כוחן של מילים – פרק 14

*היילי*
הסתובבנו להנאתנו בטיילת. טוב, ג'רמי ואליסון נהנו, ויולט ואני קצת חששנו בגלל טיילור וקל. רצינו להגיע לאכסנייה כמה שיותר מהר.
"תסתכלי לשם." אמרה ויולט והצביע על שני אנשים שהתקרבו אלינו.
"אין מצב." אמרתי. אלה היו טיילור וקול.
"שיט." מילמלה ויולט.
"מה קרה?" שאלה אליסון. קול וטיילור הגיעו אלינו.
"שלום בנות." אמר טיילור חייכתי חיוך גדול ומזויף.
"מי אלה?" שאל אותנו ג'רמי.
"סתם שני אנשים שלא מוכנים לקבל לא." אמרתי והדגשתי את המילה "לא".
"אז באנו לנסות שוב." אמר טיילור.
"את לא אמרת לא." אמר קול.
"אמרתי שאני לא מעוניינת, זה אותו דבר." אמרתי.
"אני אמרתי שאני לא מעוניינת!" אמרה ויולט.
"לא נכון! אני אמרתי והכללתי אותך איתי!" אמרתי וסימנתי לויולט שתזרום איתי. היה כיף לראות את המבטים המבולבלים על פניהם של קול וטיילור.
"וואלה, צודקת." אמרה ויולט.
"רגע! את ויולט?" שאל קול והצביע עלי.
"כן." עניתי.
"לא." אמר ג'רמי.
"מה?" כולם פנו אליו.
"זאת היילי, זאת ויולט." אמר והצביע עלי ועל ויולט.
"איך אתה יודע?" שאלתי.
"הצמיד." אמר ג'רמי.
"איזה צמיד?" שאלה אליסון.
"הצמיד שויולט תמיד שמה על הרגל." אמר ג'רמי. גם ויולט וגם אני הסתכלנו על הרגליים שלנו אז על ג'רמי.
"לעזאזל איתך!" אמרנו ביחד. קלטתי את קול מעביר את ידו אל מאחורי גבו.
"זה הזמן לברוח." אמרה ויולט. היא, אליסון, ג'רמי ואני הסתובבנו והתחלנו לברוח בדיוק כשקול וטיילור הוציאו אקדחים.
"זהירות!" צעקתי כשהתחילו היריות. רצנו בזיגזג וקול וטיילור רדפו אחרינו.
"הם הלכו קצת רחוק, לא?" אמר ג'רמי.
"נסביר לך אחר כך! עכשיו צריך להתחמק מהם!" צעקה ויולט. המשכנו לרוץ ואחרי כמה זמן היריות פסקו. הסתכלתי אחורה וראיתי שקול וטיילור נעלמו.
"מה. זה. היה?" שאל ג'רמי.
"זה כמו בסרט הזה, שהיה את ההוא, שעשה את הזה, וההיא שעזרה לו…. והאאההה…" אליסון נשכבה על המדרכה. מתנשפת.
"אהה, הסרט הזה!" אמרתי.
"בדיוק." התנשמה אליסון.
"מישהי מוכנה להסביר לי מה קורה כאן?!" צעק ג'רמי.
"מה אתה רוצה לדעת?" שאלה ויולט.
"למה, אנחנו פוגשים שני פסיכים שנראה שהם מכירים אתכן ואז הם מתחילים לירות עלינו!" צעק ג'רמי.
"טוב, לגבי למה פגשנו אותם, אין לי מושג. זה צירוף מקרים." אמרתי.
"כן, והם יורים עלינו כי…" התחילה ויולט.
"כי…" אמרתי.
"כי?" שאל ג'רמי.
"כי?" שאלה אליסון.
"שאלה מצוינת!" אמרנו לבסוף ויולט ואני ביחד. הסכמנו בינינו לא לספר לג'רמי ואליסון מה ששמענו אז בחדר, לא כרגע.
"אם לא אכפת לכן, אני חוזר למלון. הייתה לי מספיק טיילת ליום אחד." אמר ג'רמי.
"לא! לא למלון!" צעקתי.
"בואו נלך לאכסנייה." אמרתי.
"בסדר." אמר ג'רמי, וכולנו הלכנו לאכסנייה הקרובה.

*ויולט*
כשהגענו לאכסנייה שכרתי בשבילנו שני חדרים. ג'רמי ואני התמקמנו באחד והיילי ואליסון בשני. היילי ואליסון באו לחדר שלנו והיילי התיישבה על המיטה שלי בקפיצה בזמן שאליסון התיישבה הכי קרוב לג'רמי שרק אפשר.
