כוחן של מילים – פרק 11

*היילי*
-יום למחרת-
הלוואי והייתי מתעוררת לקול ציוץ הציפורים – במקום זה התעוררתי לקול הצרחות של אליסון.
"זה אמיתי? לא יכול להיות! זה כן! אעאע! תצבטי אותי!!" צרחה אליסון.
"אליסון! תהיי בשקט!" אמרתי והעפתי עליה כרית. נשמעו דפיקות בדלת ואליסון הלכה לפתוח.
"ויולט! זה אמיתי!!" היא צרחה.
"את יכולה בבקשה להיות קצת יותר בשקט? הצרחות שלך העירו אותי." שמעתי את ויולט אומרת.
"לא רק אותך." אמרתי וניסיתי לקום מהמיטה. במקום זה נפלתי על הרצפה והתרוממתי במהירות כשאני מסתבכת בשמיכה שלי.
"מצחיק, אתן נראות אותו דבר כשאתן קמות בבוקר." אמרה אליסון.
"עכשיו אפשר לחזור לישון?" שאלה ויולט.
"ג'רמי ער?" שאלה אליסון. ויולט הנהנה ואליסון רצה החוצה.
"אז אני אעבור לישון פה." אמרה ויולט. היא נכנסה לחדר ונשכבה על המיטה של אליסון. נשכבתי חזרה על המיטה שלי אבל לא הצלחתי להירדם (למרות שהייתי ממש עייפה).
"אני לא מצליחה להירדם." אמרה ויולט אחרי כמה דקות.
"גם אני לא. רוצה לרדת למטה לבדוק אם יש אוכל?" שאלתי. ויולט הנהנה וירדה מהמיטה. ירדתי גם אני ושמתי נעלי בית. עם הפיג'מות ירדנו למטה ועברנו ליד חדר סגור.
"נכשלת." נשמע קול מבפנים. ויולט ואני נעצרנו בתיאום והתקרבנו בדממה לדלת.
"לא נכשלתי! זו הייתה טעות! עכשיו זה יצליח!" נשמע עוד קול.
"אתה היית צריך להיפטר מהבנות, גם לא הצלחת וגם עשית את זה בצרה שקופה מידי." אמר הקול הראשון.
"תאונת רכבת ותאונת רכב באותו היום, כששניהם בדרך לסיליקאט סיטי, זה קצת חשוד, לא?" אמר קול שלישי.
"הם מדברים עלינו!" לחשתי לויולט.
"ריין לא מרוצה, הוא זימן אותך לפגישה איתו. המשימה שלך עוברת אלינו." אמר הקול השלישי. הידית של הדלת זזה קצת וויולט ואני הסתובבנו ורצנו חזרה לחדרים. נעצרנו מחוץ לחדר של ויולט. מתנשפות.
"מנסים להיפטר מאיתנו." אמרה ויולט.
"ריין… השם הזה מוכר לי." אמרתי.
"זה הנשיא!" אמרה ויולט. היא פתחה את הדלת של החדר שלה, הציצה פנימה ומיד טרקה את הדלת.
"מה קרה?" שאלתי. ויולט הזיזה את הפה אבל לא אמרה כלום. פתחתי את הדלת והסתכלתי פנימה. ג'רמי ואליסון עמדו באמצע החדר והתנשקו. טרקתי את הדלת במהירות.
"גם את.. ראית את…?" ויולט מילמלה.
"זה באמת קורה?" שאלתי.
"בואי נבדוק." אמרה ויולט. היא פתחה שוב את הדלת ושתינו הצצנו פנימה. ג'רמי ואליסון עדיין התנשקו ואנחנו טרקנו שוב את הדלת.
"אני לא מאמינה." אמרתי. פתחנו שוב את הדלת. ג'רמי התנתק מאליסון והביט בנו.
"מה אתן רוצות?" שאל.
"כלום." אמרה ויולט וטרקה את הדלת.
"רוצה לרדת לבריכה?" שאלתי.
"סבבה. אני רק אביא בגד ים." הסתכלתי על הדלת של החדר של ויולט.
"מזל שהבאתי שניים." אמרתי. נכנסנו לחדר שלי והוצאתי שני בגדי ים מהארון. ויולט לקחה את הסגול ואני את השחור. לבשנו אותם במהירות וירדנו לבריכה.
"יוואוו, שנים לא הייתי בבריכה." אמרנו ויולט ואני ביחד. הסתכלנו אחת על השנייה וצחקנו. נכנסנו למים והתחלנו להשפריץ אחת על השנייה.
"אחי, אתה לא יכול לעשות את זה כאן." שמענו קול, קול מוכר מאוד.
"אנחנו תמיד יכולים לגרום להן ללכת הצידה." קול אחר ענה לו.
"הקולות האלה מוכרים לי…" אמרתי.
"אלה הקולות של האנשים שמנסים להיפטר מאיתנו!" אמרה ויולט בבהלה.