כוחן של מילים – פרק 13
*היילי*
טיילור החזיק סכין, קול אקדח. שיט.
"אווי לא." אמרתי.
"שיט." אמרה ויולט.
"מה עושים?" שאלתי. קול וטיילור נכנסו לחדר וקול סגר אחריו את הדלת.
"למה ברחתן? יש לנו המון דברים לדון בהם." אמר טיילור. ויולט ואני צעדנו אחורה בזמן שקול וטיילור התקדמו לעברנו. הלכנו אחורה עד שהתנגשנו במיטה שלי.
"מה עושים?" לחשה ויולט. מיששתי את המיטה עד שהיד שלי נתקלה במשהו קשה – קופסת העגילים שלי. למזלי היא הייתה ריקה. טיילור זרק את הסכין ואם ויולט ואני לא היינו מתכופפות היינו מתות. הסכין נתקעה בקיר. זרקתי על טיילור את הקופסת עגילים, מיותר לציין שפספסתי אותו בשני קילומטרים. טיילור הרים גבה וקול גיחך. ויולט הרימה את המסרק שהיה על המיטה שלי וזרקה אותו על טיילור. המסרק פגע לו במצח וטיילור נפל על הרצפה. קול פסיק לגחך, הרים את האקדח וירה פעמיים. ויולט ואני התכופפנו והתגלגלנו על הרצפה, ממש כמו בסרט פעולה!
"ויולט? היילי? אתן בפנים?" נשמע הקול של ג'רמי מבחוץ. טיילור קם מהרצפה והסתכל על קול. קול הנהן ושניהם יצאו מהחדר במהירות. במקומם נכנסו ג'רמי ואליסון.
"מה קורה כאן?" שאל ג'רמי.
"כלום." אמרה ויולט.
"למה אתן לובשות בגדי ים?" שאלה אליסון.
"כי היינו בבריכה." עניתי. ג'רמי הצביע על ויולט.
"זה לא הבגד ים שלך." אמר.
"איך אתה מבדיל?" שאלה אותו אליסון. ג'רמי הצביע על כפות הרגליים שלי ושל ויולט. על האצבעות ברגליים שלי היה לק שחור ואצל ויולט לא.
"אנחנו תמיד נופלות ברגליים." אמרתי.
"מה זה?" שאל ג'רמי. הוא ניגש אל הקיר והוציא ממנו את הסכין.
"אמ… אני.. אה.." גימגמתי.
"ניסינו לבשל משהו, אבל מסתבר שאני לא טובה בזה כי אני הנפתי את היד כדי לחתוך גזר והסכין עף ונתקע בקיר." אמרתי.
"אוווו-קיי." אמר ג'רמי.
"אל תהיה מופתע, להיילי הכל יכול לקרות." אמרה אליסון ואני הנהנתי בחיוך תמים.
"עדיין לא אמרת לי למה את עם בגד הים של היילי." אמר ג'רמי לויולט.
"החדר שלי היה תפוס." חייכה ויולט. ג'רמי הסמיק.
"למה תפוס? רק ג'רמי ואני היינו שם, יכולת להיכנס ולקחת.." אמרה אליסון.
"כן, אבל לא רציתי להפריע לכם." אמרה ויולט.
"הייתם מאווווד עסוקים." אמרתי.
"עסוקים במה?" שאלה אליסון.
"בלבחון את תורת הכאוס." אמרה ויולט.
"ראינו אתכם מתנשקים." אמרתי. ג'רמי הסמיק עוד יותר ואליסון חייכה חיוך מתנצל.
"אופסיי דופסיי…" אמרה.
"אז… אתם רוצים לספר לנו משהו?" שאלנו ויולט ואני ביחד.
*ויולט*
"אז… אתם רוצים לספר לנו משהו?" שאלנו היילי ואני ביחד.
"לא." אמר ג'רמי.
"כן!!" צעקה אליסון. אחח.. עור התוף.
"אנחנו מקשיבות." אמרה היילי.
"ג'רמי מנשק מדהיים!" אמרה אליסון. היילי ואני ניסנו לא להתפוצץ מצחוק. ג'רמי הפך לעגבנייה אנושית – אף פעם לא ראיתי אותו ככה.
"באמת?" שאלתי.
"מה, ויולט, את לא יודעת?" שאלה אליסון.
"לא יצא לי לבדוק." אמרתי.
"מה באמת? אין לכם 'עבר רומנטי'?" שאלה היילי.
