהגן). בסיליקאט למילים יש כוח ובגלל זה כל הזמן אומרים לי 'להיזהר במילים' כי יכול לקרות משהו גדול. זה מעצבן אבל שיהיה.
"ג'רמי הכנת שלט נכון?" שאלתי.
"לא, למה?" שאל והעביר את ידו בשיערו הבלונדיני.
"לדלת של הבית שלי 'כאן גרים בכיף משפחת ויליאם וג'רמי"' אמרתי. כן, כול יום אני וג'רמי מבלים בביתי הקט. אני כבר ממזמן הגדרתי אותו 'כדייר' בבית – הוא חושב אחרת. השיעור נגמר, אני וג'רמי הלכנו לביתי.
"איזה מבאס שביטלו את התוכנית הזאת" אמרתי בעצבנות. הוא הסתכל עלי בשעשוע בעיני הדבש לו – כן ג'רמי הוא חתיך.
"לא נורא, יש לך את האתר שלך וגם ככה יש לך 1897564 חברי עט" אמר. הוצאתי לו לשון והדלקתי את המחשב.
"תני לי להתחבר שנייה לפייסבוק" אמר ותפס בעכבר.
"כן, בטח" אמרתי ודחפתי אותו מעט. התחברתי לאתר וראיתי שרק 18 מחוברים – וואו זה הכי קצת שראיתי מאז שנרשמתי לכאן. פתאום קפצה לי הודעה.
"שלום" היה לה תמונה של אוזניות מסודרות במילה 'love'. נכנסתי לפרופיל שלה.
שם:היילי, כרגע: מחוברת, מצב: חדשה באתר, מוזמנים לשלוח הודעות .
"היי!" כתבתי לה במהירות. התחלנו להתכתב, היא ממש חמודה ויש לה יציאות ממש מצחיקות.
"גם את אוהבת מוזיקה?" שאלתי.
"ברור, ממש אוויר לנשימה. אם אין מוזיקה – תחפשי אותי בקבר" כתבה לי וצחקתי.
"הלוו, אני כאן ואני רעב" אמר ג'רמי.
"קח לעצמך במבה" אמרתי.
"ממש לא, אני חי על אוכל אמיתי" אמר ג'רמי.
"תבשל לעצמך" אמרתי.
"כן, תיפרדי מהמטבח שלך.את לא זוכרת מה קרה שניסיתי לבשל בפעם האחרונה?" שאל. אוי כן, הוא שרף את המטבח בבית שלו והמטבח כאן. יש לו כישרון מיוחד לשרוף מטבחים.מאז אני מחייבת אותו לעמוד 5 מטר רחוק מהמטבח ואני מבשלת.
"אני עסוקה" אמרתי לו.
"אבל אני רעב" אמר ג'רמי שהוא נשכב על המיטה שלי.
"לא אכפת לי" אמרתי.
"אני רעב !" צעק ג'רמי. לפעמים הוא כ"כ ילדותי.
"טווב!" צעקתי.
"אני מצטערת היילי אבל אני חייבת ללכת, החבר הכי טוב שלי חופר לי פה" כתבתי במהירות.
"גם אני, חברה שלי מנדנדת לי שיש בטלוויזיה 'משהו מעניין' בד"כ זה מישהו חתיך מצולם 2195786 פעם" כתבה לי היילי.
"חחח ביי נדבר "
"ביי "
יצאתי מהאתר וסגרתי את המסך וקמתי בעייפות מהכיסא.
"סופסוף הבטן שלי נדבקת לגב" אמר ג'רמי וקפץ ממיטתי. הלכתי למטבח והסתובבתי בפתאומיות וג'רמי היה מאחוריי.
"מה?" שאל.
"אתה לא זוכר את ההסכם שלנו? 5 מטר אחורה !" אמרתי. הוא נאנח והתרחק. אני התחלתי לבשל.