"השניים האלה, הם רוצים להרוג אתכן?" שאל ג'רמי.
"טוב… זה…" התחלתי.
"כן." אמרה היילי. העפתי בה מבט כועס.
"אתן יודעות למה?" שאל ג'רמי. היילי ואני הנדנו בראשינו לשלילה.
"צריך לברר למה הם רוצים להרוג אתכן." פסק ג'רמי.
"שמענו אותם מדברים על זה, אבל הם לא אמרו את הסיבה." אמרה היילי.
"מה הם אמרו?" שאלה אליסון.
"הם דיברו עם עוד מישהו – זה שהיה אחראי לתאונות שלנו בדרך לכאן." אמרה היילי.
"כן, הם אמרו לאיש הזה שהוא נכשל במשימה שלו והם קיבלו את המשימה – להרוג אותנו." אמרתי.
"וזהו?" שאל ג'רמי.
"רגע! הם דיברו על ריין אחד." אמרה היילי וניסתה להיזכר.
"כן, הנשיא. הוא רצה לדבר עם זה שנכשל." אמרתי.
"הנשיא אחראי לזה?" מילמל ג'רמי, אבל כולנו שמענו.
"מה? לא ייתכן." אמרה אליסון.
"למה שייפגע באזרחיות שלא עשו כלום?" שאלתי.
"לא יודע. צריך לחקור את זה. יש פה ספרייה בקרבת מקום." אמר ג'רמי.
"מה נעשה בספרייה?" שאלתי.
"נקרא קצת על ריין וסיליקאט, אולי זה ייתן לנו קצה חוט." אמר ג'רמי.
"מה אתה חושב שאנחנו? שרלוק הולמס?" שאלתי.
"כן, איזה קצה חוט אפשר למצוא בספרייה?" שאלה היילי.
"תאמינו לי, תוספת מידע רק עוזרת." אמר ג'רמי.
"חנון." אמרנו היילי ואני, אבל בכל זאת הלכנו עם ג'רמי ואליסון לספרייה. ג'רמי הסתובב בין המדפים ואליסון, היילי ואני שיחקנו ב:מה לא עושים בספרייה. אני בטוחה שהספרנית מוציאה לנו צו הרחקה בזה הרגע. לבסוף ג'רמי חזר עם ספר ענקי.
"מצאתי." אמר.
"מה זה?" שאלתי.
"ספר." ענה ג'רמי.
"שמנו לב…" מילמלה היילי.
"כתוב בו על ההיסטוריה של סיליקאט." אמר ג'רמי.
"אתה מוזמן לקרוא, אבל שתדע שאני עדיין לא יודעת איך זה יעזור לנו." אמרתי. ג'רימי כיחכח בגרונו, גילגל עיניים והתחיל לקרוא.
" סיליקאט קמה על חורבות היער השחור לאחר שהאדם השמיד אתת הטבע במלחמות והרס. אנשים בודדים ניצלו וביחד הקימו מדינה חדשה – סיליקאט. אותם אנשים כונו 'ראשונים'. הראשונים גילו שכאשר האדם מתחבר לעצמו ולומד לשלוט יותר טו במוחו ובגופו, המילים שלו מקבלות כוח." הקריא ג'רמי.
"וואוו." אמרה אליסון.
"תמשיך לקרוא." אמרתי.
" הראשונים היו אנשי טבע שטיפחו את סיליקאט. יום אחד פרצה מלחמה בגלל מילים והראשונים החליטו להפסיק את כוח המילים. הם לא דיברו יותר ולא לימדו אנשים לשלוט במוחם ובגופם, אט-אט המילים איבדו את כוחן והשקט חזר לסיליקאט." קרא ג'רמי.
"אייזה באסה." אמרה היילי.
"מה?" שאלתי מבולבלת.
"שהמילים איבדו את הכוח – זה יכול להיות כוח מגניב." אמרה היילי.
"צודקת, באמת באסה." אמרתי.
"היי, תראו את זה." אמר ג'רמי התקרבנו אליו כדי לראות.
"השמועה אומרת שכל כמה שנים נולד תינוק עם כוחות." הקריא ג'רמי.
"וזה עוזר לנו?" שאלה אליסון.
"אולי אתן התינוקות עם הכוחות, לכן רוצים להרוג אתכן." אמר ג'רמי. היה רגע אחד של שתיקה ואז כולנו התפוצצנו מצחוק.
"את צודקת, אליסון, אין לנו כלום." אמר ג'רמי כשנרגענו.
"בואו פשוט נחזור לאכסנייה." אמרתי.
"מסכימה." אמרה היילי. וכולנו חזרנו לאכסנייה.