כוחן של מילים – פרק 18

*היילי*
אחרי שקול וטיילור הלכו, לויולט ולי היה הרבה זמן לחשוב.
"יש משהו שעדיין לא הבנתי.." אמרתי לויולט.
"מה?" היא שאלה.
"איך הגענו לכאן?" שאלתי.
"שאלה טובה, נראה לך שאליסון וג'רמי הביאו אותנו הנה?" שאלה ויולט. באותו רגע הדלת נפתחה ואליסון וג'רמי נכנסו לחדר.
"מיליון דולר! מיליון דולר!" קראתי.
"איפה?!" שאלה אליסון והביטה סביב.
"עזבי, מה אתם עושים פה?" שאלתי.
"באנו לבקר אתכן." אמר ג'רמי.
"אתם הבאתם אותנו הנה?" שאלה ויולט.
"לא, אחרי שרצתי לאליסון וטיילור שם את הקיר המוזר הזה בינינו מקס תקע לכן סכין בבטן וברח. אתן קרסתן ואני התחרפנתי. טיילור העלים את הקיר והוא וקול הרימו אתכן ולקחו אתכן לכאן. אני הרמתי את אליסון ובאתי אחריהם." אמר ג'רמי.
"מוזר, הם לא אמורים להרוג אותנו?" שאלה ויולט. לפתע הפלאפון שלה ושלי צלצלו.
"עכשיו אנחנו שווים." הקראנו בקול. אלה טיילור וקול.
"איך יש להם את הפלאפונים שלנו?" שאלה ויולט.
"בואי נבדוק." אמרתי וסימסתי להם את השאלה של ויולט. התשובה לא איחרה לבוא. "כשישנתן התקשרתי לעצמי מהפלאפון שלכן." היה כתוב, ורק עכשיו שמתי לב שלא מופיע לי מספר.
"מילא לשמור את הפלאפון שלך אצלי, אבל בשם טיילור החתיך? קצת הגזמת." כתבתי לו. "תחפשי את קול." ענה לי. נכנסתי לאנשי קשר וחיפשתי באות ק'.
"קול הקולי?!" אמרנו ויולט ואני ביחד. הבטתי בה וראיתי שגם היא עם הפלאפון.
"קול הקולי? אתה רציני?" סימסתי לטיילור.
"הלוו! אנחנו עדיין כאן!" אמר ג'רמי. עזבתי את הפלאפון.
"אז… מה עשית אחרי שקול וטיילור הביאו אותנו לכאן?" שאלה ויולט.
"לקחתי את אליסון לאכסנייה וטיפלתי בה." אמר ג'רמי.
"אוווו…." אמרנו ויולט ואני ביחד.
"כן, ג'רמי כזה חמוד!" אמרה אליסון.
"ויולט, נראה לי שאת צריכה לעבור אלי לחדר ואז תהיה לזוג היונים קצת פרטיות." אמרתי.
"לא מצחיק." אמר ג'רמי. באותו רגע נכנסה אחות לחדר.
"היילי וויולט, נכון?" שאלה. ויולט ואני הנהנו.
"לפי הבדיקות שלכן הכל בסדר. אתן משוחררות." אמרה האחות.
"וואוו, זה היה מהר. כמה זמן אנחנו פה?" שאלתי.
"חמישה ימים." אמר ג'רמי.
"מה?!?!" צעקנו ויולט ואני.
"כן. יש לכן תיק עם בגדים מתחת למיטות. תתלבשו ותבואו." אמר ג'רמי. האחות הביאה לי ולויולט טפסים.
"תתנו את זה לאחות בדלפק הכניסה." היא אמרה ויצאה מהחדר ביחד עם ג'רמי ואליסון. הוצאתי את התיק שהיה מתחת למיטה והתלבשתי בזריזות, גם ויולט התלבשה וכשסיימנו לקחנו את התיקים ויצאנו מהחדר. ג'רמי ואליסון חיכו לנו בחוץ וביחד ירדנו למטה. הבאנו לאחות בדלפק את הטפסים ויצאנו החוצה. תפסנו מונית ונסענו לאכסנייה.
"אייזה מוזר, עברו חמישה ימים." אמרתי.
"מי היה מאמין." אמרה ויולט. ירדנו באכסנייה וכולנו הלכנו לחדר של אליסון ושלי.
"אני רוצה בריכה." אמרתי ונשכבתי על המיטה שלי.
"גם אני." אמרה ויולט.
"אז תלכו." אמרה אליסון.
"אבל.." התחלתי.
"מקס בטוח שאתן מתות, ואם קול וטיילור היו רוצים להרוג אתכן הם לא היו מביאים אתכן לבית החולים." אמר ג'רמי.
"יש משהו במה שהוא אומר.." אמרה ויולט.
"בסדר. אבל לא נהייה שם הרבה זמן." אמרתי. ויולט ואני לקחנו בגיד ים ונסענו לבריכה הקרובה. נכנסנו למים הקרירים.
"מגיע לנו הפסקה, אחרי כל מה שעברנו." אמרה ויולט.
"אההממ.." המהמתי ועצמתי את עיני.
"אז מה, אתן באות לפה הרבה?" שמענו קול מוכר. פקחתי את עיניי וראיתי מולי את קול וטיילור.