כוחן של מילים – פרק 17

*ויולט*
"זה הנשיא, ריין." אמר קול.
"אווקי. מעודד." אמרה היילי.
"איך בדיוק?" שאלתי אותה.
"ראית פעם נשיא ששם לב לאזרחים?" שאלה היילי.
"אולי לא הבנת. הוא רוצה אותנו מתות!!" הסברתי.
"אהה – לא טוב." אמרה היילי.
"רוצות שנמשיך?" שאל טיילור.
"כן." אמרנו היילי ואני.
"כשהייתן בספרייה, קראתן על ההיסטוריה של סיליקאט, ועל השמועה עם התינוקת נכון?" שאל קול.
"כן, אבל מה זה קשור?" שאלה היילי.
"השמועה נכונה. כל חמש שנים נולד תינוק עם כוחות. ריין הוא אחד מהתינוקות האלה. הוא עלה לשלטון בכוח הזרוע והוא דאג לחסל את כל האנשים עם הכוחות." אמר טיילור.
"וכאן אתן נכנסות לתמונה – גם אתן עם כוחות. כשנולדתן נודע לריין שיש לכן כוחות, אבל נוצרה בעיה. אתן שתיים." אמר קול. המשכנו להקשיב.
"אם הוא היה הורג אחת מכן, היא הייתה ממשיכה לחיות בגלל שהשנייה בחיים. החיים שלכן מקושרים, וריין גילה את זה בדרך הקשה." אמר טיילור.
"מגניב!" אמרה היילי.
"לגמרי." אמרתי.
"ריין החליט לעקוב אחריכן ולוודא שלא תיפגשו, כי כל עוד אתן בנפרד הכוחות שלכן לא עובדים. זאת הסיבה שהתכנית 'חבר לעט' בוטלה." הסביר קול.
"כשריין גילה שקבעתן להיפגש הוא החליט לעשות הכל כדי למנוע את זה, אבל מסתבר שממש קשה להרוג אתכן." אמר טיילור.
"למה הוא רצה להרוג אותנו?" שאלה היילי.
"כי הוא יודע שכאשר אתן תתאחדו אתן תהיו יותר חזקות ממנו." אמר קול
"אווקי, וואוו." אמרתי.
"אכן וואוו." אמרה היילי.
"עכשיו אנחנו ממש צריכים ללכת." אמר טיילור.
"לא!" אמרנו היילי ואני ביחד.
"אהה, הבנתי.." אמר טיילור.
"מה?" שאלנו קול, היילי ואני.
"אתה לא קולט שהן דלוקות עלינו?!" שאל טיילור את קול.
"תגיד, הוא דביל?" שאלתי את קול.
"הוא לא דביל, הוא מטומטם." אמר קול והיילי ואני צחקנו.
"להזכיר לכן את הבריכה?" שאל טיילור.
"מה? אני לא-" התחלתי.
"אתה צריך להזכיר להיילי." אמר קול.
"היי! זאת הייתה מעידה חד פעמית!" התגוננה היילי.
"בטח, בטח." אמר טיילור והתקרב אל היילי.
"לא נופלת שוב. תתרחק." אמרה היילי וטיילור התרחק במבט עצוב.
"אוו, אל תדאג, יש הרבה דגים בים." אמרתי
"את קוראת לי דג?" שאלה היילי כנעלבת.
"לא.. מה פתאום! דג.. פ'חח…" אמרתי.
"את גרועה בחיטוטים." אמרה היילי.
"נראה לי שהחירטוט הכי טוב שלך היה כשהיינו בבריכה ואמרת שאתן צריכות ללכת לקניון." אמר קול.
"האמנתם לזה?" שאלתי בהתפעלות.
"לא." אמרו טיילור וקול יחד. אולי בכל זאת הם סבילים.