"לא, אנחנו רק חברים טובים." אמר ג'רמי במהירות.
"באמת?" שאלה אותי אליסון בחשדנות.
"הוא כמו אח שלי." אמרתי.
"אממ, אני לא רוצה להפריע לשיחה אבל… המלון הזה נמאס לי. רוצים לעבור למלון אחר?" שאלה הילי. בהתחלה לא הבנתי מה היא רוצה ואז נזכרתי – טיילור וקול.
"למה?" שאל ג'רמי.
"האוכל פה נוראי." אמרתי.
"והבריכה מגעילה." אמרה היילי.
"אז… לאן אתם רוצים לעבור?" שאל ג'רמי.
"שמעתי על אכסנייה לא רחוק מכאן." אמרה היילי. ג'רמי משך בכתפיו.
"אם אתן מתעקשות…" הוא אמר.
"אני אלך לארוז, ניפגש למטה עוד שעה?" שאלתי.
"אין בעיה." אמרה אליסון. ג'רמי ואני חזרנו לחדר שלנו.
"אני רוצה להתקלח לפני שיוצאים." אמרתי. לא חיכיתי לתשובה של ג'רמי ונכנסתי למקלחת. התענגתי על כל שנייה.
"ויולט! צאי משם! אני צריך להיכנס!" צעק ג'רמי אחרי כמה זמן.
"אבל…" התחלתי.
"שום אבל! אני מכיר אותך, את תתקלחי שעה וחצי ותגמרי לי את המים החמים ואז תאמרי שנגמרו לך באמצע!" צעק ג'רמי. טוב, הוא צודק. נפרדתי מהמקלחת היפהפייה שלי.
"אוו, סופסוף." אמר ג'רמי כשיצאתי ונכנס במהירות.
"הלוואי שייגמרו לך המים." צעקתי.
"כן, כן, מה שתגידי." צעק ג'רמי חזרה. התחלתי לארוז את הדברים שלי ואחרי כמה דקות ג'רמי יצא בפרצוף ממורמר.
"נגמרו לי המים החמים באמצע. התקלחתי עם מי קרח." אמר. חייכתי חיוך מרוצה.
"מאושרת, הא?" שאל אותי. הוא הסתכל על המגבת שלו ואז עלי.
"אתה יודע שלא התכוונתי… נכון?" אמרתי.
"כן, אני יודע." אמר בחיוך. פיו, הסכנה חלפה. הבטתי בשעון כדי לראות מה השעה ואז ג'רמי כיסה את ראשי עם המגבת המשומשת שלו.
"איייייייייכס!!!" צרחתי אבל ג'רמי לא שיחרר. הוא החזיק אותי חזק. אחרי כמה דקות הוא עזב אותי ואני העפתי את המגבת ורצתי לחלון.
"אוויר… אוויר…" אמרתי.
"אל תעסקי איתי בפעם הבאה, יש לי מגבת ואני יודע להשתמש בה." אמר ג'רמי.
"אני רואה." אמרתי בפרצוף כועס. נשמעו דפיקות בדלת, ג'רמי הלך לפתוח, אלה היו אליסון והיילי.
"היי!" הן אמרו.
"היי!" אמרנו ג'רמי ואני.
"מה קורה?" שאלה אליסון.
"ג'רמי חנק אותי במגבת." אמרתי.
"את התחלת."
"אני לא."
"את כן."
"אני לא."
"את כן."
"אני לא!"
"את כן!"
"מספיק!" צעקה היילי. ג'רמי ואני השתתקנו.
"עכשיו נלך." אמרה היילי. לקחנו את התיקים שלנו ויצאנו מהמלון.
"נזמין מונית?" שאלה היילי.
"שמעתי שיש פה טיילת ממש יפה, בואו נסתובב שם ואז נלך לאכסנייה." אמרה אליסון.
"בסדר." אמרתי. והתחלנו לצעוד לכיוון הטיילת.
תגובות (1)
מסקרן.. אבל אתן עדיין לא לוקחות ברצינות את כל הקטע של הרדיפות..
כאילו, למרות שרודפים אחריהם ועכשיו הן מבינות שרוצים לרצוח אותם.. זה לא נרה כאילו הן באמת מבינות את מלוא המשמעות בדבר..הם נראות כאילו. שאננות…
אני באמת לא רוצה להעליב… וכן אני שמה לב שבפרקים האחרונים אני מעירה אבל הסיפור הזה ממש טוב וחבל שהוא יהרס בגלל פרטים קטנים…